מריה־ז'ואאו פירש

**מריה־ז'ואאו פירש**
**Maria João Pires**
לידה	23 ביולי 1944 (בת 79); ליסבון, פורטוגל
מוקד פעילות	שווייץ, פורטוגל
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	פורטוגזית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (2007); פרס פסואה (1989); הצלב הגדול של מסדר החרב של יעקב הקדוש; עיטור מסדר הנסיך אנריקה בדרגת מפקד ;
	פרופיל ב-IMDb

מריה ז'ואאו פירש (בפורטוגזית: Maria João Pires; נולדה ב־23 ביולי 1944) היא פסנתרנית פורטוגלית, המופיעה עם תזמורות ומנצחים בעלי שם. הקליטה לחברות ההקלטה החשובות בעולם, ביניהן דויטשה גרמופון, ארטו, דנון ועוד.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירש נולדה בליסבון, בירת פורטוגל. החלה את לימודי הנגינה בגיל שלוש, ושנתיים לאחר מכן הופיעה לראשונה בפומבי^[1]^[2]. בהיותה בת חמש הופיעה מול קהל בנגינת קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מאת מוצרט. בגיל תשע זכתה בפרס הראשון של פורטוגל למוזיקאים צעירים^[3]^[4]. היא למדה בקונסרבטוריון של ליסבון אצל קמפוס קואלו ופרנסין בנואה. בנוסף ללימודי הנגינה, היא גם למדה הלחנה, תאוריה והיסטוריה של המוזיקה^[5]. בגיל 16 סיימה את לימודיה ועברה לגרמניה, שם למדה אצל רסל שמידט במינכן, ועם קרל אנגל בהנובר^[6]. בשנת 1970 זכתה בתחרות המאתיים שנה להולדת בטהובן בבריסל, אירוע שהזניק את הקריירה המוזיקלית שלה^[4]^[1].

התפתחות הקרירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל קשיים משפחתיים נטשה פירש את הנגינה ובמשך ארבע שנים נמנעה לחלוטין מנגינה. היא חזרה אליה לאחר מכן ובהצלחה רבה^[3].

פירש הופיעה בלונדון לראשונה בשנת 1986, ושלוש שנים לאחר מכן בניו יורק. היא הופיע עם התזמורות הגדולות באירופה ובאמריקה, כולל התזמורת הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הסימפונית של בוסטון, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, תזמורת פריז, תזמורת הקונצרטחבאו מאמסטרדם, התזמורת הפילהרמונית הישראלית ועוד^[4]^[1]. משנת 1989 שמה פירש דגש על נגינת מוזיקה קאמרית. יחד עם הכנר אוגוסטין דומי והצ'לן ג'יאן וונג, יצרה שלישייה שהופיעה באירופה ובמזרח הרחוק, ברפרטואר קלאסי ורומנטי^[4]^[1].

הרפרטואר של פירש כולל בעיקר מלחינים קלאסיים ורומנטיים כמוצרט, שוברט, שומאן, גריג, ברהמס ושופן וכן יצירות לפסנתר מאת י.ס. באך^[1]^[3].

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירש הקליטה במשך חמש-עשרה שנים עבור חברת "ארטו" ובמשך עשרים שנה עבור חברת "דויטשה גרמופון"^[5]^[6]. הדיסקוגרפיה שלה מכילה כ־85 תקליטים ותקליטורים, רובם זכו לביקורות מעולות^[7]. פירש הקליטה קונצ'רטי של באך, קונצ'רטי וסונטות לפסנתר מאת מוצרט, קונצ'רטי, אטיודים ופרלודים של שופן, סונטות, אימרומפטי ויצירות נוספות מאת שוברט, מראות מהילדות, מראות יער ויצירות נוספות לפסנתר מאת שומאן, סונטות של גריג ועוד. ההקלטה של סונטות מוצרט זכתה בפרס הגדול לתקליטורים לשנת 1990^[4]^[7]. בשנת 1996 הגדיר כתב העת Gramophone את הקלטת כל הנוקטורנים של שופן בביצועה כהקלטה טובה ביותר הקיימת. הוא תיאר את פירש כפסנתרנית חסרת שמץ של נרקיסיזם – בין מוזיקאי העל הרהוטים ביותר של זמננו^[8]. בשנת 2015 הוענק לפירש פרס גרמופון, הנחשב לאוסקר של המוזיקה הקלאסית בקטגוריית "הקונצ'רטו", על הקלטת הקונצ'רטי של בטהובן עם התזמורת הסימפונית של הרדיו השוודי תחת שרביטו של המנצח האנגלי דניאל הרדינג^[9].

פרויקטים חינוכיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירש יזמה וניהלה פרויקטים חינוכיים למוזיקאים צעירים. בשנת 1999, היא הקימה את מרכז Belgais לחקר האומנות בפורטוגל, בו הציעה באופן קבוע סדנאות בינתחומיות למוזיקאים מקצועיים ואוהבי מוזיקה. בשנת 2012, בבלגיה, יזמה שני פרויקטים משלימים. מקהלות הפרטיטורה, פרויקט היוצר ומפתח מקהלות לילדים מרקע מצוקה וסדנאות הפרטיטורה. מטרת פרויקטים אלה היא ליצור דינמיקה אוהבת אדם בין אמנים מדורות שונים, על ידי הצעת חלופות למציאות המתמקדת לעיתים קרובות מדי בתחרותיות. פילוסופיה זו מופצת ברחבי העולם בפרויקטים וסדנאות Partitura^[10].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירש נישאה בגיל צעיר לגרמני ארנסט אורטווין נוט ונולדו להם שתי בנות. היא התגרשה ממנו ונישאה לאמן הפאדו הפורטוגלי ז'ואו פריירה-רוזה, וגם ממנו התגרשה^[11]. היא המשיכה במסעות הקונצרטים שלה ברחבי העולם, כאשר בנותיה אתה^[12]. היא נישאה שוב לד"ר וולף, רופא שיניים יהודי מציריך,שם התגוררו, אך עד מהרה חזרו לפורטוגל. בשנת 2006 עברו לברזיל, שם גרו עד שנת 2017 ואז חזרו שוב לפורטוגל^[13].