משתמשת:Orlysi/חינה (יהדות מרוקו)

במרוקו, טקסי חינה משולבים באירועים במעגל החיים, חתונה, לידה או בר מצווה. למריחת החינה משמעות מגית הנועדה לגונן מפני שדים ועין הרע. אירועי החינה בחתונה היהודית במרוקו ציינו את סיום פרק הרווקות בחיי הכלה, והיו חלק מאירועי הפרידה של הכלה מבית הוריה. טקס החינה היהודי מתקיים בבית הכלה טרום החתונה, וכולל מריחת עיסת חינה על ידי כפות ידי הכלה, החתן והאורחים, לעתים על שיער הכלה, ובעבר גם על רגליה. הטקס מלווה במוזיקה ופיוטים, ובמעמד מסירת מתנות יקרות ערך ממשפחת החתן לכלה, וממשפחת הכלה לחתן.

משמעות

משמעותם של טקסים מסורתיים משתנה לאורך הדורות, ומותאמת לתקופה, להקשר התרבותי ולאופן בו המשתתפים יוצקים לתוכם משמעות, ומפרשים אותם.

טקס החינה נשען על סגולות הטיהור, החיטוי וההגנה המגית המיוחסים לצמח החינה בעת העתיקה. המטרה היתה להגן על החתן והכלה מפני מזיקים ועין הרע. עם השנים נוספה לטקס משמעות של הכנת הכלה למעמדה החדש ולפרידה מבית הוריה, והטקס הפך לאירוע קהילתי אליו מוזמנים קרובי משפחה ואורחים.

עם הזמן הפך הטקס לחלק מתרבות הקהילה בסדרת אירועים שציינו את החתונה היהודית. עם הדורות, חברי הקהילה משחזרים טקסים אלה כחלק מזהותם והשתייכותם, גם לאחר פיזורם מארץ המוצא.

החינה היא עיסה המופקת מטחינת עלי כופר לבן (Lawsonia inermis) מיובשים וערבובם במים או מים מבושמים. צמח זה מוזכר בשיר השירים כאשכול הכופר:

לְסֻֽסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃ נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃ תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַֽעֲשֶׂה־לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף׃ עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃ צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃ אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃ הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים׃ הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃ קֹר֤וֹת בָּתֵּ֙ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים רַהִיטֵ֖נוּ בְּרוֹתִֽים׃

— שיר השירים, פרק א, ט-טז

מקור הטקס

טקסי חינה נהוגים בתרבות המקומית במרוקו, האמזירית (ברברית) והמוסלמית. בקרב המוסלמים במרוקו, מריחת חינה על האישה או אף על היילוד נעשים באופן יומיומי, לרוב כציור או כיתוב דקורטיבי, הנעשים בידי אמנית מומחית המכונה נקאשה. מומחים אלה ידועים גם במשיכת תיירים. אצל המוסלמים טקסי חינה מתקיימים גם בבית החתן.

בקרב היהודים, מריחת חינה שמורה בעיקר לטקסי חתונה ולעתים בר מצווה, ואינה מלווה בציורים. בעבר היו נהוגים מספר טקסי חינה בחגיגות שקדמו לחתונה. חתונה זו נמשכה בין שבוע לשבועיים ואף יותר. הטקסים נערכו בבית הכלה, על ידי נשות המשפחה, וביטאו את חלקה של משפחת הכלה באירועי החתונה.

טקסי חינה בעבר

1. טקס האזמומג Azmomeg: והוא יום חמישי לפני החתונה שבו מוזמנים האורחים למרוח חינה על הכלה.[ 38] טקס החינה השני מתרחש לאחר טקס החתונה, הנקרא יום החינה [38] . ביום זה, בדרך כלל אישה מבוגרת מורחת חינה על הכלה לאחר שהיא טובלת במקווה כדי להדוף רוחות רעות שעלולות לקנא בזוג הטרי.[38] גם החתן נצבע בחינה לאחר החתונה.[38] במהלך ציור החינה של החתן, הוא נוהג ללבוש בגדים שחורים, מסורת זו נבעה מברית עומר מכיוון שהיהודים לא הורשו להתלבש בדומה ללבוש המוסלמי הצבעוני במרוקו.[38]
2. טקס החינה הקטנה
3. טקס החינה הגדולה

הכרזת מתנות כבסיס לנדוניה ---------

עם תהליכי המודרניזציה וכניסת השלטון הצרפתי למרוקו בשנת 1912, שונה בהדרגה אופיו של הטקס. החגיגות החלו להתקיים מחוץ לבתים הפרטיים, באולמות אירועים, ובנוכחות נרחבת יותר של מוזמנים.

באמצע המאה ה-20, עם פיזור הקהילה היהודית בישראל, צרפת, קנדה וארצות אחרות, התפרק המבנה המסורתי של קשרי המשפחה והקהילה, ועימו אופן עריכת החתונה והחינה.--------------

מהלך טקס החינה

אז'ן דלקרואה, חתונה יהודית במרוקו, 1839

ראו גם

• חינה (טקס)
• חינה (יהדות הודו)

לקריאה נוספת

• יששכר בן עמי, Le mariage traditionnel chez les Juifs Marocains, ספר יהדות מרוקו: פרקים בחקר תרבותם, הוצאות ראובן מס, ירושלים 1975, עמ' 9-103
• יוסף שטרית ואחרים, החתונה היהודית המסורתית במרוקו, אוניברסיטת חיפה, 2003
• ערכת של שטרית ----------
• מעגל החיים, שלום צבר, בתוך מרוקו, בעריכת חיים סעדון, סדרת קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, תשס"ד

קישורים חיצוניים

להכניס סרטון

תמונות מויקישיתוף

• מעגל החיים, שלום צבר, בתוך מרוקו, בעריכת חיים סעדון, סדרת קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, תשס"ד

• חינה, ניסים קריספיל