משתמש:איליה וורוביוב/תיאטרון סאטירה (מוסקווה)

תמונת תיאטרון הסאטירי במוסקבה מה צד הגדול שלו בלילה של 31 ביולי 2015

תיאטרון סאטירה במוסקבה (ברוסית: Московский академический театр сатиры) הוא תיאטרון דרמה במוסקבה. מבנה התיאטרון ממוקם ליד אחת מתחנות המטרו, נמצא במחוז האדמיניסטרטיבי המרכזי. בראשיתו, התיאטרון נפתח ב-1 באוקטובר 1924 במרתף בית מס' 10 ברחוב "בולשוי גנזדניקובסקי" (ברוסית: Большой Гнездниковский переулак). מנהל התיאטרון הוא איגור ברלין.

שמו של התיאטרון

הרעיון המקורי לשם התיאטרון - "קומדיה" - נזנח, כי לא הדגיש את הרעיון המרכזי ולא הפנה את תשומת לב הקהל לחסרונות, למגרעות ולתיקונם באמצעות צחוק. השם הסופי שהוקצה לתיאטרון הוא כשמו כיום, "תיאטרון הסאטירה".

היסטוריה

בקיץ 1923, קבוצת חובבים, המורכבת מסאטיריקנים (מגזינים) "פלפל אדום" ו"תנין", במאים ושחקנים של תיאטרון הקברט "Die Fledermaus" והתיאטרון הקאמרי המיניאטורי "ג'ימי עקום" העלו את הרעיון של ארגון תיאטרון סאטירי. באביב של השנה שלאחר מכן, לאחר הצלחת הביקורת "חברה מעורבת" בציבור, החליטה סוף סוף הנהלת תיאטרון ג'ימי עקום לשנות את הפרופיל לסאטירי ולהציג רק ביקורות פוליטיות ויומיומיות. כדי לפתור סוגיות הנוגעות לארגון התיאטרון החדש, הוקמה מועצה מיוחדת שכללה את המחזאי ויקטור טיפוט, הבמאי דוד גוטמן, הבמאי גאורגי חולמסקי, שלימים הפך למנהל תיאטרון הסאטירה.

הביצוע הראשון היה "מוסקבה מנקודת מבט" של ויקטור טיפוט וניקולאי ארדמן. בתחילת פעילותה בתיאטרון רווחו ביקורות פוליטיות, יומיומיות ופארודיות. נושאים להופעות חיפשו בחיי היומיום של אזרחים ועובדים רגילים במוסקבה. הלהקה הראשונה כללה אמנים שהופיעו ב"ג'ימי עקום": פאבל פול, דמיטרי קארה-דימיטרייב, נאדז'דה אדמובנה נורם, אווה יאקובלבנה מיליוטינה, רפאיל קורף, פיודור קוריקין, אלכסיי בונדי, איבן איבנוביץ' זנין, יעקב רודין.

בשנת 1927, התיאטרון פתח סניף בכיכר הניצחון העתיקה ("תיאטרון מוסקבה של סאטירה 2"), רחוב (ברסטסקיה הראשון,)(ברוסית: Брестская улица) האולם החדש הכיל יותר מ-800 צופים. עד 1930 התיאטרון עבר לרחוב הזה לחלוטין. הבסיס לרפרטואר היה קומדיה ביתית למשל, "טראמפים קטנים" מאת ויקטור ארדוב (1937) ו"הדין האחרון", "אלמנט מזיק", "ילד של מישהו אחר" מאת ואסילי שווארקין (1940). התיאטרון גם העלה הצגות של דרמה קלאסית: "מסייה דה פורסון" מאת מולייר (1938), "משרתם של שני אדונים" מאת קרלו גולדוני ואחרים...

