מרסה רודורדה

מרסה רודורדה
Mercè Rodoreda
לידה	10 באוקטובר 1908; ברצלונה, ספרד
פטירה	13 באפריל 1983 (בגיל 74); ז'ירונה, ספרד
שם לידה	Mercè Rodoreda i Gurguí
מדינה	ספרד
מקום קבורה	Cementiri de Romanyà de la Selva
מקום לימודים	Escola Menéndez Pelayo, Liceu Dalmau
שפות היצירה	קטלאנית, ספרדית, אספרנטו
סוגה	רומן, שירה, סיפור קצר
יצירות בולטות	כיכר היהלום, Semblava de seda i altres contes, La meva Cristina i altres contes, Jardí vora el mar, Tots els contes, כמה, כמה מלחמה..., Viatges i flors, Death in Spring, El carrer de les Camèlies, Crim, Aloma, Mirall trencat, Vint-i-dos contes, Sóc una dona honrada?, Un dia en la vida d'un home, Del que hom no pot fugirc, Isabel i Maria
תקופת הפעילות	מ-1930
הושפעה מ	Pere Gurguí, Delfí Dalmau i Gener
בן או בת זוג	Joan Gurguí (10 באוקטובר 1928–1937) ; Armand Obiols (1939–1971) ;
צאצאים	Jordi Gurguí i Rodoreda
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	פרס הכבוד של הספרות הקטלאנית (1980); פרס המבקרים של סרה ד'אור (1982); פרס ברצלונה (1980); Premi Sant Jordi de novel·la (1965); פרס המבקרים של סרה ד'אור (1981); פרס המבקרים של סרה ד'אור (1987); פרס המבקרים של סרה ד'אור (1968); Premi de la Crítica de narrativa catalana (1981); פרס מרסה רודורדה (1957); Flor Natural (1948); פרס המבקרים של סרה ד'אור (1967); פרס מכתב הזהב (1976); Premi Joan Santamaria (1956); Joan Crexells award (1937); Flor Natural (1947); Mestre en Gai Saber (1949); פרס רמון ליול (1969) ;
	www.mercerodoreda.cat
חתימה

מֶרְסֶה רוּדוּרֵדָה אי גוּרְגִי (בקטלאנית: Mercè Rodoreda i Gurguí‏; 10 באוקטובר 1908 – 13 באפריל 1983) הייתה סופרת ספרדייה שכתבה בשפה הקטלאנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוּדוּרֵדָה נולדה בברצלונה בחיק משפחה אוהבת ספר. בילדותה השפיע עליה יותר מכול אבי אמה, אשר החדיר ללב נכדתו אהבה עזה ללשון קטלוניה, לספרותה ולתרבותה. כאשר הייתה בת עשרים, התחתנה רודורדה עם אחי אמה, שהיה מבוגר ממנה בארבע-עשרה שנים, ולגבר זה ילדה את בנה היחיד, ז'וֹרְדִי. נישואיה לא עלו יפה, והכתיבה שימשה לה מבחינה מסוימת מפלט מן האכזבות ומן התסכולים שהיו מנת חלקה בחייה האישיים: היא פרסמה ארבעה רומנים, שבדיעבד פסלה אותם והתכחשה אליהם בטענה כי הם פרי בוסר שכתבה יוצרת חסרת-ניסיון. מבּין ספריה הראשונים קיבלה בדיעבד אך ורק את הספר "אָלוֹמָה" (1938), אף-על-פי שגם אותו שכתבה כליל בשנת 1969. בפרוץ מלחמת האזרחים התגייסה הסופרת לשירות מחלקת התעמולה של הממשל הרפובליקני של קטלוניה, ובשנת 1937 נפרדה מבעלה. כאשר יצאה לגלות בצרפת, בשנת 1939, האמינה כי גלותה לא תימשך זמן רב, ומשום כך הפקידה את בנה בידי אמה. תחילה התגוררה בקרבת פריז, אך עם כיבוש צרפת, כאשר הגדודים הגרמניים התקרבו לפריז, ברחה הסופרת לבורדו, ומאוחר יותר השתקעה עם חברהּ לחיים, אַרְמַנְד אוּבְּיוֹלְס, שם העט של מבקר הספרות הקטלאני ז'וּאָן פְּרָט, בז'נבה שבשווייץ, ושם חזרה לכתוב למן שנת 1958. הספר הראשון שפרסמה בגלות הוא "עשרים ושניים סיפורים". לאחר מות בן-זוגה בשנת 1972 חזרה הסופרת לארצה. היא התמקמה – יחד עם שתיים מחברותיה לעבודה לשעבר, נשים שפעלו כמוה בשירות מחלקת התעמולה הרפובליקנית בתקופת מלחמת האזרחים – בבית אחוזה, בכפר רוּמַנְיָה דֶה לָה סֶלְוָה, שם חייתה במשך שמונה שנים. בשנת 1980 עברה הסופרת לגור בבית כפרי סמוך לאחוזה, ובאותה שנה זכתה באות הכבוד של ספרות קטלוניה - פרס ההוקרה המכובד ביותר של הספרות הקטלאנית. שלוש שנים לאחר מכן נפטרה מסרטן בעיר ז'ירונה שבקטלוניה.

ביצירת מרסה רודורדה, שחוקרי ספרות אחדים השוו לוירג'יניה וולף בגלל סגנונה, עומק כתיבתה, התייחסותה למצב האישה ויכולת התיאור הייחודית לה, כלולים הספרים "אָלוֹמָה" (1938), "עשרים ושניים סיפורים" (1958), "כיכר היהלום" (1962) שתרגומו העברי ראה אור ב-2007,^[1] "רחוב הקמליות" (1966) שתרגומו העברי ראה אור ב-2024, "גן על-יד הים" (1967) שתרגומו העברי ראה אור ב-2016, "קְרִיסְטִינָה שלי וסיפורים אחרים" (1967), "ראי שבור" (1974) שתרגומו העברי ראה אור ב-2010, "כמו מִמֶּשִׁי וסיפורים אחרים" (1978), "מסעות ופרחים" (1980) ו"כמה, כמה מלחמה..." (1980) שתרגומו העברי ראה אור ב-2019. מעיזבונה התפרסמו הספרים "המוות והאביב" (1986), "אִיזָבֵּל ומָרִיָּה" (1991) ו"פלג הפרחים" (1993).

ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר היהלום, תרגם מקטלאנית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי, הוצאת כרמל, 2007.
ראי שבור, תרגם מקטלאנית: איתי רון, הוסיף אחרית דבר: יורם מלצר, הוצאת כרמל, 2010.
גן על יד הים, תרגם מקטלאנית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי, הוצאת כרמל, 2016.
סצנות מברצלונה, תרגם מקטלאנית: יוסי טל, הוצאת תשע נשמות, 2018.
כמה, כמה מלחמה..., תרגם מקטלאנית והוסיף אחרית דבר: אופיר פוירשטיין, הוצאת כרמל, 2019^[2].
רחוב הקמליות, תרגם מקטלאנית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי, הוצאת רימונים, 2024.