משתמש:אורה1/ארגז חול 2

נול בסיסי לאריגת טפסטרי

The Lady and the Unicorn: À mon seul désir (Musée de Cluny, Paris)

מתוך הסדרה "העלמה והחד-קרן" חוש הראייה

מתוך הסדרה "העלמה והחד-קרן" חוש המישוש

טפסטרי ממפעל גובלן מתוך הסדרה "Histoire du roi" לואי ה14

הטפסטרי הינה אמנות טקסטיל עתיקה. בד ארוג, לרוב בעל דוגמה פיגורטיבית או גאומטרית שנארג על גבי מכשיר אריגה- נול, ומורכב משתי מערכות של חוטים מקבילים – המערכת האנכית והקבועה נקראת "שתי", והמערכת הצבעונית היוצרת את הדימוי נקראת "ערב". על ידי העברת חוט הערב הלוך ושוב לאורך חוטי השתי נוצר האריג, והדוגמה נוצרת על ידי תכנון צבעוני מדויק במפגש בין חוטי השתי לחוטי הערב.

טכניקה וטכנולוגיה

אריגת הטפסטרי מאופיינת בעבודה על פי דוגמה מסוימת, המכתיבה את צבעי החוטים והסדר. האורג עובד מצידו האחורי של הנול מול ציור שמוגדל לפורפורציה ומסודר לפי צבעים. לעתים מוצבת מראה בצידו הקדמי של הנול בשביל שהאורג יוכל לראות את התקדמות האריגה. אריגת טפסטרי היא על פי רוב אריגת פני הערב (Weft faced ), כלומר, כיסוי מוחלט של חוטי השתי על ידי חוטי הערב כך שצבעוניות חוטי הערב היא זו שיוצרת את הדוגמה על פני הבד. ברוב אריגי הטפסטרי אריגת הערב היא בלתי רציפה (discontinuous weft), כלומר החוט הערב יחצה את חוטי השתי רק היכן שצבעו אמור להיות על פי הדוגמה והתכנון הצבעוני. אריגת ערב בלתי רציפה יכולה להעשות במגוון טכניקות, כאשר שולי התלאים הארוגים יכולים להתחבר או רק לנשוק אחד בשני. לדוגמה "Slit tapestry". זוהי טכניקה בה הערב בצבע אחד עובר בין חוטי השתי לרוחב האריג עד לנקודה מסוימת, ואז חוזר חזרה בלי להמשיך לכל רוחבו, מה שבסופו של דבר יוצר חריצים בין המקטעים השונים באריג, ומאפשר לאורג חופשיות בעבודה על מקטעים שונים ושליטה מלאה בקומפוזיציה. דוגמה לשימוש בטכניקה זו ווריאציות שלה ניתן למצוא באריגי הטפסטרי של תרבות הצ'נקאי משנת 1000 לפנה"ס. חשוב לציין כי שימוש בטכניקה זו מחליש את האריג, לכן נאלצו אורגים למצוא דרכים לחבר ולהפגיש את חלקי הערב השונים על מנת לשפר את חוזקו ועמידותו של האריג.ישנה טכניקה המחברת את הצדדים מקצוות נפרדות שסמוכות (interlocking)ומטשטשת את החריצים במראה האריג, אך אינה מאפשרת עבודה נפרדת על חלקים שונים באריג, ולכן שוללת מהאורג מידת חופש יצירה. לעשיית חוטי השתי בדרך השתמשו בצמר, אשר לו יתרונות רבים לעבודת הטפסטרי עקב עמידותו, אפשרויות הצביעה ותפוצתו הרחבה. באשר לחוטי הערב, לעתים אף הם היו עשויים צמר, אך בשימוש עם חומרים נוספים כגון כותנה, פשתן ומשי צבועים דבר שאפשר לאורג להגיע לדיוק בעבודות מפורטות, לדוגמה בהצללות. במאה ה18 באירופה גבר השימוש בחוטי המשי ואף בחומרים יקרים נוספים – חוטי זהב, כסף, נחושת וכו' שתרמו ליצירת האפקטים הציוריים המרהיבים באריגי הטפסטרי המורכבים. העלות הגבוהה של חומרים וגודל האריג הביאו לסבסוד העבודות, של האורגים המיומנים, על ידי פטרונים עשירים, או אנשים מהמעמד הגבוהה.

