מרי אליזה הייויס

מרי אליזה הייויס
Mary Eliza Haweis
לידה	21 בפברואר 1848
פטירה	24 בנובמבר 1898 (בגיל 50)
בן או בת זוג	יו רג'ינלד הייויס
צאצאים	Stephen Haweis, Hugolin Olive Haweis, Lionel Thomas Joy Haweis

מרי אליזה הייויס, לבית ג'וי (באנגלית: Mary Eliza Haweis‏; 21 בפברואר 1848 – 24 בנובמבר 1898) הייתה סופרת בריטית. כבתו של צייר הז'אנר והדיוקנאות, תומאס מוסגרב ג'וי, היא הייתה ידועה במיוחד בזכות יצירות האמנות והכתיבה ספרותית שלה. בתחילת חייה התמקדה בעיקר בציור ורישום. עם זאת, לאחר הנישואין, היא התוודעה היטב לספרות ולהיסטוריה. היא כתבה ועיצבה את כריכות הספרים שלה. חלק מיצירותיה שפורסמו כוללות ג'פרי צ'וסר לילדים (1877), צ'וסר לבתי ספר (1881), אמנות היופי (1878), אמנות הלבוש (1879), אמנות הקישוט (1881) ואומנות משק הבית (1889), בתים יפים (1882), להבת אש (1897). ז'אנרי עבודתה כוללים עיתונות, פוליטיקה, פילוסופיה, מאמרים ורומנים בדיוניים.^[1] היא הייתה אחת הנשים המבריקות והמחוננות ביותר בזמנה, היא הפכה באופן טבעי לסלבריטאית בספרות ובאמנות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייויס נולדה ברחוב סלואן, צ'לסי, לונדון, בשנת 1848, הבכורה מבין שתי בנות שנולדו לתומס מוסגרב ג'וי, ואליזה רוהדה ג'וי, לבית שפרט. אמה הייתה בתו של צ'ארלס ספרט, מסליסברי, שהתייחסה לבישוף ספרט, הדיקן מווסטמינסטר, איש כנסייה בולט בשלטון ג'יימס השני ואן. תומאס מוסגרב ג'וי, היה צייר מוערך מאוד, שהצטווה על ידי המלכה לצייר את ילדי המלוכה בשנת 1841. הוא גם עשה כמה תמונות עבור הנסיך אלברט ועבודתו זכתה לשבחים היא הוטבלה ב־25 בפברואר 1848 בכנסיית סנט סביור, קנזינגטון וצ'לסי.

מכיוון שבילדותה היו לה פנים יפות מאוד, מרי שימשה מודל ליצירות אביה. עם זאת, היא הייתה יותר מדוגמנית, היא גם הייתה החקיינית שלו. כמו אביה, היה לה כשרון טבעי לציור. אף על פי שלא קיבלה שום הכשרת ציור רשמית, היא צפתה באביה עובד בסטודיו שלו. כשציירה, הסיוע היחיד שקיבלה היה ההדרכה של אביה. מדי פעם הוא היה סוקר את עבודתה ומעיר. מכיוון שבגיל צעיר מאוד הציגה עין טובה לצבע, אביה שלח ציורים שלה לתערוכה כשהייתה בת שש או שבע.

בשנת 1866, בהיותה בת 18, הציגה ציור באקדמיה המלכותית לאמנויות בשם נעוריה, מיס מ' ג'וי. באותה שנה נפטר אביה, בגיל 54. תמונתה נקנתה ואיירה את אחד משיריו של ז'אן אינגלו. היא התחייבה גם לציור עבודות דיוקן. לאחר מות אביה, היא השלימה כמה מציוריו הלא גמורים. אף על פי שהצטיינה גם ברישום וגם בציור, היא גילתה גם כישרון ספרותי.^[2]

נישואיה ומשפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהייתה בת שבע-עשרה או שמונה-עשרה, היא הפכה לחברה בקהילתו של הכומר יו רג'ינלד הייויס בסנט ג'יימס, ווסטמינסטר, וכתבה הערות על דרשותיו בעט ובנייר תוך כדי דיבורו. ב־30 בנובמבר 1867, שנה לאחר מות אביה, היא התחתנה עם הייויס בכנסיית סנט מרי, קילבורן. כנישואים צעירים הם התגוררו ברחוב וולבק, בסנט מרילבון 16, לונדון. נולדו להם ארבעה ילדים. בנם הבכור, רג'ינלד ג'וי, נפטר בינקותו בשנת 1869, אך שלושה ילדים נוספים שרדו: ליונל (נולד 1870), הוגולין אוליב (נולדה ב־1873) וסטיבן יו וילימס (נולד ב־1878), שגם הוא הפך לצייר. במפקד האוכלוסין באנגליה בשנת 1880, המשפחה מתועדת כמתגוררת ברחוב סנט ג'ונס ווד 34, סנט מרילבון עם מטפלת וטבחית.

