משתמשת:סיון ל/אנרי מוזר (חוקר)

אנרי מוזר (13 במאי 1844,סנקט פטרבורג-15 ביולי 1923, ווה), היה מגלה ארצות, סוחר, אספן אמנות ופטרון שוויצרי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנרי מוזר נולד ב-13 במאי 1844 בסנט פטרבורג, בנו של התעשיין היינריך מוזר. ב-1848 הגיע לשוויץ ובילה את ילדותו בשפהאוזן ובטירת שרלוטנפלס בנויהאוזן אם ריינפול. הוא קיבל לימוד פרטי ולמד בפנימיות ברומאנדי. בשנת 1887 התחתן עם אחייניתו מרגריט שוך.

בגיל עשרים, בלחץ אביו, הוא עזב את שוויץ כדי להצטרף למפעל השעונים שלו ברוסיה . בגיל 23 הוא נפרד מאביו והחלו חייו ההרפתקניים במרכז אסיה . במסעותיו הוא אסף אוספים נרחבים של חפצי אמנות, גביעי ציד, כלי נשק ודברים אחרים, אותם הראה בתערוכות ברחבי אירופה. לאחר שובו לשוויץ, הוא קנה בחזרה מהונו את בית הוריו, טירת שרלוטנפלס בנויהאוזן אם ריינפול.

בשנת 1914 תרם את "האוסף המזרחי הנרי מוסר שרלוטנפלס" הנרחב שלו למוזיאון ההיסטורי בברן עם החובה לתחזק ולהציג אותו. המנהל דאז, רודול וגלי, חתם על הסכם התרומה. אנרי מוזר תרם 100,000 פרנק עבור ההרחבה והתחזוקה הדרושים. באותה שנה קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברן וזכה לאזרח כבוד של העיר ברן.

בשנת 1919 תרם את אחוזת לוונשטיין ואת אחוזת שרלוטנפלס בעיריית נויהאוזן לקנטון שאפהאוזן לצורך הקמת בית ספר חורף חקלאי ובית ספר למשק בית. בשנת 1925 הוקם בית הספר החקלאי של קנטון שאפהאוזן. אנרי מוזר מת ב-15 ביולי 1923 ב-Vevey מדלקת ריאות.

הוא קיבל קבר כבוד למשפחת מוזר בבית הקברות ביער בשפהאוזן יחד עם אביו מהעיר שפהאוזן .

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

À travers l’Asie Centrale: La steppe Kirghize, le Turkestan Russe, Boukhara, Khiva, le pays des Turcomans et la Perse. Impression de voyage. E. Plon, Paris, 1885.
deutsch: Durch Zentralasien: Die Kirgisensteppe, Russisch Turkestan, Bochara, Chiwa das Turkmenenland und Persien. Reiseschilderungen. Leipzig 1888.
L’irrigation en Asie centrale: Etude géographique et économique. Société d’Éditions scientifiques, Paris 1894.
L’Orient inédit: À travers la Bosnie et l’Herzégovine. Compagnie internationale des wagons-lits et des grands express Européens, Paris 1895.

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Rudolf Zeller: Die orientalische Sammlung von Henri Moser auf Charlottenfels. Beschreibender Katalog der Waffensammlung. Komm. K. J. Wyss, Bern 1915.
Rudolf Zeller: "Die orientalische Sammlung von Henri Moser auf Charlottenfels im Historischen Museum in Bern". In: Das Werk. Bd. 9 (1922), Heft 10, S. 189–204, doi:10.5169/seals-10639.
Rudolf Zeller: "Die orientalische Sammlung von Henri Moser auf Charlottenfels im Historischen Museum in Bern". In: Blätter für bernische Geschichte, Kunst und Altertumskunde, Bd. 20, Heft 1, 1924, S. 1–72 (Digitalisat).
Marguerite Moser: Une vie: Henri Moser, Charlottenfels. Payot, Lausanne 1929.
Paul Lichtenhahn: Dr. h.c. Henri Moser Charlottenfels, zu seinem 100. Geburtstag. Schoch, Schaffhausen 1944.
Robert Pfaff: "Henri Moser Charlottenfels und seine Orientalische Sammlung", IN: Schaffhauser Beiträge zur Geschichte Nr. 62, Schaffhausen 1985.
Ernst J. Kläy: "Orientalische Sammlung Henri Moser Charlottenfels". In: Berner Zeitschrift für Geschichte und Heimatkunde, Bd. 56, 1994, Heft 3, S. 335–358 (Digitalisat).
Roger Nicholas Balsiger, Ernst J. Kläy: Bei Schah, Emir und Khan: Henri Moser Charlottenfels 1844–1923. Meier, Schaffhausen 1992, ISBN 3-85801-092-8.
Roger Nicholas Balsiger: "Moser, Henri (Georg Heinrich)". In: Neue Deutsche Biographie (NDB). Band 18, Duncker & Humblot, Berlin 1997, ISBN 3-428-00199-0, S. 182–184 (Digitalisat).
Mandy Ranneberg, Nathalie Walter: Landgut und Schloss Charlottenfels. Gesellschaft für Schweizerische Kunstgeschichte, Bern 2015, ISBN 978-3-03797-182-6.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[[קטגוריה:נפטרים ב-1923]] [[קטגוריה:ילידי 1844]] [[קטגוריה:שווייצרים]] [[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברן]] [[קטגוריה:אספני אמנות]] [[קטגוריה:פטרוני אמנות]]