משתמש:אסף השני/טיוטה

שגיאת הערת שוליים.[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום. בעריכה זו הסרת הערת שוליים שיש אליה התייחסות בהמשך ועקב כך נוצרה שגיאה בדף. לתשומת לבך בעתיד. תודה!

ז'רום ת'רו (נולד לפייר מארי אמיל ארנסט Tharaud ב-18 במאי 1874 בסן-ג'וניאן ומת ב-28 בבינואר 1953) ^[1] הוא סופר צרפתי, חתן פרס גונקור וחבר המושב ה-31 של האקדמיה הצרפתית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'רום ת'רו (1877–1952), ואחיו, ז'אן, נולדו בסן-ג'וניאן ב- ויין עילית, לימוזין. תחת השמות ארנסט וצ'ארלס, ושארל פגאי הוא זה שמאוחר יותר העניק להם את השמות הפרטיים של ז'רום וז'אן.

שני האחים עזבו את סן-ג'וניאן עם מות אביהם ב-1880. אמם, אלמנה צעירה, חזרה לגור עם אביה, שהיה אז מנהל בית הספר התיכון באנגולם.

השניים למדו באנגולם ולאחר מכן בפריז. ז'רום למד באקול נורמל סופריור .

בשנת 1901 הפך ז'אן למזכירו של מוריס בארס, תפקיד בו כיהן עד מלחמת העולם הראשונה. בהמשך כתב מאמרים רבים עבור לה פיגארו, אחד מהם, שפורסם לאחר מלחמת העולם השנייה, עסק בחשיפת מחנות הריכוז הצוענים בצרפת.

האחים בילו חמישים שנה בחיבור יצירות ספרותיות במשותף, וחתמו תמיד בשני השמות הפרטיים שלהם. כשז'אן הצעיר אחראי על הטיוטה הראשונה, ואילו הבכור, ז'רום, נהג לפתח את הטקסט^[2] .

האחים נסעו למדינות רבות, ביניהן ארץ ישראל, סוריה העות'מאנית, איראן, מרוקו, רומניה, גרמניה (ב -1933 ), איטליה (ב -1938 ), הודו -סין, אתיופיה ועוד, מסעות שהניבו דו"חות, רומנים ויצירות בעלי יומרות היסטוריות או סוציולוגיות^[3]^[2] .

ב-1919, לאחר שובם מטיול במרוקו, רכשו אחוזה והקימו בה גן מפואר ופארק מעוצב המשתרע על פני יותר מדונם. הם חיו באחוזתם עד שנכבשה במלחמת העולם השנייה על ידי הצבא הגרמני. כתוצאה מכך, וכנראה גם מסיבות כספיות, נמכרה האחוזה ב-1945 .

ב-11 בדצמבר 1938 נבחר ז'רום ת'ארו למושב ה-31 של האקדמיה הצרפתית. העובדה שיצירותיו נכתבו במשותף עם אחיו עלתה במהלך הבחירות, בהיותו רק אחד מתוך זוג העובד במשותף. ז'אן ת'ארו נבחר לאקדמיה ב-1946.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקור
שימוש בפרמטרים מיושנים [ תאריך ] ^[^{דרוש מקור]}

Catégorie:Article à référence nécessaire ת'ארו היה נשוי לרנה פוגה (מתה במאי 1963) שחקנית דרמה תחת השם הבדוי רנה פארני, שבעיקר הופיעה עם שרה ברנאר. Catégorie:Article à référence nécessaire

אנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחים ת'ארו פרסמו יצירות רבות, במיוחד בשנות ה-20 וה -30, רבות העוסקות בעולם היהודי ולאחר מכן הערבי. ספרותם אנטישמית בגלוי ומפארת קולוניזציה (כך, למשל, בספרם ב"צל הצלב", מתוארות ידיהם של יהודים : "... ידיים עצבניות ארוכות... כל אחת מהאצבעות הארוכות והרזות האלה, המסתיימות בציפורניים שחורות... הן צללו בקדחתנות לתוך הזקנים, כדי לחפש כינה או רעיון". העיתונאי רנה יוהנה כותב על עבודה זו: " זה הרומן האנטישמי הנורא ביותר שאני מכיר. " ^[4]

לאון דאודט מתאר את האחים כ"חסידי תאוריית קונספירציה יהודית שממקמת אותם בימין הקיצוני"^[5]^[6] .

