משה טבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה טבק
אל"ם משה טבק ב-1976
אל"ם משה טבק ב-1976
אל"ם משה טבק ב-1976
לידה 21 בנובמבר 1932
כ"ב בחשוון ה'תרצ"ג
תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 1 באוגוסט 2020 (בגיל 87)
י"א באב ה'תש"ף
רעננה, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
צבא הגנה לישראל, חיל הים
תקופת הפעילות 19501978 (כ־28 שנים)
דרגה אלוף-משנה (ים) אלוף-משנה
תפקידים בשירות
מפקד טרפדת, סגן מפקד משחתת, מפקד יחידת קשר וגילוי, מפקד המקבל ספינות סער בשרבורג, מפקד פלגת ספינות טילים, סגן ראש מספן ים ונספח ימי בארצות הברית.
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור לוחמי המדינה  עיטור לוחמי המדינה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה טבק (21 בנובמבר 19321 באוגוסט 2020) היה קצין בכיר בחיל הים, פיקד על טרפדת, שירת במשחתות כסגן מפקד קיבל את ספינות הנבנות במספנת שרבורג. והשתתף במילוט ספינות שרבורג לאחר מכן פיקד על פלגת ספינות סער. במלחמת יום הכיפורים היה סגן ראש מחלקת ים. לאחר המלחמה מונה כנספח ימי בוושינגטון. השתחרר בדרגת אלוף-משנה. לאחר השירות יצא בשליחות הקרן הקיימת לישראל בארצות הברית וכשחזר התקבל לרשות הנמלים והתקדם בתפקידי ניהול שונים.

ילדותו והמשיכה לים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה טבק, שני משמאל, וחניכיו באגודת יורדי ים זבולון מעלים סירת חתירה אל חוף בת-ים, 1947

אביו של משה טבק, יצחק, עלה לארץ מגליציה ב-1912 והתפרנס כרוכל. אימו, יהודית לבית גלר, הייתה ילידת ברדיצ'ב ועלתה לארץ ישראל בגפה בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. לזוג טבק נולדו שני ילדים: חיה, ב-1929, ומשה, ב-1932. משה נולד בתל אביב, אך ב-1937 עברה המשפחה לבת ים. למרות המעבר המשיך טבק המשיך ללמוד בבי"ס ע"ש ביאליק בתל אביב. שבוע לפני שציין בר מצווה נפטר אביו וטבק נרתם לסייע לפרנסת המשפחה בחלוקת עיתונים ודואר בבת ים.

החיים ליד הים יצרו אצל טבק את המשיכה להיות יורד ים. הוא הצטרף לאגודת יורדי ים זבולון בבת ים ומאז שולבו חייו בים. תוכנית ההכשרה באגודה כללה לימודי תאוריה פעמיים בשבוע ופעילות מעשית בשבתות, שכללה סירות חתירה וסירות מפרש. בגיל 16 נעשה טבק מפקד סירה מוסמך ויצא להפלגות בסירות מפרש כאחראי. מתוך חניכיו של טבק בסניף בת ים צמחו כמה מן המפקדים הבכירים בחיל הים העתידי, וביניהם אברהם ברקאי (בומי), שנספה בטביעת הצוללת דקר ב-1968, ואחיו מיכאל ברקאי (יומי), לימים אלוף, מפקד חיל הים התשיעי.

לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה החלו יריות וצליפות נגד תושבי בת ים ובית משפחת טבק היה בקו האש. בגיל 15 הצטרף טבק יחד עם חבריו בזבולון לארגון ההגנה והועסק בשמירה על גבול בת ים יפו. לימים קיבל את עיטור לוחמי המדינה. עד לשחרור יפו הייתה הדרך לבת ים ארוכה ומסוכנת, וחברו יצחק זלינגר שכנע את טבק להתארח אצלו בתל אביב למשך חודשיים עד שוך הקרבות. זלינגר נהרג ב-1954, בעת היותו טייס בחיל האוויר הישראלי.

