משתמשת:Sidney elimalech/טיוטה

.

כותב זה הוא סטודנט, הפועל בוויקיפדיה העברית במסגרת קורס אקדמי.

פסק דין ניידלי תקשורת בע"מ

בפסק הדין רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ ניתנה הכרעה ברשות ערעור בתאריך 8 לינואר 2020, בבית המשפט העליון. במוקד הערעור נקבע לראשונה בדעת רוב על-פי דעתה של השופטת ברק-ארז שפעולת "שיתוף" של תוכן פוגעני ברשתות החברתיות, על אף שלא מדובר במפרסם העיקרי, חושפת את המשתף לתביעה בגין לשון הרע. לעומת זאת, "לייק" אינו עומד בתנאי החוק המחייב פרסום ברבים.

רקע

הרשת החברתית פייסבוק הוקמה בעשור הראשון של שנות ה-2000 ומאז הקמתה, הרשת צברה מאות-מיליוני משתמשים ברחבי העולם ומיליונים גם בישראל . מכך, באופן טבעי פייסבוק הפכה במהירות הבזק לזירת הדיבה, לשון הרע וההשמצות הגדולה ביותר ברשת. לשון הרע הוא אמירה מדוברת או כתובה הפוגעת בכבוד או בשם הטוב של האדם. אותה אמירה כחלק מתנאי החוק צריכה להיות מפורסמת ברבים ומטרתה להשפיל ולפגוע באותו אדם.

לשון הרע ברשת החברתית

מספר התביעות בגין לשון הרע בעשור האחרון עלה באופן משמעותי עם כניסת הרשתות החברתיות לחיינו, כיוון שהן מלאות בתכנים הקשורים בסוגיות חברתיות שונות- בין אם מדובר בצהובונים, מבזקים שונים, פוליטיקה, מחאות, ביקורות נוקבות ועוד. כחלק מפרסום התכנים הללו ניתנת האפשרות "לשתף", לסמן ב"לייק" או בכל כפתור "רגש" אחר ואף להגיב על מנת להביע את עמדתנו על אותו התוכן. פעולה ישירה של כתיבת "סטטוס" או "פוסט" ברשת החברתית היא פרסום כמובנו בחוק, ולכן עשויה להוות עילה לתביעה ככל שיש בו משום לשון הרע.

פסק הדין

עובדות פסק הדין

בעמוד הפייסבוק "גבעתיים מחרימה את המקומון" העלו פוסט פוגעני ומזלזל כלפי העיתון המקומי "המקומון רמת-גן גבעתיים" שזהות מנהליו אינה ידועה. בני הזוג הנתבעים הודו שביצעו מחשבון הפייסבוק המשותף שלהם "שיתוף" ביחס לאחד הפרסומים ואף סימנו "לייק" ביחס לפרסום השני.

השאלה המשפטית שעולה היא האם פעולה של "שיתוף" "ולייק" מגבשות עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, במובן זה שיש לייחס להם "פרסום" כמובנו בחוק?

הכרעה

ביהמ"ש העליון קובע בדעת רוב על-פי דעתה של השופטת ברק-ארז שגם בעקבות פעולת "השיתוף" של תוכן פוגעני, על אף שאתה לא הכותב העיקרי, אתה חשוף לתביעה בגין לשון הרע. הכרעה זו ניתנת לאחר שקילה של סוגיות חברתיות מרכזיות.

שיתוף אל מול לייק

עד פסק הדין ניידלי תביעות בגין לשון הרע ברשתות החברתיות היו מופנות בעיקר כלפי המפרסם העיקרי (כותב התוכן עצמו). השאלה במקרה זה נוגעת לפעולות שאינן יוצרות מסר חדש ועצמאי ושעיקר מטרתן הוא להתייחס לתוכן שפורסם על ידי משתמש אחר ברשת או "להדהד" אותו. השופטת ברק ארז מבחינה בין פעולת השיתוף לבין סימון הלייק וקובעת שיש לראות בפעולת השיתוף כפעולה שחושפת את הדיבה לגולשים נוספים, ואולי אף לקהל רחב בהרבה מן המקורי ובכך מעצים את הפגיעה בשמו הטוב של אותו הנפגע, לעומת פעולת ה"לייק" המחזקת את הפוסט הקיים ולא מפיצה אותו.