המשורר אנדרה ספיר כתב שהוא חש שמה שמשך את תשומת לבם אצל היהודים הוא "לא שנאת התליינים, ולא רחמים על הקורבנות, אלא הסקרנות הקרה של הככותבים לציוריות של היהדות הנחשלת והמושפלת ביותר" ^[7] . ופרנסואה מאוריאק מאשים את ז'רום תארו ב" אינסטינקט גזעני אלים"^[8]^[9]. .

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות חתמו יחד עם אחיו ז'אן

הקולטינר הטיפש, 1898.
האור, 1900.
דינגלי, הסופר המהולל, 1902, פרס גונקור ב 1906 .
The Hobereaux, 1904.
ידיד הסדר, 1905.
האחים האויבים, 1906.
בר-קוצ'בס, 1907.
דראולדה, 1909.
המשרתת המאהבת, 1911.
הטרגדיה של ראוואילק, 1913.
קרב סקוטארי מאלבניה, 1913.
מותו של דראולד, 1914.
צל הצלב, אמיל-פול, 1917; (זכה להצלחה גדולה ופורסם מחדש בשנת 1920.
רבאט, או שעות מרוקו, 1918, הוצאת Emile-Paul Frères, 5640-8-18 ו-5642-8-18.
רצף, 1919, אמיל-פול, אחים, מוציאים לאור 2766-2-19 ו-2768-2-19.
מרקש או אדוני האטלס, 1920.
כשישראל היא המלך, 1921, Revue des Deux Mondes (סדרה בשם הבולשביסטים של הונגריה) הוקדש אז למוריס באר, בפלון
הפסטיבל הערבי, 1922 ^[10] .
ההזמנה לנסיעה, 1922.
טיולו של סמבה דיוף, 1922.
בית מיראבו, 1923.
הדרך לדמשק, 1923.
בשנה הבאה בירושלים, 1924
אסיפות ספרד, 1925.
מלכות אלוהים, 1925.
שיחה על ישראל, 1926.
פגי היקר שלנו, 1926.
השבוע הקדוש בסביליה, 1927.
ורד השרון, 1927.
קצת היסטוריה של היהודים, 1927.
בבריטני, 1927.
השנים שלי בבארס, 1928.
מלכת פלמירה, 1928.
הכרוניקה של האחים האויבים, 1929.
פאס או הבורגנים של האסלאם, 1930.
הקיסר, הפילוסוף והבישוף, 1930.
ציפור הזהב, 1931.
פריז-סייגון בכחול, 1932.
האהוב, 1932.
סוף ההבסבורגים, 1933.
הסוסה הנודדת, 1933.
כשישראל כבר לא מלך, פלון 1933.
ורסאי, 1934.
אלף ואחד הימים של האסלאם I : פרשי אללה, 1935.
אלף הימים והיום של האסלאם II : זרעי הרימון, 1938.
עובר האורח האתיופי, 1936.
ספרד האכזרית, 1937.
כוננות בסוריה, 1937.
שליח המלאך, 1939.
אלף הימים והיום של האסלאם II I : הקרן הירוקה, 1941.
הנס של תיאופיל, 1945.
עשן מפריז וממקומות אחרים, 1946.
הרומנטיקה של אייסה., 1946.
פרס העתיקה ואיראן הצעירה, 1947.
ילדים אבודים, 1948.
אלף ואחד הימים של האסלאם הרביעי : שרשרת הזהב, 1950.
הביטחון הכפול, 1951.

מספר יצירות נחשבות כאנטישמיות ^[11]^[5] :

צל הצלב, פלון, 1920.
כשישראל היא המלך, פלון, 1921.
ורד השרון, 1929.
כשישראל כבר לא מלך, פלון, 1933.

