מרים נבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרים נבו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 25 בנובמבר 1917
בודפשט, הונגריה הונגריההונגריה
פטירה 23 באוקטובר 2020 (בגיל 102)
תל אביב-יפו, ישראל ישראלישראל
שם לידה Rózsa Mária עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת תיאטרון
מדינה הונגריה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19372020 (כ־83 שנים)
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרים רוז'ה נבו (25 בנובמבר 191723 באוקטובר 2020) הייתה שחקנית תיאטרון, במאית ומורה למשחק ישראלית. כלת פרס נורדאו לאמנות על מפעל חיים וכלת פרס קיפוד הזהב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבו נולדה וגדלה בבודפשט, הונגריה בת למשפחה של אומנים. היא בוגרת האקדמיה לאמנות המשחק בבודפשט. היא שיחקה בתיאטרון הלאומי של בודפשט ובבורגתיאטר בווינה. היא שרדה את השואה עם בתה, איתה עלתה לישראל בשנת 1950.[1]

בישראל שיחקה נבו בתיאטראות זווית, הסימטה, הבימה, הקאמרי פרסה ועוד. היא ייסדה את סדנת התיאטרון לנוער בלוד וביימה מספר הצגות בבית הסוהר לנשים נווה תרצה.

תלמידיה סיפרו על יחסה האוהד והתומך אליהם, כולל הזמרת אתי אנקרי[2] שנבו שיכנה אותה בביתה במהלך שנה.[3]

בשנת 2000 הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר בסרט "אחות זרה" של דן וולמן. בתה של נבו וילדיה מתגוררים בארצות הברית.

מרים נבו נפטרה ב-23 באוקטובר 2020 בגיל 102. עקב מגפת הקורונה נבצר ממשפחתה להגיע לישראל מיד לאחר פטירתה. שבוע לאחר שנפטרה, ערכו תלמידיה של השחקנית את הלווייתה, שבה נכחו נכדיה, לאחר שקיבלו היתר מיוחד להיכנס לישראל.[2]

הצגות בהן הופיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארץ רחוקה
  • משחק האחרון
  • אהבתה של יובל אור
  • הקמצן
  • האיש שבא לסעוד
  • היורשת
  • רומיאו וג'נט
  • הירושה
  • אוליבר!
  • אקום
  • שחקנים נגד קהל
  • החליפה
  • קסקנדו
  • פגישות ביער
  • הימים הנוראים לבועז
  • המשחק האחרון של אידה צורית
  • קול קרא והלכתי
  • פניה
  • ואקום
  • אופרה בגרוש
  • ההולכים בחושך - בתפקיד: אם-אם ההולך

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרים נבו, מדריך מאה שנה לתיאטרון העברי, שמעון לב ארי
  2. ^ 1 2 כבוד אחרון, (בשילוב ריאיון עם תלמידיה בתוכניתו של יהורם גאון)
  3. ^ אתי אנקרי, ראיונות