ביוני 1950 סיים טבק את הלימודים בגימנסיה גאולה ועד לגיוסו בנובמבר עבד כמבקר כרטיסים בקואופרטיב דרום יהודה. את המשכורת העביר לאמו ואז גם הצליח לחבר את דירת המשפחה לחשמל.

שירות בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורס החובלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאיפתו של טבק להגיע לשירות ימי הייתה חזקה והוא שאף לא להשאיר את עתידו ביד המקרה. כחודשיים לפני מועד גיוסו הגיע למפקדת חיל הים בסטלה מאריס שעל הכרמל והודיע כי הוא בוגר אגודת יורדי ים זבולון ומעוניין בשירות ימי. בקשתו נענתה והוא צורף לחיל הים. בעת גיוסו נשלח לטירונות במחנה צריפין ולאחר כחודש הועבר לחיל הים והוצב לשרת על פריגטה. נראה שביקורו המקדים הועיל, מכיוון שכעבור זמן קצר עבר מבחני כניסה והתקבל לקורס חובלים.

בפברואר 1951 החל מחזור ג' את השלב הראשון בקורס קציני חי"ר כללי במחנה דורה, מדרום לנתניה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה שלח חיל הים חניכים בקורס חובלים לקורס זה. במאי 1951 הסתיים הקורס הכללי ולחובלים הוענקה סיכת מ"מ. שלב ב' של הקורס נערך בבסיס ההדרכה החילי בבת גלים. טבק חלק חדר עם שבתאי לוי, לימים תת-אלוף וראש מספן ים. הפלגת הסיום של הקורס נערכה בפריגטה אח"י מזנק (ק-32) לפורטו גרנדה באפריקה המערבית, אז תחת שלטון פורטוגל. בפברואר 1952 הסתיים הקורס.

פלגת הטרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרפדת בפיקודו של טבק ט 150 כבר באילת אך עדיין לא הורכבו בה התותחים, 1957.
משה טבק מפקח על הרכבת טורפדו אימונים ברציף הנמל הצבאי באילת. [א] 1957.

לאחר קורס החובלים הוצב טבק לפלגות הטרפדות ולאחר שנה קיבל פיקוד על טרפדת. הפיקוד על כלי שיט קטן התאים לו, וטבק מצא את מקומו כמפקד מוערך.

ב-1956 ירד טבק עם קבוצת ימאים לאילת כדי להכין את קליטת הטרפדות שהיו אז בבניה. היחידה החדשה נקראה שייטת 15. לקראת מלחמת סיני עלה טבק עם צוותו מאילת לחיפה וקיבל פיקוד על טרפדת. הטרפדות היו בנמל חיפה לפנות בוקר, 31 באוקטובר, כאשר החלה המשחתת המצרית איברהים אל אוול להפגיז את חיפה. הפגזים נפלו בתוך המעגן אך לא גרמו נזק. לאחר המלחמה חזר טבק עם הצוות לאילת.[1]

הטרפדות החדשות, שאת קליטתן הכין טבק, היו מתוצרת איטליה, ונבנו במספנת באלייטו (Baglieto) בלה ספציה. אחת מהדרישות הבסיסיות בעת בניית הספינות הייתה שגודלן יאפשר את העברתן לאילת בדרך היבשה, ולפיכך הוגבל גודלן ל-16 מטרים. שלוש טרפדות הגיעו לחיפה והובלו לאילת באמצעות מובילי טנקים, בליווי צוותי הספינות. באחד מעיקולי דרך מעלה עקרבים התהפך מוביל אחת הספינות על צידו והצוות סייע ביישור המשאית. עם הגעתן לאילת הוענקו לטרפדות שמות תנ"כיים שהיו קשורים לזירת הפעילות: אח"י אופיר (ט-150), אח"י שבא (ט-151) ואח"י תרשיש (ט-152).[2] הכלים החדשים בזירה הפליגו דרומה במפרץ אילת עד מעבר למצרי טיראן. אחת המשימות שהוטלו על הטרפדות הייתה מציאת מעבר בין האיים טיראן וסנפיר, כדי להוות נתיב חלופי לשיט דרך מצרי טיראן הנשלטים בתותחים. במהלך הבדיקות התפתחה תקרית אש במהלכה ירה תותח ממוצב סעודי על הספינות, ונענה באש מתותח אורליקון של הטרפדת. לטרפדת לא נגרם נזק אך הסעודים דיווחו על אבדות.[3]

