משתמשת:אן שרלי/חוק שימוש בהיפנוזה

חוק השימוש בהיפנוזה (נחקק ב1984 - תשמ"ד) אוסר על מי שלא הוסמך/ה בידי המדינה (ובכלל זה רק רופאים/ות, פסיכולוגים/ות או רופאים/ות שיניים) להשתמש בהיפנוזה, לרבות למטרות רפואיות. כמו כן, אוסר החוק על שימוש בהיפנוזה למטרות בידור.

היסטוריה

הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת ב1984 - תשמ"ד על ידי שר הבריאות דאז אליעזר שוסטק. ההצעה התקבלה בקריאה השלישית.

תמצית החוק

החוק קובע שהפנוט על ידי אדם, שאיננו מוסמך ומורשה לכך, אסור, לרבות למטרות רפואיות. לפי החוק, הרשות להפנוט תלויה בשלושה דברים:

זכאי לקבל הרשאה להיפנוט מי שנתקיימו בו אלה:

(1) הוא תושב ישראל;

(2) הוא רופא, רופא שיניים או פסיכולוג מומחה;

(3) הוא סיים לימודי היפנוט מוכרים ועמד בבחינות שהמנהל הכיר בהן.

כמו כן, סעיף 3 (א) קובע שמותר לרשאים להפנט רק לשם טיפול רפואי, טיפול פסיכולוגי, מחקר מדעי או רענון זיכרון במהלך חקירה משטרתית או בטחונית, ולאחר שהמהופנט הביע את הסכמתו להיפנוט.

לפי סעיף 6 (א), אין להפנט קטין, חולה נפש או פסול דין אלא למטרת איבחון או טיפול רפואי או פסיכולוגי.

קישורים חיצוניים

• חוק השימוש בהיפנוזה, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט