משתמשת:Edenmezuman/טיוטה
 |
 | |
| |
| שיחה | |
חופש מדת היא אחת החירויות הניתנות לאזרח במסגרת הזכות לחירות, בשיטת המשטר דמוקרטיה ליברלית. חירות זו מאפשרת לכל אזרח לבחור שלא להשתייך לדת כלשהי או לעדה דתית כלשהי ושלא לקיים פולחן, מנהגים, חוקים או ציוויים הנובעים מהשתייכות זו,וליהנות מכל זכויות האזרח המקובלות במדינתו ללא קשר לדת.
חופש מדת משמעו שהמדינה איננה מתערבת בתחום הדת, וגם אינה יכולה למנוע מקבוצות דתיות להקים מוסדות דתיים וללמד בהם את הדת לפי השקפתן. זכות זו של כל אדם ושל כל קבוצה להאמין ולהשתייך לדת מסוימת ולקיים את מצוותיה איננה זכות מוחלטת. וכמו כל הזכויות במדינה דמוקרטית היא קיימת כל עוד אין בכך פגיעה בזולת, בסדר הציבורי, או בזכויות יסוד אחרות של הפרטים בחברה. כך, לדוגמה, יש הגבלה כאשר ציוויים או מנהגים שמקורם מהדת כמו ריבוי נשים, סותרים זכויות של שוויון האישה. [1]
מימוש החופש מדת עשוי לפגוע ברגשות הדתיים במדינה. על בית המשפט לקבוע איזה מן החופשים נתפס כחשוב יותר לפי מקרה. לטענות על פגיעה ברגשות כוח מוגבל, בעיקר כאשר אין בכוונות החילוני מניעים לפגוע ברגשות הדתי ואמנם יש חוק העונשין מגדיר כעבירה פלילית מקרים של פגיעה ברגשות דתיים.[2]
מדינת ישראל מעניקה לתושביה חופש דת (על פי מגילת העצמאות), אך יש הטוענים כי לאור החקיקה הקיימת בנושאי נישואין וגירושין, הרי שלא יכול להתקיים בישראל חופש מדת באופן מלא. לדוגמה: החוק אינו מאפשר נישואים אזרחיים או גירושין אזרחיים, ולכן אדם החפץ להינשא או להתגרש בתחומי מדינת ישראל, חייב לעשות זאת על פי חוקיה של אחת הדתות המוכרות במדינה או להידרש להליכים מיוחדים ככל שהנו "חסר דת" על פי הגדרת החוק.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורלי אילני, "חופש דת וחופש מדת בישראל", מתוך דת חברה ומדינה בישראל (2006)
- דני סטטמן, גדעון ספיר, "חופש הדת, חופש מדת והגנה על רגשות דתיים", מחקרי משפט כא, תשס"ד (2004)
- מאמרו של קובי נחשוני על דת ומדינה תשע"ה (בעברית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר גירושין בישראל http://www.4get.co.il/civilian-divorce.htm
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
[[קטגוריה:זכויות האדם]] [[קטגוריה:יחסי דת ומדינה]]