שירות במשחתות ותפקידי הדרכה ומטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 עבר טבק לשרת במשחתת אח"י יפו (ק-42), שהייתה אז בפיקוד סגן-אלוף אברהם בוצר (לימים מפקד חיל הים השביעי). טבק שירת בתפקיד קצין גנ"ק. לאחר שרות של שנתיים עבר טבק לאח"י אילת (ק-40), אז בפיקוד סא"ל בנימין תלם (לימים מפקד חיל הים השמיני). באח"י אילת שימש טבק כסגן המפקד וקודם לדרגת רב-סרן. בתפקידים אלה ביסס טבק את מעמדו כקצין מקצועי, אמין ויעיל וזכה להערכתם של בוצר ותלם.

ב-1964 מונה טבק למפקד קורס קציני גילוי, ניווט וקשר, בבה"ד חיל הים. הקורס נמשך באותה תקופה שנה שלימה. אחד מהחניכים בקורס היה מיכה רם, לימים אלוף ומפקד חיל הים השנים עשר. תפקידו הבא של טבק היה מפקד יחידת הקשר החילית, היחידה שקדמה ליחידת השליטה הימית. באותה תקופה הייתה היחידה אחראית גם על תחנות המכ"ם בחופי הארץ.

כאשר הוטבעה אח"י אילת, ב-21 באוקטובר 1967, נשלח רס"ן משה טבק לתאם את פעולות איסוף הניצולים על ידי חיל האוויר הישראלי.

ספינות סער[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ספינות סער
,
ערך מורחב – ספינות שרבורג

במשך שנות ה-60 של המאה ה-20 עסק חיל הים בבניית כוחו. היה ברור שעידן המשחתות והפריגטות מימי מלחמת העולם השנייה עבר, במיוחד עם הופעתם של טילי ים-ים. בעיה ייחודית עבור חיל הים הישראלי הייתה הצוותים הגדולים של אוניות אלה, לאור הרגישות המיוחדת בישראל לאבדות. טביעתה של אח"י "אילת", שבה נהרגו 47 קצינים ומלחים ונפצעו 91 זעזעה את החברה הישראלית והדגישה באופן טרגי רגישות זו. כדי שיוכל לנצח בקרב הימי המודרני בחר חיל הים בפתרון ייחודי: ”הרבה ספינות קטנות ומהירות חמושות בנשק קטלני.” ספינות אלה' שנודעו כ"ספינות סער" או "ספינות טילים" נבנו במספנות שבבעלות פליקס אמיו בשרבור, צרפת.

באוקטובר 1967 נשלח טבק להצטרף לצוות הקבלה של הספינות, בשרבורג. כאשר הגיע הייתה הספינה הראשונה, אח"י מבטח, בניסויי ים. ראש המשלחת היה אז אל"ם בנימין תלם. לאחריה קיבל כמפקד ספינה את כל הספינות בעת ההשקה, ערך בהן הפלגות ניסויים, פיקח על השלמת ההתקנות והתיקונים והכשיר את מפקדיהן להשטה. בספטמבר 1968 מונה בנימין תלם מונה לראש מחלקת ים, והפיקוד על המשלחת עבר לאל"ם הדר קמחי, שנעשה מפקדו של טבק.

