מריקה ורוורט
 | |||||||||||||||||||||||
| מריקה ורוורט באירוע "המרוץ לצעוד שוב", ספטמבר 2012 | |||||||||||||||||||||||
| לידה |
10 במאי 1979 דיסט, פלנדריה, בלגיה | ||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 2019 (בגיל 40) דיסט, בלגיה  | ||||||||||||||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||||||||||||||
| מדינה |
 בלגיה | ||||||||||||||||||||||
| משקל |
45 ק"ג | ||||||||||||||||||||||
| גובה | 1.67 מטרים | ||||||||||||||||||||||
|
site | |||||||||||||||||||||||
| ספורט | |||||||||||||||||||||||
| ענף ספורט | מרוץ אופני יד | ||||||||||||||||||||||
| תת-ענף | T52 | ||||||||||||||||||||||
| מאמן | Ineke Boekelman | ||||||||||||||||||||||
| הישגים | |||||||||||||||||||||||
| שיאים אישיים | שיאנית עולם, שיאנית אירופה | ||||||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||
מריקה ורוורט (בהולנדית: Marieke Vervoort; 10 במאי 1979 – 22 באוקטובר 2019) הייתה ספורטאית פאראלימפית בלגית, שסבלה ממחלה ניוונית חשוכת מרפא ומאפילפסיה. ורוורט זכתה במדליית זהב פאראלימפית ובמדליות נוספות, הייתה אלופת העולם, וקבעה שיאים אירופים ועולמיים. היא משכה את תשומת הלב של התקשורת העולמית כשהודיעה בשנת 2016 שאחרי אולימפיאדת ריו היא תסיים את חייה בהמתת חסד. באוקטובר 2019 ביקשה להוציא לפועל את הליך ההמתה, עליו חתמה כעשור קודם לכן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ורוורט נולדה בעיר דיסט שבפלנדריה, בלגיה. בצעירותה אהבה לשחק כדורסל ולצלול. כשהגיעה לגיל 14, החלה לסבול מכאבים, שבהמשך אובחנו כמחלה ניוונית נדירה וחשוכת מרפא. בגיל 20 החלה להשתמש בכסא גלגלים ולהתעניין בספורט נכים. בתחילה שיחקה כדורסל נכים, ובהמשך עברה להתאמן ולהתחרות במרוצי אופני יד.
בשנת 2006 זכתה באליפות העולם בלוזאן. שנה אחר כך זכתה שנית באליפות העולם בהמבורג.
במקביל התחרתה גם בתחרויות איש הברזל בשנת 2007 ובתחרויות טריאתלון בשנים 2006–2008. בשנים 2006 ו-2007 הייתה אלופת העולם בטריאתלון[1]. לאחר מכן, בגלל החמרה במחלתה לא הייתה יכולה להמשיך בטריאתלון. בשנים 2008–2011 התחרתה במרוצים ובמרתונים של אופני יד ושל אופני יד עם מפרש מסוג Blokart (אנ').
בשנת 2012 באליפות אירופה בזאגרב זכתה במדליות וקבעה שיאים חדשים במרוצים למרחקים של 100, 200 ו-400 מטר. חודשיים לאחר מכן, בתחרות בבלגיה, שברה את שיא העולם ב-800 מטר.
וורוורט קבעה קריטריון אולימפי וייצגה את בלגיה במשחקים הפאראלימפיים בלונדון 2012. היא זכתה במדליית הכסף במרוץ ל-200 מטר. בהמשך, ב-5 בספטמבר 2012, שברה שיא אישי וזכתה במדליית זהב במרוץ ל-100 מטר בקטגוריה T52.
בשנת 2013 נפצעה במהלך תחרות, ונאלצה לעבור שיקום ארוך. לפני ששבה להתחרות, נפצעה קשות בתאונה ביתית בשנת 2014. פציעות אלו הובילו לאשפוזים ממושכים, ניתוחים ושיקום, והרופאים הודיעו לה כי סיימה את הקריירה הספורטיבית שלה. ורוורט סירבה לקבל את רוע הגזירה, חזרה להתאמן, ובשנת 2015 זכתה בשלוש מדליות זהב באליפות העולם בקטר.
בשנת 2015 נבחרה לספורטאית השנה וכן זכתה ברוב קולות מוחץ בתואר "הענקית הפלמית" Vlaamse Reus (הו') על ידי התאחדות עיתונאי הספורט בפלנדריה[2].
בשנת 2016 ייצגה שנית את בלגיה במשחקים הפאראלימפיים בריו. במשחקים אלו זכתה במדליית כסף ב-400 מטר ובמדליית ארד ב-100 מטר, בקטגוריה T52.
