משחקים בחצר האחורית
 | |
| בימוי | עודד קוטלר / נועם שמואל / עידו רוזנברג |
|---|---|
| הפקה | תיאטרון חיפה / תיאטרון הקאמרי / תיאטרון בית ליסין |
| כתיבה | עדנה מזי"א |
| דמויות | שמוליק קופר, דבורי מכנס, אסף סחרוב, גידי בצר, סלע בורוכוב |
| מוזיקה |
ערן צור (כרמלה גרוס וגנר) ובהשתתפותו / אורן אלדור |
| מדינה | ישראל |
| סוגה | מחזה |
| הצגת בכורה | 9 ביוני 1993 |
| מספר מערכות | 1 |
| משך ההצגה | שעה |
| שפה | עברית |
משחקים בֶּחצר האחורית הוא מחזה מאת עדנה מזי"א, שנכתב בהשראת פרשת האונס בקיבוץ שמרת שזעזעה את המדינה בראשית שנות ה-90. במהלך הפרשה אנסה חבורת נערים, חלקם בני הקיבוץ, לאורך מספר ימים נערה בת 14 וחצי בת הקיבוץ. הפרשה עוררה הדים רבים בישראל והביאה לשינוי בהתייחסות החוק למעשה אונס.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה עלה לראשונה בתיאטרון חיפה ביוני 1993 בבימוי עודד קוטלר[1]. את המחזה כתבה מזי"א ביוזמת קוטלר, לאחר שהנאשמים בפרשה זוכו תחילה מחמת הספק, על ידי השופט מיכה לינדנשטראוס, בבית המשפט המחוזי בחיפה[2]. לפני שפרקליטות המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון על זיכוים של ארבעה מהנאשמים. משפטם בבית המשפט העליון החל ב-23 במרץ 1993, בעת החזרות על ההצגה[3].
העובדה שההצגה עלתה בזמן הערעור לבית המשפט העליון, עוררה ביקורת. העיתונאי שגיא כהן כתב שלדעתו ההצגה היא הפרת עקרון הסוב יודיצה[4]. גם הפעילה הפמיניסטית אסתר עילם, שהייתה בין מקימות מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, העבירה ביקורת על המחזה וכתבה:” "משחקים בחצר האחורית" עושה פורנוגרפיזציה של אונס, בכך שהיא מציגה את המעשה מנקודת המבט של האנסים ולא של הנאנסת. הנאשמים מוצגים כסובייקטים, אך הנערה מוגדרת כאובייקט חסר חיים...להערכתי, הוחמצה כאן הזדמנות. מעבר לכך, ההצגה עלולה להשריש דעות מוטעות וגישות מעוותות לגבי אונס, המקטינות את הסיכוי להתמודד עם קיומו”[5].
בהפקה המקורית בתיאטרון חיפה הבמה עוצבה בצורת מרובע הפולש אל תוך הקהל. לצידה יושב המוזיקאי ערן צור, שמלווה את ההתרחשויות בנגינת גיטרה בס. ההפקה כללה וריאציות על שירי הילדים "חמש שנים על מיכאל" ו"דני גיבור", ובקטעי האונס הוא השתמש במוטיב הבס מתוך "בחצרות בחושך", שיר שכתב ושר במסגרת להקת טאטו. השיר, המתאר מעשה אונס סדיסטי המסתיים ברצח, נפסל לשידור ברדיו כשיצא על גבי התקליט חתוך תוכן ב-1988[6].
בהפקת התיאטרון העירוני חיפה הוצג המחזה כ-1,000 פעמים ואומדן הצופים בה היה כרבע מיליון[7]. כאשר רוב הצופים היו בני נוער, הצגה עלתה גם בתל אביב במקומות נוספים[8]. וזכתה לחשיפה בעקבות הרשעת ארבעה מהנאשמים בערעור, בדצמבר 1993. בהמשך תורגם המחזה לשפות רבות וזכה להצלחה גם מחוץ לישראל, בין היתר בבלגיה, בגרמניה, באוסטריה, ברומניה, ברוסיה ובאנגליה.
בשנת 2007 הועלתה גרסה שנייה למחזה בתיאטרון הקאמרי של תל אביב בבימוי נועם שמואל[9]. בעקבות כתבה של עמנואל רוזן בה צפתה קורבן הפרשה במחזה, נפגשה עם השחקנים, הבמאי ועדנה מזי"א, הוחלט לתת לה תמלוגים מהכנסות ההפקה. אך ב-2011 החליטה לתבוע את התיאטרון ומזי"א על פגיעה בפרטיות[10].
בשנת 2021 הועלתה גרסה שלישית בתיאטרון בית ליסין בבימוי עידו רוזנברג[11]. בהפקה זו עודכנה ההצגה וכעת נכלל בה חלק בו מצלמים הנערים את האונס בטלפון הנייד שלהם. בגרסה זו, הנערה, שמגלמת גם את עורכת הדין היא נערה אסרטיבית יותר מההצגות הקודמות.[12]
עלילה ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזי"א צמצמה את הדמויות ותחמה את ההתרחשות לאירוע בודד, המתרחש בגן המשחקים של עיירה קטנה, במהלך אחר צהריים אחד, קיצי, דחוס ומהביל. במחזה משתתפים חמישה שחקנים, ארבעה צעירים וצעירה אחת, בתפקידים כפולים. בתחילה הם ארבעת האנסים והנאנסת, ואחר כך הופכים לארבעת הסנגורים והתובעת. דבורי, גיבורת המחזה, היא נערה חסרת ביטחון, דחויה חברתית הצמאה לתשומת לב וחום. היא יתומה מאב, ובת לאם שאינה מקדישה לה תשומת לב. התובעת היא גרסה בוגרת ומנוסה יותר של דבורי. השנים הקנו לה מידה מסוימת של ביטחון עצמי, והיא מסוגלת לנסח במילים את מה שדבורי מרגישה ויודעת אבל לא מסוגלת להגיד[6].
