מרקוס פרס חימנס

מרקוס פרס חימנס
Marcos Pérez Jiménez
לידה	25 באפריל 1914; טאצ'ירה, ונצואלה
פטירה	20 בספטמבר 2001 (בגיל 87); אלקובנדס, ספרד
מדינה	ונצואלה
השכלה	האקדמיה הצבאית של צבא ונצואלה
מפלגה	Independent Electoral Front
בן או בת זוג	Flor María Chalbaud
	19 באפריל 1953 – 23 בינואר 1958; (4 שנים ו־40 שבועות)
	→ חרמאן סוארס פלמריץ' וולפגנג לרסאבל ←
פרסים והוקרה
	קולר מסדר איזבלה הקתולית (1956); אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (15 באפריל 1954); אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; מסדר פרנסיסקו דה מירנדה; לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר; עיטור המשחרר של ונצואלה; הצלב הגדול של אבנט שני המסדרים ;
חתימה

מרקוס פרס חימנס (בספרדית: Marcos Pérez Jiménez;‏ 25 באפריל 1914 – 20 בספטמבר 2001) היה נשיא ונצואלה בשנים 1952–1958.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס חימנס נולד לאב חקלאי ואם מורה בעיר מיצ'לנה במדינת טאצ'ירה. הוא סיים לימודים באקדמיה הצבאית של ונצואלה בשנת 1934, כראשון בכיתתו והמשיך את לימודים באקדמיה צבאית בפרו.

בשנת 1945 השתתף פרס חימנס בהפיכה הצבאית שהביאה לעלייתו לשלטון של רומולו בטנקור. בנובמבר 1948 תמך פרס חימנס בהפיכה נוספת, שהעלתה לשלטון חונטה שכללה את קרלוס דלגדו צ'לבו שכיהן כנשיא, פרס חימנס שכיהן כשר ביטחון ולואיס יוברה פאס (ספ') שכיהן כשר החוץ^[1]. לאחר הרצחו של דלגדו צ'לבו בנובמבר 1950, הודיע פרס חימנס שהוא ויוברה פאס ימשיכו בשלטון על המדינה^[2]. בהמשך מונה חרמאן סוארס פלמריץ' לנשיא, ופרס חימנס נחשב לשליט האמיתי מאחורי הקלעים. נטען שפרס חימנס, שאף הואשם בחיסולו של דלגדו צ'לבו מחשש שיחזיר את השלטון לשליט נבחר, חיפש אזרח שיסכים לשמש כנשיא בובה, ולאחר סירוב של מועמד אחר, סוארס פלמריץ' הסכים^[3].

בסוף נובמבר 1952 התקיימו בחירות לאספה מכוננת של ונצואלה^[4]. אולם משנודעו לחונטה תוצאות ראשונות של הבחירות שהראו על ניצחון לאופוזיציה, הם ביטלו את הבחירות ומינו את פרס חימנס לנשיא^[5].

בשנת 1957 קיים פרס חימנס משאל עם על המשך שלטונו בה הוא זכה, לטענתו, ברוב גדול. אולם מעמדו הציבורי של פרס חימנס התערער ובינואר 1958 לאחר התגברות המהומות נגדו והתפטרות ממשלתו^[6] הוא הודח על ידי הצבא^[7]. פרס חימנס נמלט לרפובליקה הדומיניקנית^[8] וממנה עבר לארצות הברית והתגורר בדרום פלורידה. בשנת 1963 הוא הוסגר לוונצואלה בהאשמה שהימלטותו לקח עימו 200 מיליון דולר מאוצר המדינה. פתיחת משפטו לקחה זמן רב בין השאר בגלל הקושי למצוא שופטים שיסכימו לדון בעניינו. לאחר שהורשע הוא שוחרר ממעצרו מכיוון שהעונש היה קצר ממשך מעצרו. לאחר שחרורו הוא גלה לספרד. בשנת 1968 הוא נבחר לסנאט של ונצואלה ובעקבות זאת חוקק חוק האוסר על אסירים לשעבר לכהן בסנאט ובכך נמנעה כהונתו בסנאט. פרס חימנס נפטר בספרד בשנת 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מרקוס פרס חימנס בוויקישיתוף

מרקוס פרס חימנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ נהרג אחד מרוצחי נשיא וונצואלה, על המשמר, 15 בנובמבר 1950
^ נרצח נשיא ונצואלה, חרות, 14 בנובמבר 1950
^ Tad Szulc, Twilight of the tyrants', 1959, pages 284-289
^ בחירות כלליות נערכו בוונזואלה, על המשמר, 1 בדצמבר 1952
^ שר ההגנה בוונצואלה מינה עצמו כנשיא, על המשמר, 4 בדצמבר 1952
^ קרבות בוונצואלה - הממשלה התפטרה, הַבֹּקֶר, 12 בינואר 1958
^ הודח חימאנז, רודנה של ונצואלה, דבר, 24 בינואר 1958
^ חימנז יורשה להיכנס לארה"ב, למרחב, 2 בפברואר 1958

[1] נהרג אחד מרוצחי נשיא וונצואלה, על המשמר, 15 בנובמבר 1950

[2] נרצח נשיא ונצואלה, חרות, 14 בנובמבר 1950

[3] Tad Szulc, Twilight of the tyrants', 1959, pages 284-289

[4] בחירות כלליות נערכו בוונזואלה, על המשמר, 1 בדצמבר 1952

[5] שר ההגנה בוונצואלה מינה עצמו כנשיא, על המשמר, 4 בדצמבר 1952

[6] קרבות בוונצואלה - הממשלה התפטרה, הַבֹּקֶר, 12 בינואר 1958

[7] הודח חימאנז, רודנה של ונצואלה, דבר, 24 בינואר 1958

[8] חימנז יורשה להיכנס לארה"ב, למרחב, 2 בפברואר 1958

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]