פגיעה בחופש הביטוי אל מול הזכות לשם הטוב

מדברי ברק ארז בפסק הדין, הרשת החברתית מהווה מעין כיכר עיר מודרנית ששם הציבור מביע את דעתו בסוגיות השונות שעולות בשיח הציבורי ונהנים מעקרון חופש הביטוי במלואו. כל הפרה של עיקרון זה מהווה פגיעה באותו החופש. ניתן ללמוד על חשיבות עקרון זה בדברי השופטת ברק-ארז בפסק הדין: "יש לנקוט משנה זהירות ולהימנע מפרשנות שתייצר אפקט מצנן המרתיע מפני התבטאות לגיטימית וחופשית ברשת האינטרנט". מנגד, עומדת הזכות של האדם לשמור על שמו הטוב וצריכה לעמוד לרשותו היכולת להגן על עצמו מפני פרסומים פוגעניים ברשתות. המטרה שהציבה השופטת היא למגר את הביטויים הקיצוניים והשליליים שאינם תורמים לדיון הציבורי ואף מזיקים לו, כל זאת כדי להביא לפגיעה פחותה בכל אחת מהזכויות. למעשה יש לבחון כל מקרה לגופו: מה נחשב למקרה קיצוני, שלילי ומזיק לשיח הציבורי ומן הצד השני מה נימצא בגדר התבטאות לגיטימית וחופשית ובכך לשמור על האיזון בין העקרונות ולאפשר לציבור ליהנות מחופש הביטוי מצד אחד ולשמור על השם הטוב מהצד השני.

בעקבות פסק הדין

ריבוי תביעות השתקה ותביעות בררניות

תביעות השתקה, הן ריבוי תביעות שאינן משום לשון הרע או מקרים גבוליים בכדי למנוע פרסום והפצה של דעות לגיטימיות על מנת לשמור על אינטרס אישי כזה או אחר. תביעות מרובות בגין פעולת "שיתוף" עלולות להביא לכך שאזרחים ירתעו לממש את זכות יסוד חופש הביטוי שלהם ובכך גם ימנעו מלהשתתף בשיח ציבורי הרצוי וההכרחי. ברק ארז מצביעה על הבעיה של ריבוי תביעות מסוג השתקה ותביעות בררניות כנובע מהכרעת הדין ומציבה פתרונות להתמודדות עם בעיה זו. פסק דין ת"א 25129-01-19 קצובר נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח'. מיישם את דבריה של ברק ארז: אדם הגיש תביעת לשון הרע נגד עיתון "ידיעות אחרונות" כאשר הידיעה פורסמה קודם לכן במאמרים מהימנים ונלקחה משם. כלומר הוא אינו המפרסם העיקרי. היה עליו לתבוע ראשית את המפרסם העיקרי ורק לאחר מכן את "משתף" הידיעה. ולכן התביעה נדחתה בגין תביעה בררנית.

פסק דין ת"א 26743-01-22 ויימן נ' רענן ואח' התובע הוא שוטר שהבחין באישה ממוצא בדואי, שאינה עוטה מסיכה אלא רעלה. והחליט לתת לה כנס תוך שהוא הסביר לה שלמרות הרעלה עליה לעטות מסכה. מעשה זה גרר פרסומים ברשתות החברתיות. פסק דין זה מיישם את דבריה של השופטת ברק ארז ובוחן האם מדובר בתביעת השתקה, כפי שנטען בהגנה. השופטת נעם חת מקוב בפסק הדין: " הביטוי "תביעת השתקה" מתייחס למצבים בהם מוגשת תביעה אזרחית נגד פרט או נגד קבוצה, על רקע פעילות ציבורית שהם מנהלים, בידי גוף חזק יותר שהפעילות שהם מנהלים מנוגדת לאינטרסים שלו, וכאשר מטרתה להפעיל לחץ על הנתבעים ובכך להביא להשתקת הפעילות או השיח." כלומר פסק הדין בוחן אם השוטר מהווה גוף חזק, שמחליט לתבוע אזרחים המביעים דעות ציבוריות לגיטימיות על מנת להשתיקן. במקרה זה הוכרע שלא בכך מדובר ולכן השוטר זכה בתביעה.