בסתיו 1968 החליטה ממשלת צרפת על החמרת האמברגו על אספקת אמצעי לחימה למזרח התיכון. כדי לחמוק מהאיסור הצפוי על הוצאת כלי שיט משרבור הוחלט על יציאה מהירה של הספינה השביעית, אח"י סער. טבק, עם צוות מצומצם מאוד, הוציא את הספינה בשבת, 4 בינואר 1969, לגיברלטר. המזל שיחק והים במפרץ ביסקאיה היה שקט יחסית. במשך למעלה מ-48 שעות תפקד על גשר הספינה. בגיברלטר פגש את אל"ם הדר קמחי על אח"י עכו שיצאה לפניו. קמחי חזר לשרבורג וטבק המשיך עם שתי הספינות לישראל.

לאחר היציאה החפוזה ביטל הצי הצרפתי את זכות העגינה ורשות הכניסה למעגן הצי. הספינות שנבנו הושקו למים כל חודשיים ונקשרו לדוברת עגינה ברציף האזרחי בנמל. באפריל שנת 1969 הועלה טבק לדרגת סגן-אלוף ומונה למפקד המשלחת. בתפקידו זה הכין את מבצע מילוט ספינות שרבורג לישראל בדצמבר 1969.

במשך כל שנת 1969 ניהל טבק, שנשאר עם צוות מצומצם, את כל ההכנות לקראת המילוט. טבק הציג את סיפור הכיסוי שנבנה עבור הספינות ואף הוסיף סיפורים משלו. אירוע השקת הספינה הרביעית היה ברגשות מעורבים. הספינה יורדת למים המספנה אינה יודעת מתי תקבל תשלום. בחודש דצמבר הגיע שוב אל"ם הדר קמחי שמונה למפקד ההפלגה. הירידה של הספינה החמישית כוונה לאמצע חודש דצמבר וטבק היה המשיק של הספינה האחרונה. באותו יום יצאה פקודת הפלגה של חיל הים וטבק נהיה למפקד אותה ספינה אח"י חץ (סער 3) גם בהפלגה לארץ. הבעיה העיקרית שלספינה זו טרם הותקן מכשיר המכ"ם. נוסף לכל הקשיים בדרך התמודד טבק גם עם חוסר מכ"ם ונאלץ למשנה הקפדה ופיקוח.

מפקד פלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה טבק מועלה לדרגת אל"ם על ידי הרמטכ"ל דוד אלעזר 1972.

בארץ נעשה טבק מפקד פלגה בשייטת ספינות הטילים והכשיר את הספינות באמונים לפי תורת הקרב. תפקיד אותו מילא עד 1972 אז עלה בדרגה ונעשה סגן ראש מחלקת ים תפקיד חדש שנוצר לענות לצרכים של חיל הים בעת מלחמת ההתשה.

סגן ראש מחלקת ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנב-14 ביולי 1972 היה טבק סגן ראש מחלקת ים. הוא היה הראשון בחיל הים בתפקיד זה שלימים קיבל הגדרה כראש מחלקת אמל"ח . מפקדו הישיר היה תא"ל הדר קמחי. שימש בתפקיד עד 1974. בתפקיד זה עסק במלחמת יום הכיפורים במעקב והוראות לאניות הסוחר כדי למנוע היפגעות. עם חתימת הפסקת האש נשלחה המכלית "סיריס" לאזור אבו רודס ובדרכה עלתה על מוקש. טבק נשלח ממפקדת חיל הים לזירת ים סוף עם משימה כפולה. לעשות את המעבר המזרחי שהיה בשימוש כלי השייט הצבאיים ראוי למעבר מיכליות. לשם כך הועברו נתבים לסיורים והוצבו סימנים נושפים על השרטונות. פתיחת המעבר נעשתה בהצלחה ותוך כשבוע ימים החלו מיכליות לעבור בו. העברת הדלק משדות הנפט במפרץ סואץ חודשה. משימה נוספת הייתה הנצלת המכלית סיריס שהייתה בשלבי טביעה. הימצאות המכלית בתוך שדה המוקשים שגבולותיו אינם ידועים הקשתה על הפעולה. המכלית הורחקה מהמקום הראשוני אך לבסוף טבעה.