מכיוון שהכומר יו רג'ינלד הייויס היה מטיף פופולרי, מרי אליזה הייויס ליוותה את בעלה בסיורי הטפה ביבשת ובצפון אמריקה. עד מהרה נסיעותיה בעולם הפכו לאירוע שנתי, מה שאפשר לה לבקר בגלריות אמנות גדולות רבות במדינות אירופה כמו צרפת, גרמניה ואיטליה. בשנת 1885 נסעה היא ובעלה לאמריקה, שם היה הכומר הייויס מרצה בבוסטון ומטיף באוניברסיטת הרווארד. בסופו של דבר, מטרתם הייתה להכיר את האזרחים האמריקאים במהלך שהותם בארצות הברית. השתתפותה של גברת הייויס בתערוכת שיקגו בשנת 1893 עשתה רושם גדול, בדיוקנה, שהוצג אחר כך בעיתון שיקגו הראלד.

קריירה וספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נישואיה המשיכה הייויס לצייר. עם זאת, היא חוותה הפרעות רבות שנגרמו כתוצאה מחובות חברתיות ומעניינים משפחתיים. בשלבים הראשונים של הקריירה שלה, היא הפיקה כמה חיתוכי עץ יפים למגזין Cassell, אותו ערך בעלה. בעלה הכומר היה גם סופר, של ספרות ילדים. היא החלה לאייר ולעצב את כריכות ספריו. במהלך נישואיה, היא העבירה את תחומי העניין שלה מאמנות לספרות.

היה בה שילוב נרחב של ידע באמנות, אופנה, היסטוריה וספרות. כדי להשלים את הכנסות משק הבית, היא כתבה עד מהרה ספרים בנושאים שמעניינים אותה. הייויס פרסמה כמה עבודות בנושאים הקשורים לעיצוב אמנות מימי הביניים והתקופה המודרנית, בדגש על הבנת הצופים וניצולם לשיפור הסביבה האמנותית. לעיתים קרובות היא עשתה שימוש חוזר בחומרים מפרסום אחד לפרסום אחר.

בזמנה הפנוי עסקה במחקרי עתיקים בקשר ליצירתו של ג'פרי צ'וסר, משורר וסופר אנגלי מימי הביניים. היא האמינה כי כל אחד שיש לו "אינטליגנציה מתונה ואוזן לקצב מוזיקלי" יכולים ליהנות משורותיו השיריות של צ'וסר.^[3] כאחת מתלמידיו הנלהבים ביותר, היא הפכה למספרת את סיפורי צ'וסר וכמה שירים קצרים באנתולוגיות המיועדים לילדים ולקוראים מבוגרים שאינם מלומדים. היא לא רק סיפקה תרגומים מודרניים ואיורים פרה-רפאליטיים של סצנות מפתח מהסיפורים, אלא כללה גם את סוג המנגנון הביקורתי שהיה זמין רק במהדורות המלומדות שפורסמו על ידי פרדריק ג'יימס פורניבל, וולטר וו. סקייט וריצ'רד מוריס. העיבודים שלה מילאו תפקיד בהרחבת הגישה הכללית לשירתו של צ'וסר ובקידום הקריאה במקור של אנגלית עתיקה.^[4]

בדרך כלל חתמה את שמה כגברת ה' ר' הייויס, וכתבה לראשונה את צ'וסר הידוע שלה לילדים: מפתח זהב (1877) אותו היא גם איירה בעצמה, ושילבה במיומנות גם את הידע שלה באמנות וגם את היכרותה עם הספרות. ספר זה הכיר לילדים בריטים את יצירותיו ומורשתו של צ'וסר. הספר היה מוערך מאוד בקרב הציבור, המהדורה הראשונה אזלה במהירות.^[5]

בשנת 1881 כלל סר ג'ון לובוק. את הספר ברשימת "מאה הספרים הטובים ביותר" לקריאה. ממש לאחר פטירתה של מרי הייויס, נשלח עותק של הספר למלכה.

עומק ההשכלה של הייויס בחרוזי צ'וסר (1884) משקף את הבנתה הקרובה את הטקסט שלו. כדי לחשוף את המסרים הנסתרים ביצירתו, היא הזמינה את עזרתם של חוקרים וכתבי יד רלוונטיים, התלבטה במשמעויות של מילים וביטויים, וחיפשה את מקורם בשפות אחרות. כתוצאה מעבודתה, הייויס הפכה לדמות מאוד ייחודית ומשמעותית ביותר. כמו כן, היא התבססה בעולמם הנשלט על ידי גברים של חוקרי צ'וסר במאה ה-19, שעדיין נתפסה כהשפעה חשובה בשמירת דמות צ'וסר בתודעה הציבורית בתקופה הוויקטוריאנית.^[6]