מקורות ותרבויות

הטפסטרי הוא מהאמנויות הקדומות שידועות לאדם, והפריט הראשון המתועד נמצא בקברו של Thutmosis ה4 במצרים. המצרים נהגו לקבור את הפרעונים בליווי אוצרות רבים, ובקברו נמצא טפסטרי עשיר עם דמותו של הפרעה אמנחותפ השני. האריג נשמר במצב טוב בזכות מנהגי הקבורה של המצרים והאקלים היבש. מלבד מצרים העתיקה, ידוע על תרבויות רבות בכל רחבי העולם שעשו שימוש בטפסטרי כחלק משמעותי מתרבותן החומרית, כדרך ביטוי, ושיקפו את הסביבה בה חיו, לדוגמה, באריגי הצ'נקאי מפרו הקדומה, המתוארכים לשנת 1000 לפה"ס ניתן לראות דמויות של חיות קדושות מסוגננות בצורה גאומטרית, פומה, נחשים שונים, וציפורים. ביוון העתיקה האריגים נתלו במקדשים דוגמה פרתנון שבאתונה ובמוסדות אזרחיים, ואף בסין וביפן.

התפתחות היסטורית באירופה

עד 1360 עיצובי הטפסטרי היו יחסית בסיסיים והורכבו בעיקר מצורות גאומטריות צבעוניות. בשל חוזקם ועמידותם של בדי הטפסטרי ויכולת בידוד גבוהה, נהגו באירופה של ימי הביניים להשתמש בהם בתור שטיח קיר לקירות עשויות מאבן והפכו את החדר לנעים ודקורטיבי יותר. עיקר השימוש נעשה בכנסיות ובבתי כמורה. הסגנון הגותית, 1150 – 1375 לספירה, הייתה התקופה בה החל הטפסטרי לשגשג, והגיע לשיאו במאה ה-14 בפריז, ובעיר אראס (ARASS), כשמדברים על טפסטרי משובך עדיין נוהגים לכנות אותו טפסטרי אראס אפילו אם הוא לא נעשה שם. העבודות החלו להיות מורכבות יותר ועמוסות פרטים, וניתן היה לראות בבירור מאפיינים מובהקים של אמנות גותית כגון הפחד מהריק, דמויות דקיקות ומאורכות, ופריטי לבוש [רקומים]. החל מאמצע המאה ה-14 הטפסטרי התחיל לספר סיפור בעל עלילה מובנת. בגרמניה ושוויץ של אותה תקופה נהגו לארוג טפסטרי לכנסיות שהיו מתארים סצנות מחיי קדושים, סצנות של יומיום וסיפורי עם שקישטו את פנים הבית. צבעוניות היצירות העידה על הצורך בקישוטיות יותר מאשר נאמנות לצבעי הטבע. אחת הסדרות המוקדמות והחשובות היא של APOCALYPSE OF ANGERS שנארגה ב-1380.