ההתמודדות כיום עם ריבוי תביעות ההשתקה

בכנסת ישראל, עו"ד נתי פלדמן ערך סקירה משווה בכנסת לקראת חוק למניעת תביעות השתקה. על פי דברי ההסבר להצעת החוק , ישנו גידול במספר התובענות שמוגשות לבית המשפט ומרתיעות אזרחים מלממש את זכות היסוד לחופש הביטוי ומלהשתתף בוויכוח הציבורי. ניתן לראות כיום שבמקרים רבים, הבעת דעה נוקבת עלולה לגרור עמה תביעה. כידוע כל תביעה כזו יכולה להמשך זמן רב ולכלול הוצאות כבדות שחלק מהנתבעים אינם יכולים לעמוד בהן, זאת במיוחד כשמדובר בתובעים שהם תאגידים גדולים ואנשים בעלי הון. הצעת החוק ביקשה לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי למחוק על הסף תביעות סרק או תביעות בעלות אופי גבולי שעלולות להרתיע את הציבור ולפגוע חופש הביטוי.

בבתי המשפט, פסק-דין ת"א 14-06-22755 אורבן נדל"ן י.ד. בע"מ נ' שרון שפורר. שבה נדונה תביעת דיבה בבית משפט השלום שהגישה חברת נדל"ן נגד העיתונאית שרון שפורר. בפסק דין זה השופטת רחל ערקובי מצדיקה את טענת הנבעת וקובעת שמדובר בתביעה השתקה. לדבריה: "המושג 'תביעות השתקה אינו מעוגן בדין הישראלי, אך בשנים האחרונות בתי המשפט בישראל דנו בו לא מעט והגדירו את הקריטריונים הדרושים לקביעה כי תביעה הינה תביעת השתקה..."

בפסק-דין 17-11-5223 עזריה ואח' נ' ניסן הכרעה שנינתה לאחרונה בשנת 2021 בימ"ש השלום סילק על הסף תביעת דיבה בסך 2 מיליון עקב היותה תביעת השתקה, והטיל על התובעים הוצאות גבוהות בסך 100 אלף שקלים. כתב השופט אלקלעי, "חופש הביטוי הוא מהחשובים שבזכויות האדם. הזכות להתבטא באופן חופשי ולהשתתף בשיח האזרחי היא מהתנאים לקיומה של חברה דמוקרטית. תביעת השתקה אינה מאיימת אך ורק על חופש הביטוי של הנתבע הספציפי, אלא היא עשויה לגרום לכך שמשתתפים רבים אחרים בשיח הציבורי 'יכנסו' בעל כורחם למעגל ההרתעה..."

ראו גם

תביעה אזרחית בישראל

זכויות אדם

הרשות השופטת

חוק

פסיקת הלכה

לקריאה נוספת

התפשטות שמועות ולשון הרע ברשתות: הצעות לפעולה, מיכל לביא .

תביעה בררנית מן הזכות - לסעד, פרופ' דפנה ברק-ארז

קשורים חיצוניים

לשון הרע ברשתות החברתיות – כך תימנעו מלעשות זאת, כלכליסט

חקיקה נגד תביעות השתקה- סקירה משווה, עו"ד נתי פרלמן, פורסם בכנסת, הלשכה המשפטית, תחום חקיקה ומחקר משפטי. 9 ביוני 2020

פייסבוק חוגגת 2 מיליארד משתמשים ,באתרYnet, 27 ביוני 2017

לשון הרע בפייסבוק: איך מתמודדים עם התופעה?, באתר מעריב 29 לנובמבר 2022

פסק-דין 17-11-5223 (השלום, בת ים) עזריה ואח' נ' ניסן

ת"א 14-06-22755(שלום, תל-אביב), אורבן נדל"ן י.ד. בע"מ נ' שרון שפורר,20.6.20 פס' 8

ת"א 26743-01-22 ויימן נ' רענן ואח'. השלום ת"א

ת"א 25129-01-19 קצובר נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח' השלום ת"א