מריינדורף
 | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
טמפלהוף-שנברג  |
| שטח |
9.38 קמ"ר |
| אוכלוסייה | 50,956 (30 ביוני 2015) |
| קואורדינטות | 52°26′N 13°23′E / 52.44°N 13.39°E |
 | |
  | |
מריינדורף (בגרמנית: Mariendorf) הוא יישוב ברובע הדרומי טמפלהוף-שנברג בברלין.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריינדורף ממוקם בין היישובים טמפלהוף בצפון ומריינפלדה (Marienfelde) וליכטנראדה (Lichtenrade) בדרום. ממערב הוא חולק גבול עם לנקוויץ ושטגליץ-צלנדורף, וממזרח - עם בריץ ובוקו (Buckow) וחלקים מרובע נויקלן.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב מריינדורף מוזכר לראשונה במסמך משנת 1348, כאשר הוחזק בידי בייליוויק מברנדנבורג ממסדר יוהאן הקדוש (יוהניטר-אורדן, Johanniterorden). המסדר מכר את מריינדורף, יחד עם טמפלהוף ומריינפלדה, לעיר ברלין וקלן (Coelln) בשנת 1435. בשנת 1800 מנתה מריינדורף 162 תושבים.
משנת 1872 פותחה וילנקולוני (Villenkolonie, "מושבת אחוזה") בדרום מריינדורף, ובשנת 1900 היו ביישוב 5,764 תושבים. מסלול מרוצי הרתמות (Trabrennbahn) נפתח בשנת 1913, ובשנת 1920 התמזגה מריינדורף רשמית עם העיר ברלין. בשנת 1924 פותח פארק (Volkspark) מריינדורף.
בסוף מלחמת העולם השנייה, הפכה מריינדורף לחלק מאזור הכיבוש האמריקאי. בשנת 1946, רחוב אייזנאכר (Eisenacher Straße) במריינדורף היה אתר מחנה עקורים בו היו כ-3,250 איש עד 1948.
בשנת 1966 נבנתה תחנת רכבת תחתית U-Bahn ששרתה את הרובע בקו U6.
אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יישוב מסלולי מונופול
- טחנת רוח אדלרמולה (Adlermühle) מ-1889
- מוזיאון טמפלהוף להיסטוריה מקומית
- קברה של אולריקה מיינהוף מסיעת הצבא האדום בבית הקברות דרייפאלטיגקייט (Dreifaltigkeit).
- כנסיית כפר מהמאה ה-13.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במריינדורף תחנות הרכבת התחתית של ברלין דרך וסטפאליה (Westphalweg), רחוב אולשטיין (Ullsteinstraße) ומריינדורף הישנה (Alt-Mariendorf), הקצה הדרומי של קו U6 והרכבת העילית של ברלין בקו S2, זמינה בתחנת רחוב אטילה (Attilastraße).
אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מריו בארת' (נולד ב-1972), קומיקאי
- פריץ קון (1910–1967), אמן חזותי
- הנס-יורגן פאפייר (נולד ב-1942), שופט