העלמה והחד-קרן

במאה ה15, כתוצאה מהשפעת הרנסאנס, האריגים התחילו לקבל מראה ארכיטקטוני למרות שעדיין לא נעשה שימוש בפרספקטיבה. אחת הדוגמאות המפורסמות לאריגת הטפסטרי של ימי הביניים ואולי המוערכת ביותר היא סדרת "העלמה והחד-קרן" שנארגה בסוף המאה ה-15 בפלנדריה. סדרה זו התגלתה ב- 1841 על ידי פרוספר מרימה, וכיום היא מוצגת במוזיאון קלוני (המוזיאון הלאומי לאמנות ימי הביניים) בפריז שבצרפת. הסדרה בוצעה על פי רישומים שנעשו בפריז בסוף המאה ה-15. הסדרה כוללת 6 שטיחי קיר בגודל של 3.5X3.5 מטרים העשויים צמר ומשי ובצפיפות שתי של כ5 חוטים בסנטימטר. בכולם ניתן לראות דמות נשית, לבושת בגדי פאר התואמים את התקופה. העבודה מתאפיינת בשימת לב רבה לפרטים, וצבעוניות עזה, אך בהתאם לאמנות ימי הביניים, אין פרספקטיבה.הרצון למלא את הריק בא לידי ביטוי ב– סגנון "המילפלור" – מילוי הרקע באלף פרחים קטנים. מימינה של הגבירה יושב אריה, ומשמאלה, [חד קרן], בחלק מהשטיחים מופיע גם קוף. על הדגלים, מופיע סמל הירלדי של משפחת האצולה לה העבודה הייתה שייכת. פרושה המדויק של סדרת השטיחים אינה ידועה מפאת מיעוט הפריטים הארכיונים מאותה התקופה, ולכן רבים מצאו לו פרשנויות שונות שאף אחת מהם לא אומתה עד כתיבת מאמר זה. 5 מתוך השטיחים מציגים את [חמשת החושים] – שמיעה, מישוש, טעם, ריח, ראייה, ובשישי מופיע המשפט "À mon seul désir" (צרפתית) "בתשוקתי היחידה". בכולם הסגנון והקומפוזיציה דומים – הגבירה באמצע, האריה והחד-קרן. כל חוש מיוצג בסצנה, הכוללת אטריבוט מסוים, לדוגמה, ריח – העלמה שוזרת מקלעת פרחים ריחניים, מגע – העלמה מלטפת את החד-קרן ואוחזת בקרנו, וכך הלאה. בשטיח הקיר השישי, בו מופיעה האמרה, נראית העלמה כשהיא מחזיקה בידה את השרשרת שענדה בשטיחי הקיר הקודמים, וכאילו טומנת אותו בקופסה. הפרשות לשטיח זה הוא העלומה ביותר ויש המפרשים זאת כעמידה בפני הפיתוי, המיוצג בצורות מפורטות בשטיחים האחרים. ככל, זהו ייצוג לאמנות ימי הביניים ככלל ולאומנות הטפסטרי באותה התקופה, הן מבחינת הצורות והצבעים, אופי הלבוש, סגנון המילפלור המשתלט על הרקע, דמויות הנשים המאורכות וחוסר הפרספקטיבה האופייני.

מפעל גובלן

באמצע המאה ה-17 הקימה משפחת צבעי חוטים בשם גובלן, מפעל לאריגת טפסטרי, Manufacture des Gobelins שהפך להיות מפעל חשוב לייצור טפסטרי בצרפת. המפעל נתמך על ידי לואי ה14 ופטרונים עשירים. לכבודו נארגות סדרת "חיי המלך" ו"ארמונות המלוכה". בין היתר, בזכות האמנים המפורסמים שסיפקו סקיצות למפעל, כמו רובינס וסימון וואטו המפעל שיגשג. טפסטרי נארגו במפעל בין היתר בשביל לקשט ארמונות וכמתנות לראשי מדינות. רובינס הצליח להביא לשינוי בעשייה של הטפסטרי, למשל על ידי הכנת עיצובים בעלי צבעוניות מקורית בעזרת שמן ולא ב[טמפרה] כמו שהיה נהוג עד אז. האורגים היו צריכים למצוא דרך לתרגם את ההשתקפויות ואת מעברי הצבע העדינים. אולם השינוי הכי משמעותי היה בקומפוזיציה החדשה שהוא יצר, אותה שפה אקספרסיבית ודרמטית מכונה כיום סגנון בארוק. הרקע של הטפסטרי הפך להיות למה שמטרתו להכיל את הדמויות של גיבורים ומלכים. המאה ה-18 בצרפת, מתאפיינת בסגנון הרוקוקו ואמנים יוצרים מתוך גישה אנטי אקדמית ואנטי מסורתי (ההפך מתקופת הרנסאנס). הסגנון השפיע גם על בעלי המלאכה, האורגים. הסגנון התאפיין בהכנסת קישוטיות לחלל פנים הבית ולכן הסגנון של הטפסטרי קיבל מראה דקורטיבי יותר. לקראת סוף המאה רבים ממפעלי האריגה התחילו להיסגר והיה קשה לאורגי הטפסטרי לעמוד בקצב השינויים של העולם המודרני. הקישוטיות הבארוקית כבר לא הייתה רלוונטית בעולם [מודרני], בו לא היה מקום מובטח לטפסטרי. השימוש בטפסטרי לאורך השנים נע בין טרנד אופנתי יותר ואופנתי פחות. היו תקופות באירופה שבהם השימוש בו נחשב לסמל של המעמד הגבוה, סממן של יוקרה, וכוח לעומת תקופות אחרות כמו המאה ה-18 שבו השימוש בטפסטרי היה בכלל לא אופנתי (התקופה ניאו קלאסית) ולכן יצירות רבות נזרקו. רק במאה ה-19 חל חידוש בעניין הטפסטרי לא מעט בגלל התחייה של הגותית ולאחר מכן בזכות וויליאם מוריס ותנועת ה"ARTS AND CRAFTES".

