משתמש:אהוד פרלסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כיוון שעד עתה כמעט כל מה שכתבתי בויקיפדיה נמחק, ורק לאחר ויכוחים הצלחתי להכניס מידע כלשהו, עלה בדעתי לבחון האם גם כשאכתוב דף משתמש יהיה מי שימחק אותי, או שלפחות את מה שבן אדם כותב על עצמו יכבדו כל אנשי עדת המוחקים.

האמת היא שאבנר המליץ לי בזמנו, בדף השיחה לערך זה, לכתוב על השכלתי וידיעותי, וזאת בנימוק שפרטים אלה עשויים לעזור לי בדיונים מקצועיים. לא קיבלתי אז את המלצתו כי אני באמת מאמין, באמונה שלמה ולוהטת, שיש להתיחס לתוכן הדברים שנכתבים ולא לזהותו של כותבם. כאשר אני מציג נתונים, ומצרף את המקור לנתונים, זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת שאדם שלא יודע מאיזה כיוון מסתכלים על הנתונים האלה ימחק אותי בנימוק שאני שקרן, ושלא יהיה לי למי לפנות כדי להכריע במחלוקת בינינו. וזה בדיוק מה שקרה בזמנו.

אבל בינתיים עבר זמן רב, והענינים איכשהו הסתדרו, אז הגיע הזמן להציג את עצמי.

אני איש קשיש שגדל בצפון תל אביב בשכונה שהיתה בה מכונית אחת. ולכן כשאני שומע אנשים מתלוננים על המצב הכלכלי הנורא השורר במולדתנו האהובה, אני מבין טוב מאוד שהם לא יודעים מה נעשה איתם. למדתי בגמנסיה הרצליה, ולאחר מכן פיזיקה באוניברסיטת תל אביב, ועבדתי בשנים 1984-1978 כחוקר בתחומי כלכלה וטכנולוגיה במקום שנקרא "המרכז לחיזוי טכנולוגי", ששייך לאוניברסיטת תל אביב. הדבר העיקרי שלמדתי שם זה שצדק מי שאמר (ואני לא זוכר מי אמר את זה) ש"קשה לערוך תחזיות, בעיקר לגבי העתיד."

להלן אמנה שלוש תחזיות שנתבדו וזכורות לי במיוחד:

1. התחזית שניתנה בתחילת שנות השמונים ולפיה לא ירחק היום שבו יהיו בישראל אלפי טכנאי רובוטים, כשלמיטב ידיעתי אין בישראל היום אפילו אחד כזה.

2. התחזית מאמצע שנות השמונים שעל-מוליכים בטמפרטורות גבוהות יגרמו למהפכה חסרת תקדים, כשלמיטב ידיעתי לא עושים איתם היום כלום, חוץ מלהמשיך במחקר.

3. תחזיתו של אהוד ברק מסוף שנות התשעים לפיה לא ירחק היום ולעירק ולאירן יהיה נשק גרעיני, ואז התנאים שבהם ניתן יהיה להגיע להסדר עם הערבים יהיו הרבה יותר קשים מאשר בהווה. התחזית הזו הובילה אותו לקמפ-דייויד, ואילו הנשק הגרעיני העירקי נראה היום רחוק פי מאה משנראה אז.

והתחזית השלישית, שאיננה קשורה בשום צורה לנושא שבו יש לי הבנה מיוחדת, מוזכרת כיוון שכאשר קראתי עליה, נמלאתי זעם אין אונים על כך שהמדינה שלנו הונהגה על ידי אדם שמשוכנע שהוא יכול לדעת מה יהיה בעתיד.

אבל אני בהחלט זוכר גם תחזית אחת שהתגשמה, וזו תחזיתו של דודו בניה, שהיה הבוס שלי במרכז לחיזוי טכנולוגי, שחזה בראשית שנות השמונים את קריסת ברית המועצות. לא שמעתי על אף אחד בעולם חוץ ממנו שחזה את זה. ומה שמענין זה שהתחזית שלו התבססה על טיעון פילוסופי, שאני נוטה ללעוג לו ולזלזל בו. והטיעון היה שהאנרגיה שמשטר העריצות הזה מקדיש כדי להמשיך את שלטון העריצות שלו הולכת וגדלה, עד שלבסוף היא תהיה גדולה מדי אפילו בשבילו, והוא יקרוס.

ושנים אחרי ששמעתי את התחזית הזו, ואף חזיתי בהתגשמותה, קראתי בספר "מלחמת יום כיפור - זמן אמת" שדודו בניה היה שייך לקבוצת המיעוט באמ"ן מחקר, שטענה לפני מלחמת יום הכיפורים שמצרים וסוריה מתכוונות לצאת למלחמה. דודו בניה הוא ללא ספק האדם הכי חכם שפגשתי בימי חיי.

אחרי שפרשתי מהמרכז לחיזוי טכנולוגי, הפכתי לעצמאי, ועסקתי במגוון נושאים. נכון לעכשיו אני עובד בשני מקומות, ובשניהם אני ממלא תפקיד של לבלר. ומי שמעניין אותו לדעת מה עושה לבלר, להלן קישור למאמר שכתבתי לפני כשנה:

http://www.news1.co.il/Archive/0023-D-102995-00.html?t=114323

וכפי שניתן לראות, אני גם כותב מאמרים שאותם אני מפרסם באתר "מחלקה ראשונה" של יואב יצחק.

הנושא העיקרי שמעסיק אותי בשנים האחרונות הוא קשר השתיקה שנרקם סביב האמת על משפט קצב. ועל המשפט אני לא רק כתבתי מאמרים, אלא גם הלכתי לכל מיני ארועים של משפטנים ופוליטיקאים וחילקתי בהם מנשרים המפנים את מקבליהם לקריאת המאמרים שלי, וכתבתי מכתבים אישיים כמעט לכל חברי הכנסת, והשרים, ולמשפטנים ועיתונאים רבים, ועד היום טרם מצאתי את אמיל זולא הישראלי.

והאמת המחרידה על המשפט היא שקצב הורשע באונס למרות שכל אדם בר דעת שמכיר את פרטי הפרשה, חוץ מהשופטים שהרשיעו אותו, יבין בקלות שהוא היה קורבן עלילה של אישה שבדיון בבג"ץ בקשר לעסקת הטיעון תאר אותה שי ניצן כדלהלן: "מחומר החקירה עולה כי א' פוטרה מעבודתה בשל התנהגותה הבלתי נשלטת, התקפי הזעם מהם סבלה, התעמרותה בעובדים שהיו נתונים למרותה, ונטייתה לעורר ריבים ומדנים."

ולמען הסר ספק אספר שלנושא הזה הגעתי פשוט בגלל שכתבתי באתר "מחלקה ראשונה" גם על פסקי דין אחרי שקראתי אותם. ואז קראתי את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ופשוט התחלחלתי. משפט הסיום שלי במאמר הראשון שכתבתי על המשפט היה: "אם לא יתוקן פסק הדין על-ידי בית המשפט העליון, כמעט כסדום היינו, לעמורה דמינו." מאז נכתב פסק הדין בעליון, ונדחתה הבקשה למשפט חוזר, וגם פורסמו הפרוטוקולים של המשפט, שאת כולם קראתי, ואני מזדהה עם המגיב למאמר שלי שכתב: "השופטים בסדום היו מצהיבים מקנאה למראה ביצועי שופטי קצב."

ומי שרוצה לדעת מדוע כתב כך המגיב, להלן שני קישורים:

https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=219824838390089&id=100010877222835

https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=428415324197705&id=100010877222835

אז זה הכל בינתיים, ונראה אם ימחקו אותי.