אסף סחרוב הוא מנהיג חבורת הנערים, נאה, מלא ביטחון ומכיר בערך עצמו. דבורי מאוהבת בו בסתר. בגרסת הסנגור מפגין אסף אותו ביטחון שקט. שמוליק קופר הוא הנער הדחוי, דיבורו מהיר ומתגמגם והוא חולה אסתמה וחבריו מפקירים אותו במשפטם המשותף. סלע בורוכוב הוא דמות המאצ׳ו הלוחם, וגידי בצר הוא הנער הזרוק ארוך השיער. משפט אונס, שבו נטפלים הסנגורים של הנערים לנאנסת ולפרקליטתה, מסתיים בהרשעת האנסים[6].
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הדמות | הפקת תיאטרון חיפה המקורית 1993 במאי: עודד קוטלר |
הפקת תיאטרון הקאמרי
(ההפקה הועברה ב-2012 לתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער) 2007 |
הפקת תיאטרון בית לסין (2021)
במאי: עידו רוזנברג |
|---|---|---|---|
| שמוליק קופר | יותם ייני | ליאור רוכמן / דן קיזלר | עידן שקרוקה |
| דבורי מכנס | מיכל מתתיהו | חני פירסטנברג / רוני שובל / דפי אלפרן | כרמל בין |
| אסף סחרוב | משה בן-בסט | יפתח אופיר / נדב נייטס / עמית אפשטיין / גל אמיתי | יואב רוטמן / נועם טל |
| גידי בצר | שי קפון | מורן קל / רמי קאשי | מיכאל גבעתי |
| סלע בורוכוב | אורי גוטליב | ארז כהנא / עידן ממן | עמית פרנקו |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דן אוריין משחקים בחצר האחורית / עדנה מזי"א , באתר התיאטרון הישראלי, החוג לאמנות התיאטרון הפקולטה לאמנויות. אוניברסיטת תל אביב
"משחקים בחצר האחורית" - הנאנסת משמרת צופה בהצגה בתיאטרון הקאמרי, סרטון באתר יוטיוב- "משחקים בחצר האחורית" - תיאטרון אורנה פורת, סרטון באתר יוטיוב
- מיכאל הנדלזלץ, בית המשפט ניצב בין זכותו של אדם לסיפור חייו, ובין חופש הביטוי, באתר הארץ, 25 בינואר 2011
- מילאת ביברמן, מאמר על "משחקים בחצר האחורית", באתר סל תרבות ארצי
- סמדר שילוני, בחזרה ל"משחקים בחצר האחורית": "כלום לא השתנה מאז שמרת", באתר ynet, 4 בספטמבר 2020
חגית גינזבורג, עדנה מזי"א: "את יודעת כמה פעמים הצמידו אותי לקיר ודחפו ידיים?", באתר הארץ, 18 באוקטובר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שוש אביגל, הצגה / כוח ואמת, חדשות, 16 ביוני 1993
- ^ עדנה מזי״א, מגיבה / עדנה מזי״א איפה השופטים והנערות, חדשות, 5 באפריל 1993
- ^ רותי זוטא, משפט שמרת - אם הייתי אשם, לא היה לי כוח, חדשות, 22 במרץ 1993
- ^ שגיא כהן, אז מה אם זיכו אותם - ההצגה העוסקת בפרשת שמרת היא הפרת עקרון הסוב יודיצה, חדשות, 6 ביוני 1993
- ^ אסתר עילם, אונס הוא לא משחק, חדשות, 19 באוגוסט 1993
- ^ 1 2 3 מיכל ניב, הסנגורים אונסים אותה שוב, חדשות, 1 ביוני 1993
- ^ ציפי שוחט, משחקים בחצר האחורית, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2007
- ^ שוש אביגל, הצגה - משחקים בחצר האחורית - בית ציוני אמריקה, תל אביב, חדשות, 23 ביולי 1993
- ^ ביקורות:
עכבר העיר, אונס ברוטלי על במות התיאטרון, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2007
מיכאל הנדלזלץ, אונס הוא אונס הוא אונס, באתר הארץ, 16 בינואר 2008 - ^ יעל געתון, הנאנסת מקיבוץ שמרת תובעת את הקאמרי, באתר הארץ, 6 בינואר 2011
- ^ ננו שבתאי, "משחקים בחצר האחורית" חושף את תרבות האונס במלוא כיעורה, באתר הארץ, 8 בינואר 2022
- ^ מאיה נחום שחל, "לצערי, 'משחקים בחצר האחורית' יהיה רלבנטי עוד המון שנים", באתר כלכליסט, 5 בספטמבר 2021