בזמן מלחמת העולם השנייה שחקני התיאטרון, חולקו למספר חטיבות, ויצאו לצבא האדום להפעיל הצגות במלחמה

בשנת 1951 עבר התיאטרון לבניין ברחוב "מלאיה ברונאיה"(ברוסית: Бронная улица)

בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50, הפופולריות של התיאטרון ירדה, כאשר המבקרים ציינו כי ההפקות היו "אפורות ומונוטוניות". התיאטרון הצליח לצאת מהסטגנציה הזו ב-1953 בזכות העלאת הצגות על פי מחזותיו של ולדימיר מיאקובסקי "בית מרחץ", "פשפש המיטה" ו"מסתורין בופה"

אירועים משמעותיים היו ההפקות "האם היה איבן איבנוביץ'?" נאזים ניחמאט ב-1957, "טרקין בעולם האחר" מאת אלכסנדר טווארדובסקי ב-1966 ו"מקום רווחי" מאת אלכסנדר אוסטרובסקי. הצגות אלו קבעו את האוריינטציה העיתונאית של התיאטרון והקימו רמה חדשה של הצגות בידור

בשנת 1958 יצאה להקת התיאטרון לסיבוב הופעות בחו"ל לראשונה לפולין.

ב-1963 עבר התיאטרון לבניין ברחוב "לינינגראדסקי רוספאקט"

(ברוסית:Ленинградский проспект),אך לא שהה שם זמן רב כבר ב-1965 הוא הועבר לכיכר "טריומפלניה". ההפקות של אז נשלטו על ידי סאטירה טרגית פילוסופית. ההופעות העיקריות היו: "דון חואן, או אהבה לגאומטריה (גרמנית) רוסית". מקס פריש, "יום מטורף, או נישואי פיגארו" מאת פייר בומרשה, "המפקח הכללי" מאת ניקולאי גוגול, "אוי מהשנינות" מאת אלכסנדר גריבויידוב ואחרים.

בשנת 1984, משרד התרבות של ברית המועצות העניק לתיאטרון את התואר אקדמי

התיאטרון כיום.

בשנת 2012, תיאטרון הסאטירה, יחד עם סוברמניק, התיאטרון האקדמי מיאקובסקי והתיאטרון המוזיקלי סטניסלבסקי, השתתפו בפרויקט "אוסף הזהב של מופעים" - הקלטות של הופעות פורסמו בערוץ היוטיוב.

בשנת 2015, תיאטרון הסאטירה הוכר כאחד מהתיאטראות המתויירים ביותר במוסקבה: האולמות התמלאו בכמעט 90%, מספר הצופים עלה על 2.5 מיליון

ב-28 בדצמבר 2021, בהוראת מחלקת התרבות של מוסקבה, התווסף שלב ההתקדמות של תיאטרון ארמן דז'יגרחניאן בניהולו של סרגיי גזרוב לתיאטרון האקדמי לסאטירה במוסקבה.

בשנת 2021 התפטר המנהל האמנותי של התיאטרון, אלכסנדר שירווינדט, והפך לנשיא התיאטרון ונשאר כך עד מותו ב-15 במרץ 2024. יורשו כמנהל אמנותי היה סרגיי גזרוב.

המובילים של התיאטרון במהלך השנים

• 1924-1926 - אלכסיי אלכסייב
• 1926-1929 - דוד גוטמן
• 1933-1948 - ניקולאי גורצ'קוב
• 1948-1953 - ניקולאי פטרוב
• 1953-1956 - פיוטר וסילייב
• 1957–2000 - ולנטין פלוצ'ק
• 2000-2021 - אלכסנדר שירווינדט
• 2021-הווה- סרגיי גזרוב

השחקנים בתיאטרון

במהלך השנים עבדו שחקנים סובייטים ורוסים מפורסמים בלהקת התיאטרון: רינה זלנאיה, ולדימיר לפקו, ולדימיר חנקין, טטיאנה פלצר, ולנטינה טוקרסקיה, גאורגי טוזוזוב, איבן ליובזנוב, יבגני וסניק, ספרטק משולין, טטיאנה וסילייבה, אנטולי פפנוב, אנדריי מירונו., סבטלנה ריאבובה, אולגה ארוסבה, ורה וסילייבה, אלכסיי אובצ'קין, פדור דוברונבוב, מקסים אוורין ואחרים

פרסים והוקרות במהלך השנים

• הפקת מחזהו של ניקולאי דיאקונוב "חתונה עם נדוניה" (1949) בתיאטרון הסאטירה קיבלה את פרס סטלין לתואר שלישי
• בשנת 1974 הוענק לו מסדר הדגל האדום של העבודה
• תעודת כבוד מאת הנשיאות של המועצה העליונה של SSR אזרבייג'ן (20 בספטמבר 1976)
• בשנת 2002 זכה התיאטרון בקטגוריית "התיאטרון הטוב ביותר של השנה" בארצות הברית של אמריקה.