הבחירה בהמתת חסד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2016, לקראת המשחקים הפאראלימפיים בריו דה ז'ניירו, משכה ורוורט את תשומת הלב של התקשורת העולמית כשפרסמה שהיא מתכננת למות אחרי המשחקים. היא חשפה כי עוד בשנת 2008 קיבלה את האישור החוקי הנדרש בבלגיה לצורך המתת חסד. ורוורט אמרה בראיונות כי ללא האישור הזה, שמאפשר לה לשלוט במועד מותה, הייתה מתאבדת. היא חשפה בראיונות שמצבה הפיזי הולך ומתדרדר עם השנים, עם ההחמרה של המחלה הניוונית, הירידה בראייה והתקפי האפילפסיה. ורוורט הדגישה כי אין בכוונתה למות מייד לאחר המשחקים, אלא שהיא תבחר למות כאשר יהיו יותר ימים גרועים מאשר ימים טובים.
ב-22 באוקטובר 2019 מימשה את זכותה החוקית למות[3].
מדליות עיקריות ושיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תחרות | שנה | ענף | תוצאה | מדליה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| אליפות העולם | 2006 | זהב | |||
| אליפות העולם | 2007 | זהב | |||
| אליפות אירופה | 2012 | 100 מטר T52 | 20.40 | זהב | שיא אירופי, קריטריון אולימפי |
| אליפות אירופה | 2012 | 200 מטר T52 | 38.18 | זהב | שיא אירופי, קריטריון אולימפי |
| אליפות אירופה | 2012 | 400 מטר T52 | 1:10.50 | זהב | שיא אירופי |
| אליפות בלגיה | 2012 | 100 מטר T52 | 19.19 | זהב | שיא אירופי |
| אליפות בלגיה | 2012 | 200 מטר T52 | 35.67 | זהב | שיא אירופי |
| אליפות בלגיה | 2012 | 400 מטר T52 | 1:05.59 | זהב | שיא אירופי |
| אליפות בלגיה | 2012 | 800 מטר T52 | 2:13.49 | זהב | שיא עולם |
| המשחקים הפאראלימפיים, לונדון | 2012 | 200 מטר T52 | 34.83 | 
|
שיא אירופי |
| המשחקים הפאראלימפיים, לונדון | 2012 | 100 מטר T52 | 19.69 | 
|
שיא פאראלימפי |
| אליפות העולם | 2015 | 100 מטר T52 | זהב | ||
| אליפות העולם | 2015 | 200 מטר T52 | 35.91 | זהב | |
| אליפות העולם | 2015 | 400 מטר T52 | זהב | ||
| אליפות בלגיה | 2015 | 800 מטר T52 | 2:06.76 | זהב | שיא עולם |
| המשחקים הפאראלימפיים, ריו | 2016 | 100 מטר T52 | 20.12 | 
|
|
| המשחקים הפאראלימפיים, ריו | 2016 | 400 מטר T52 | 1:07.62 |
|
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ורוורט חיברה ופרסמה שני ספרים – Wielemie. Sporten voor het leven ("Wielemie. ספורט לחיים") בשנת 2012[4], ו-De andere kant van de medaille ("הצד השני של המטבע") בשנת 2017. הספרים עוסקים במחלתה ובהשפעת המחלה על חייה.
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2012, 2015 – הספורטאית הבלגית הפאראלימפית של השנה
- 2013 – אות מסדר הכתר הבלגי
- 2015 – תואר "הענקית הפלמית" שהוענק על ידי התאחדות עיתונאי הספורט הפלמית
- 2016 – עיטור הקהילה הפלמית שהוענק על ידי מושל פלנדריה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מריקה ורוורט (בהולנדית)- פרופיל של מריקה ורוורט באתר המשחקים הפאראלימפיים בריו דה ז'ניירו 2016
- נמרוד עופרן, כרוניקה של מוות ידוע מראש: סיפורה המרגש והעצוב של מריקה ורוורט, באתר וואלה, 20 בפברואר 2018
- שמואל מוניץ, "הפחד שלי מהמוות נעלם", באתר ynet, 18 בספטמבר 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Alan Hope, Face of Flanders: Marieke Vervoort, 26 בנובמבר 2013 (באנגלית)
- ^ Marieke Vervoort wint Vlaamse Reus met ruime voorsprong, באתר HLN, 4 בדצמבר 2015 (בהולנדית)
- ^ בגיל 40: המדליסטית הפראלימפית עברה המתת חסד, באתר ynet, 23 באוקטובר 2019
- ^ Vervoort, Marieke, Wielemie : sporten voor het leven, Antwerpen: Houtekiet, cop. 2009