מרכז שלהבתיה

מרכז שלהבתיה
FELM
מידע כללי
סוג	בניין מנהלה
כתובת	רחוב שבטי ישראל 25
מיקום	ירושלים
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°47′00″N 35°13′28″E / 31.783277777778°N 35.224444444444°E
	האתר הרשמי
	(למפת ירושלים רגילה) מרכז שלהבתיה

המכון הפיני שלהבתיה, הנמצא בירושלים, הוא מרכז הפעילויות של ארגון FELM הפיני (Finnish Evangelical Lutheran Mission), ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו קידום זכויות אדם וצדק מסביב לעולם והפצת מסרים של אהבת השכן, תקווה ואמונה לעולם. ל-FELM כ-200 עובדים ב-30 מדינות ומעל ל-100 שותפים^{[דרושה הבהרה]}. הארגון משתף פעולה עם ארגונים ועמותות מקומיים המונים כמיליון איש בשנה ברחבי העולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הפעילות בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות FELM בארץ ישראל החלה עם הגעתו של הכומר אפלי סאריסלו (Aapeli Saarisalo) ב-1924, כשמטרתו העיקרית הייתה מחקר ופיתוח. הוא החל בירושלים, ובהמשך עבר לחוות הכנרת בחוף הדרומי של הגליל. סאריסלו היה כותב, חוקר וארכיאלוג וחקר רבות את ארץ ישראל, מצרים ומסופוטמיה. ב-1927 ביצע סקר באגן נחל תבור וגילה שאדמות הבזלת אכן פוריות לחקלאות. על שמו נקראה "חורשת סאריסלו" באזור. ב-1940 הגיעה לארץ איליי האבאס (Aili Havas), ועיסוקה היה בעיקר ביסוס בית לילדים יהודים שנמלטו מאירופה. ב-1945 פתחה גם בית ספר וגן ילדים. הבית היה ממוקם בביה"ח שנילר הישן. ב-1946 הצטרפה אליה ראווחה מואיסיו (Rauha Moisio) והן המשיכו את פעילויותיהן. הסופר עמוס עוז ייחד להן פרק (מ"ז) בספרו 'סיפור על אהבה וחושך'.^[1]

המעבר למרכז שלהבתיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 הועברה פעילות הארגון לבית ברחוב שבטי ישראל בירושלים בשכירות, וניתן לו השם "שלהבתיה", מילה שנלקחה מתוך שיר השירים (פרק ח' פסוק ו') - ”שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ--כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה: רְשָׁפֶיהָ--רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.”. בשנת 1955 רכש הארגון את הקרקע, ביצע הרחבה לבניין המקורי של עוד שני אגפים, וב-1963 שכר את משרד האדריכלים אפשטיין על מנת לבנות בניין נוסף בחלק העליון של הקרקע.

הפעילות במרכז שלהבתיה לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1956–1967 הופעלה במיסיון פנימייה לילדים למשפחות ענייות. על פי דו"ח שהציג ראש הממשלה בשנת 1964, נמנה בית הספר שלהבתיה על שלושה בתי ספר נוצריים בישראל שהיו מסיונריים במוצהר. באותה עת היו בבית הספר כ-50 תלמידים.^[2] המתחם כלל אז גם את בית הבישוף שברחוב הנביאים 25. אחת מהשוהות בפנימייה הייתה הזמרת ריקי גל, אשר סיפרה על חוויותיה בסרט "הנה פתחתי חלון" ובשני שיריה "אילו יכולתי" ו"תפילות הילדים" המספרים על חוויותיה במיסיון. בעקבות חקיקה האוסרת על המרת דתו של קטין עברה הפנימייה לטפל בילדים ערביים מאזור רמלה. בנוסף שיתף הארגון פעולה עם הכנסייה האנגליקנית המקומית (האפיסקופלית), ועם כנסייה באזור רמלה-לוד, והמשיכה להציע פעילויות במתחם ולהעביר שיעורי תנ"ך. בשנת 1976 נסגרה הפנימיה, הבית הפך לבית הארחה בתיאום מראש, ונפתח גן ילדים "מקור התקווה" שפעל במתחם עד לשנת 2000. הארגון החל לנהל פרויקטים חברתיים למען מיעוטי הסביבה, וכן מפעלי הסברה וחינוך להבנה בין תרבותית. לאורך השנים עבדו במרכז, במצטבר, כ-100 עובדים פינים. במהלך השנים הגיע מספר המבקרים והשוהים במרכז "שלהבתיה" לעשרות אלפים.

פעילות המרכז כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הוא אתר לפעילות למען הקהילות הישראליות והפלסטיניות, וכן לקהילות אתניות שונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של מרכז שלהבתיה

מדיה וקבצים בנושא מרכז שלהבתיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ סיפור על אהבה וחושך, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 2002, עמ' 425–431
^ שר־הסעד ד"ר בורג הגיש לממשלה הצעת־חוק נגד המרת דת של ילד שלא בהסכמתו, הצופה, 2 במרץ 1964; המשך

[1] סיפור על אהבה וחושך, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 2002, עמ' 425–431

[2] שר־הסעד ד"ר בורג הגיש לממשלה הצעת־חוק נגד המרת דת של ילד שלא בהסכמתו, הצופה, 2 במרץ 1964; המשך

[1]

[2]

	ערך ללא מקורות
	בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.