הערות והפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבנית:Palette תבנית:Infobox Biographie2 קטגוריה:צרפת: אנטישמיות קטגוריה:בוגרי אקול נורמל סופרייר קטגוריה:זוכי פרס גונקור קטגוריה:חברי האקדמיה הצרפתית קטגוריה:ויקיפדיה: בקרת זהויות

^ Archives de la Haute-Vienne, Commune de Saint-Junien, Acte de naissance תבנית:Numéro, année 1874 (avec mention marginale de décès).
^ ¹ ² Michel Leymarie, La preuve par deux, CNRS Éditions, 2014. Présentation en ligne
^ Judaeus, L’Univers israélite, n° 55, 23 septembre 1921, pp. 531-532
^ René Johannet, La Vie et les progrès des frères Tharaud, Les Lettres, 1er mai 1919, p. 140
^ ¹ ² Leymarie, Michel (2006). "Les frères Tharaud". Archives Juives. 39 (1): 89. doi:10.3917/aj.391.0089. ISSN 0003-9837. נבדק ב-2021-07-24.
^ Alain Granat (2021-04-07). "Les frères Tharaud, Zemmour des années folles". Jewpop (בצרפתית). נבדק ב-2021-07-24.
^ Feuillets de l’Amitié Charles Péguy, n° 40, août 1954, Lettres de Péguy par André Spire, p. 6.
^ René Étiemble, Le Péché vraiment capital, « Jérôme et Jean Cocteau », Évidences, novembre 1955, NRF Gallimard, Essais LXXXV, 1957, pp. 59 et 70
^ François Mauriac, Le Figaro, 7 février 1953, cité in Leymarie 2006, op. cit.
^ Harzoune, Mustapha (1997). "Jérôme et Jean Tharaud La Fête arabe, L'Aube Poche, 1997". Hommes & Migrations. 1210 (1): 170–170. נבדק ב-2022-11-10.
^ Voir entre autres Laurent Joly, Vichy et la solution finale, Paris, Grasset, 2006.

[1] Archives de la Haute-Vienne, Commune de Saint-Junien, Acte de naissance תבנית:Numéro, année 1874 (avec mention marginale de décès).

[:0-2] ¹ ² Michel Leymarie, La preuve par deux, CNRS Éditions, 2014. Présentation en ligne

[:2-3] Judaeus, L’Univers israélite, n° 55, 23 septembre 1921, pp. 531-532

[4] René Johannet, La Vie et les progrès des frères Tharaud, Les Lettres, 1er mai 1919, p. 140

[:1-5] ¹ ² Leymarie, Michel (2006). "Les frères Tharaud". Archives Juives. 39 (1): 89. doi:10.3917/aj.391.0089. ISSN 0003-9837. נבדק ב-2021-07-24.

[:3-6] Alain Granat (2021-04-07). "Les frères Tharaud, Zemmour des années folles". Jewpop (בצרפתית). נבדק ב-2021-07-24.

[7] Feuillets de l’Amitié Charles Péguy, n° 40, août 1954, Lettres de Péguy par André Spire, p. 6.

[8] René Étiemble, Le Péché vraiment capital, « Jérôme et Jean Cocteau », Évidences, novembre 1955, NRF Gallimard, Essais LXXXV, 1957, pp. 59 et 70

[9] François Mauriac, Le Figaro, 7 février 1953, cité in Leymarie 2006, op. cit.

[10] Harzoune, Mustapha (1997). "Jérôme et Jean Tharaud La Fête arabe, L'Aube Poche, 1997". Hommes & Migrations. 1210 (1): 170–170. נבדק ב-2022-11-10.

[11] Voir entre autres Laurent Joly, Vichy et la solution finale, Paris, Grasset, 2006.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

	דף זה אינו ערך אנציקלופדי
	דף זה הוא טיוטה של אסף השני.

דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של אסף השני.