משתמשת:SaritB/SaritB
אורה להב-שאלתיאל (Ora Lahav Chaaltiel) אומנית ישראלית, 2017-1936
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורה להב שאלתיאל נולדה בשנת 1936 בקיבוץ מזרע, בתם של ישראל וחיה לבית לוי. במהלך השירות הצבאי החלה להב שאלתיאל ללמוד אמנות בסמינר "אורנים" מוריה היו הציירים מרסל ינקו ואריה נבון, הפסל דב פייגין[1] וצבי מאירוביץ[2].
במהלך לימודיה הכירה את הסטודנט לאמנות יוסף שאלתיאל והשניים נישאו בשנת 1957 והצטרפו לקבוצת המייסדים של כפר האומנים בעין הוד. להבדיל מרוב מייסדי עין הוד, שהגיעו לכפר רק בסופי שבוע, הבית בעין הוד בשביל הזוג שאלתיאל היה היחיד וכך נשאר עד אחרון ימיה[3].
באותה שנה (1957) הצטרפה להב שלתיאל כחברה לאגודת הציירים והפסלים בישראל.
זמן קצר לאחר נישואיהם, נסעו בני הזוג לאיטליה על מנת ללמוד באקדמיה לאומנויות יפות בוונציה .
יוסף שאלתיאל נפטר מסרטן בשנת 2016. לזוג נולדו שלושה ילדים.
בשנת 1963 נסעה להב שלתיאל ללמוד באקדמיה לאמנות על שם אוליביה דה סר בפריז.
משנת 1967 ועד מותה ניהלה להב שאלתיאל סדנת ליתוגרפיה בעין הוד. בנוסף לכך היא הקימה, בשנת 1972, את מגמת האמנות בכפר הנוער ''ימין אורד'', שם לימדה עד לשנת 1986.
בשנת 1985 השלימה להב שאלתיאל את התואר השלישי באמנות בבית הספר הלאומי הגבוה לאומנויות יפות (Ecole Nationale Supérieure des Beaux-Arts) בפריז, ובשנת 1986 הקימה את המגמה לאמנות פלסטית בבית הספר לאמנות "רעות" בחיפה, שם לימדה עד לשנת 1996[1].
לאורך כל חייה היו החינוך לאמנות וההוראה ציר מרכזי בחייה ורבים מתלמידיה הפכו גם הם לאומנים. עיקר יצירתה של להב-שאלתיאל הוא בתחום ההדפס. היא יצרה בטכניקות רבות ומגוונות: החל מרישום, ציור בצבעי שמן, וכלה בטכניקות של הדפס תחריט נחושת וחיתוך עץ ובעיקר הדפס האבן ליתוגרפיה. עבודותיה הן בעלות אופי פיגורטיבי, המבליטות את נקודת המבט הנשית-פמיניסטית. ברוב הדפסיה השתמשה להב-שאלתיאל בנייר ממוחזר, או בנייר עשוי בצורה ידנית שהיה תחום נוסף בו עסקה[2][3] והיא אף הייתה חברה באגודה בינלאומית בתחום זה (International Association of Handmade Paper Artists), כמו גם חברה בעמותה הבינלאומית למחנכים. (International Association of Art Educators)[4]
להב שלתיאל חיברה את ספרי השירה "היונה המתמהמהת" (1974) ו-"משזר: תחריטים ומלות שירה" (1986). כמו כן חיברה ספר ותוכנית לימודים בנושא "הנייר וההדפס במהלך ההיסטוריה" (1998) עבור משרד החינוך והתרבות. בין השנים 2014-1986 הייתה גם שותפה בארגון תערוכות של אמני נייר בישראל[2]. בין השאר איירה להב שלתיאל גם את הספר ''מכתב למר שאגאל' של פיצובסקי יזי בתרגום של יעקב בסר, והצליחה גם לאצור תערוכה בשם ''והיה כעץ שתול על פלגי מים'' בגלריה במושב מגדים[5].
את ספרה האחרון "בדרכי עברתי פה", שעליו טרחה בימיה האחרונים, לא הספיקה לראות כשייצא לאור[3].
לאורך כל שנות פעילותה זכתה אורה להב שאלתיאל במספר רב של פרסים, ביניהם: פרס "יד ושם" לשנת 1973, פרס קרן תרבות חיפה לשנת 1986, פרס קרן עמו"ס מטעם נשיא המדינה לשנת 1988, פרס הרמן שטרוק מטעם עיריית חיפה לשנת 1997 ועוד. כן, החל משנת 1968 ועד שנת 2016, הציגה להב שלתיאל במספר תערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד ברחבי ישראל.
אורה להב שאלתיאל נפטרה בעין הוד בשנת 2017[1].
לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אצל מרסל ינקו, אורנים, טבעון
צבי מאירוביץ
סדנא בפאריס, צרפת, עם משה כהן
ב"ס ע"ש "בוזאר", פאריס, צרפת, ליטוגרפיה
אקדמיה לאמנויות, וונציה, איטליה
אקדמיה לאמנות ע"ש אוליביה דה סיר, פאריס, צרפת
1985 ב"ס לאמנויות יפות, פאריס,("איקול דה בוז ארט),צרפת, תואר שלישי באמנויות יפות (PH.D, F.A.)
הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1986-1972 מקימה ומרצה, מגמת אמנות, כפר הנוער ימין אורד
1996-1986 מקימה ומרצה, מגמת אמנות פלסטית, בית הספר לאמנות "רעות", חיפה
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
1973 פרס יד ושם, יד ושם, ירושלים
1986 פרס, קרן תרבות חיפה, חיפה
1988 פרס קרן עמו"ס, משכן הנשיא, ירושלים
1997 פרס הרמן שטרוק, עיריית חיפה
1992-1990, פרס, הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, ירושלים
1995 פרס קרן עמו"ס, משכן הנשיא, ירושלים
2010 פרס הרמן שטרוק, עיריית חיפה
קישור לרשימת התערוכות של אורה להב שלתיאל - מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל[6]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 אורה להב - שאלתיאל, שתי דמויות, נבדק ב-2022-06-05
- ^ 1 2 3 מרכז מידע לאמנות ישראלית | מוזיאון ישראל, ירושלים, באתר museum.imj.org.il
- ^ 1 2 3 "בדרכה של האמנית". הארץ. נבדק ב-2022-06-05.
- ^ Ora Lahav - Shealtiel - artsandmusicnow, sites.google.com
- ^ רעות - המלצות, באתר gibor.tripod.com
- ^ מוזיאון ישראל מרכז מידע לאמנות ישראלית - תערוכות: להב-שאלתיאל, אורה, באתר museum.imj.org.il