חלק מתפקידו היה קשרים עם ציים אחרים. לאחר המלחמה גברה התעניינות ונפתח ערוץ פעולה עם הצי האמריקני.

נספח ימי בוושינגטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפקידו האחרון בצה"ל שירת החל משנת 1975 כנספח ימי בארצות הברית. פעילות הנספחות בניו יורק הייתה מתואמת עם משלחת הקניות של משרד הביטחון אשר ישבה בני יורק ובראשה עמד יוסף צ'חנובר. במסגרת תפקידו היה טבק אחראי לארוח ספינות הטילים שהגיעו במסע הצדעה לחגיגות ה200 מבצע פעמון החירות. האמריקאים הכינו את האירוע זמן רב קודם לכן והזמנתם לישראל נענתה בשלילה. כאשר התקבלה החלטה בישראל לשלוח את הספינות היה טבק צריך לשכנע את המארגנים לשבץ אותן למפגן בניו יורק.

כמו כן עסק טבק במסגרת תפקידו ברכישת אניית שירות לחיל הים שנקראה "אח"י מעוז 2".

לימודים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבק סיים תיכון גאולה ובצה"ל עבר את קורס החובלים. כל בקשותיו ללימודים במהלך השרות נדחו עקב היותו חיוני בתפקידיו השונים. בשנת 1978 החל ללמוד באוניברסיטת בר-אילן בחוג המשולב לכלכלה ולחברה. לאחר שנה נאלץ להפסיק. כאשר הגיע שוב לוושינגטון נרשם לאוניברסיטת מרילנד למד בה שנה אחת תוך כדי עבודה. כאשר עבר ליוסטון השלים בעבודת סמינריונית בנושא "התנהגות מפקדים בכלי שיט קטנים" וקיבל תואר במנהל עסקים באוניברסיטת מרילנד.

באזרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרן הקיימת לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 סיים טבק את תפקידו בארצות הברית ולאחר שנת לימודים פרש מצה"ל. הוא הועסק על ידי הקרן הקיימת ונשלח שוב לארצות הברית. עשה שנה אחת בוושינגטון ואז נשלח להקים לפתוח את המשרד ביוסטון, טקסס. התפקיד היה סדרת מפגשים עם הקהילה היהודית באזור ועידוד להתרמה.

רשות הנמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שובו ארצה מונה טבק כסגן מנהל נמל חיפה למינהל וכח אדם ברשות הנמלים. כעבור שנתיים עבר לתפקיד ראש אגף כוח אדם והדרכה ברשות הנמלים. בתפקידיו אלה ניהל משא ומתן עם העובדים תהליך קשה שגבה מחיר בריאותי. טבק שמר על הכללים: ”שביל הזהב. ואהבת לרעך כמוך” והגיע בדרך כלל לפתרון. לאחר כ-17 שנה יצא בשנת 1997 לגמלאות.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 נישא למונה לבית מטמון ועבר להתגורר בקרית ים. לזוג נולדו שני ילדים. לאחר גירושיהם, נישא טבק בשנית בשנת 1965. מנישואים אלה נולדו לו שלושה בנים.

טבק נפטר ב-1 באוגוסט 2020, בגיל 87.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה טבק, סיפורים מהחיים. הוצאה משפחתית, 2013.
  • שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, ההקמה ההפעלה והתפתחות כוחות הלחימה של כלים קטנים בחיל הים הישראלי, הוצאת אפי מלצר, 2000, ע' 173, 179, 183, 203, 214, 215, 219, 220.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה טבק בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הצוות בבגדי עבודה המיוחדים לתקופה ולמקום – מכנסיים קצרים וסנדלים,
  2. ^ יושב במרכז מפקד אח"י סופה אריה רונה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמשון עדן, עמ' 180 -192.
  2. ^ לימים הועברו השמות לנחתות ולספינת טילים.
  3. ^ שמשון עדן, ע'204 -205.