עיצוב הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונעת מהעיסוק שלה בעיצוב, סגנון וסדר ביתי, היא פרסמה מספר ספרים בנושא קישוטים, לבוש וענייני משק בית. משנת 1880 היא כתבה מאמרים על בתים אמנותיים, שפורסמו לראשונה במגזין "המלכה", שנאספו אחר כך בספר. אף על פי שהיו לה משרתים והשתתפה באירועים חברתיים רבים, הכסף שלה לא היה בשפע והיא נאלצה לממן את אורח חייה באמצעות כתיבתה. אף על פי שהם נחשבו למעמד הביניים, לעיתים קרובות היא הציגה עצמה לאחרים כשייכת למעמד חברתי גבוה יותר בגלל השימוש בבגדיה החסכוניים מבחינה כלכלית אך האלגנטיים ומבדים מעולים. "היופי האישי הנדיר" ו"הלבשה הטובה "שלה גרמו לאנשים להאמין שהיא יכולה להרשות לעצמה בדים יקרים. סדרת הפרסומים של מרי אליזה הייויס על "עיצוב ביתי: אמנות היופי" (1878), המבוסס על מאמרים קצרים יותר שכתבה כמה שנים קודם לכן עבור "מגזין סנט פול", "אמנות הלבוש" (1879) ו"אמנות הקישוט" (1881), הפגינה את ידיעותיה בהיסטוריה הרחבה של האופנה והביעה את דעותיה לגבי הסכנות שאופנות מסוימות עלולות להוות לבריאות. היא הוציאה גם את "אמנות משק הבית: זר כלות" (1889), מדריך מעשי לניהול משק בית. לנשים שזה עתה נישאו.

חייה המאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עשר או חמש עשרה השנים האחרונות לחייה איבדה הייויס עניין בעיסוקיה האמנותיים; במקום זאת, היא התעניינה במטרות פילנתרופיות ובהרחבת הזכויות הפרלמנטרית לנשים, מלבד גורמים חברתיים אחרים הקשורים לאינטרסים ולהתקדמות כללית של נשים. היא הצטרפה למועדוני נשים וחוגים בהם נדונו אינטרסים של נשים. אף על פי שהיא לא אהבה את הדיבור בציבור, היא הפכה לדוברת ציבורית בעלת השפעה, אהובה על הקהל.

אחד מביקוריה החשובים ביותר היה ברומא, איטליה, שם פגשה כמה מהנשים המובילות בקרב האצולה הרומית שקידמו את תנועת האישה באיטליה. היא העריצה את המלכה מרגריטה על הטיפול והמאמצים למען נערות עובדות. משפחת הייויס התקבלה בברכה על ידי המלכה באופן אישי והוזמנה לביקור שבמהלכו התפעלה מרי אליזה הייויס מהארמון וחדריו. היא הייתה יראת כבוד מכל הצורות והצבעים היפים שנחשפה להם.

בשנותיה המאוחרות, כתבה הייויס גם מאמרים על בעלים ונשים, ובדקה במיוחד כיצד האישה עשויה "לשרוד" בצורה הטובה ביותר עם בעל השומר עליה. כמו כותבות רבות אחרות במאה התשע עשרה, היא פנתה לעיתונות, והוסיפה אופנה וביתיות לנושאי מדע, דת ופילוסופיה המיועדים לגברים.

הפרסום האחרון הידוע שלה היה הרומן "להבת אש" (1897), שנכתב בתמיכה בתנועת זכות הבחירה הנשית ולהמחשת חוסר האונים של נשים בנישואין.

יחד עם בעלה, מרי הייויס גם ניהלה קמפיין לפתיחת מוזיאונים בימי ראשון, כך שמעמד העובדים יוכל ליהנות מהתערוכות.

כתוצאה מחייה התובעניים, שדרשו הרבה אנרגיה בריאותה התדרדרה. היא המשיכה לכתוב כל עוד הייתה יכולה. יומניה המבוארים נמצאו יחד עם רשימותיה משלושים השנים האחרונות. היא בילתה את החודשיים אחרונים בחייה בבאת', והשלימה את המאמרים בימיה האחרונים.

מותה ומורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־24 בנובמבר 1898 נפטרה מרי אליזה הייויס בבית בבא', סומרסט, ממחלת כליות ואי ספיקת לב.

לכבודה ולזכרה של מרי אליזה הייויס ואומץ לבה והמאמצים הבלתי נלאים שלה לתמוך בזכויות נשים, הוקמה קרן על שמה. "קרן גברת הייויס לבנות עובדות" שחתרה "לאפשר לבנות אנגליות ואמריקאיות בגילאי שתים עשרה עד עשרים שנה ללמוד מקצוע, על ידי תשלום עבור ההוראה שלהן, בתנאי פנסיון, לינה ולבוש, כמו כן סיפקו להן כספי נסיעה, או עזרה לקבלת עבודה."

רשימת ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Chaucer for Children: a Golden Key (1st edn 1877, 2nd edn 1882)
The Art of Beauty (1878)
The Art of Dress (1879)
The Art of Decoration (1881)
Chaucer for Schools: With the Story of His Times and Work (1881)
Beautiful Houses: Being a Description of Certain Well-Known Artistic Houses (1882)
Chaucer's Beads: a Birthday Book, Diary and Concordance of Chaucer's Proverbs or soothsaws (1884)
Rus in Urbe: Flowers that Thrive in London Gardens & Smoky Towns (1886)
Tales from Chaucer (1887)
The Art of Housekeeping: a Bridal Garland (1889)
A Flame of Fire (1897)