עבודה עכשווית בתחום

בחלוף השנים ירד יוקרו של הטפסטרי, הפיתוחים הטכנולוגים והעלמותה של עבודת היד הפכו את ההעסקות בו לנדירה יותר ויותר. עם זאת, במאה ה-20, היה ניתן לראות מגוון של יצירות שנעשו על ידי נשים שלמדו בבית הספר "באוהאוס" שבגרמניה, בעלות גישה מודרניסטית יותר התואם את רוח התקופה. אחת האמנים המשפיעים הייתה Anni Albers. היא למדה ציור ורצתה להמשיך את לימודיה בתחום האדריכלות אבל האופציה הזאת הייתה סגורה בפניה ולכן נאלצה להתפשר בלימודי אריגה ולבסוף עיצבה טקסטילים ייחודים שזכו לפרסום. בארץ נכון להיום פועלת אמנית אורגת ישראלית בשם סשה סטויאנוב שעוסקת בטאפסטרי. סאשה אורגת בדר"כ שטיחי קיר גדולים, בעלי צבעוניות מונוכרומטית של שחורים ואפורים ונגיעות של זהב ומוטיבים גדולים ומתוכננים בדיוק רב הלקוחים מעולמות הקרובים אליה. תהליך היצירה של סאשה מתחיל מקניית החומרי גלם ועיבודם הידני, ועד קבלת החוט הרצוי המתאים לאווירה ולרוח אותה היא מנסה להשיג. את האריגים שלה היא אורגת על נול של 2 מטר ללא דוושות, ועל נול קטן יותר עם דוושות.

אוספים נוספים של טאפסטרי

"THE VICTORIA AND ALBERT MUSEUM "DEVONSHIRE HUNTING TAPESTRIES "METROPOLITAN MUSEUM IN NEW YORK "HUNTING OF THE UNICORN "CLUNY MUSEAM IN PARIS "THE LADY AND THE UNICORN

ראו גם

• נול
• אריגה
• סשה סטויאנוב

לקריאה נוספת

• 5000years of textiles edited by Jennifer harris 1933 the trustees of the british museum
• The illustrated history of textiles edited by madeleine ginsburge 1991 studio editions ltd
• .Tapestries 70 plates in full color translated by Hamish st clair Erskine and Anthony Rhodes from the Italian original 1969 the Hamlyn publishing group

קישורים חיצוניים

• [..http://www.metmuseum.org/works_of_art/collection_database/antonio_ratti_textile_center/listview.aspx?page=1&sort=6&sortdir=asc&keyword=tapestry&fp=1&dd1=20&dd2=0&vw=0]
• [Tapestry Art: History, Famous Tapestries: Textile Weaving Centres, Gobelins, Aubusson, Arras, Tournai: Famous Wall Hangings, Angers Apocalypse]
• [La Licorne de Cluny - Tapestries - Origin of the Lady and the Unicorn][Carpet Techniques]
• [The Online Source Book - The Tapestries of the Apocalypse]Gunta Stölzl - Bauhaus Master]
• [aleksandra stoyanov]
• [1] אריג מתרבות הצ'נקאי

קטגוריה:מלאכת יד קטגוריה:טקסטיל