מריאן קושלנד אליוט
 | |
| לידה |
25 באוקטובר 1921 ניו הייבן, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
28 באוקטובר 1997 (בגיל 76) ברקלי, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
אימונולוגיה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
דניאל קושלנד (1945–?) |
| צאצאים |
דאגלס קושלנד |
  | |
מריאן אליוט (באני) קושלנד (באנגלית: Marian Koshland Elliotte; 25 באוקטובר 1921 - 28 באוקטובר 1997) הייתה מדענית אימונולוגית. קושלנד גילתה במחקרה כי נוגדנים שונים בהרכב חומצות האמינו שלהם. מכאן הדבר הוביל לתגליתה כי הנוגדנים יעילים יותר במניעת מחלות.[1]
קושלנד שינתה את פני המדע, בזכות תגליותיה הרבות. קושלנד קיבלה תואר ראשון ממכללת ואסר בשנת 1942, תואר שני מאוניברסיטת שיקגו, ובשנה שלאחר מכן קיבלה דוקטור באוניברסיטת שיקגו. ב־1949 היא עבדה כשנתיים על פוסט דוקטורט ולאחר מכן הפכה לפרופסור לביולוגיה מולקורית ותאית. קושלנד תרמה רבות לעולם המדע, היא כתבה כ-200 מאמרים בניהם הממצא העיקרי אשר אומר שנוגדנים שונים בהרכב חומצות האמינו שלהם .[2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קושלנד נולדה בניו הייבן בשנת 1921 . הלאום של קושלנד הוא אמריקאי אבל מוצא אמה מדנמרק. אמא שלה (מרגרטה שמידט) הייתה מורה, ואביה (וולטר אליוט) היה מוכר חומרה בפטיסטי דרומי (זרם של נצרות ).[1]
כשהייתה בת ארבע אחיה הצעיר חלה במחלת הטיפוס, ועקב מחלת אחיה חונכה על ידי שכנותיה. בנוסף לכך לאור המחלה התעוררה בקושלנד הסקרנות למדע.[1][3]
כשהייתה צעירה למדה קושלנד בבתי ספר בניו הייבן קונטיקט, ובקולג' היא למדה בואסר ולאחר מכן עברה לאוניברסיטת שיקגו.[1]
כאשר הייתה סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת שיקגו (בשנות ה-ה40 של המאה ה-ה20 ) קושלנד עבדה על חיסון נגד כולרה אסייתית.[1]
בתחילת שנות ה-50 קושלנד הראתה שצורות נוגדנים מופרשות ומועברות בסרום הן מולקולות נפרדות (פריצת דרך משמעותית בתחום האימונולוגיה).[2]
בשנות ה-60 קושלנד החלה לטפל באחת הבעיות המרכזיות באימונולוגיה שהיא מקורה של סגוליות נוגדנים.
בשנות ה-70 לקחה קושלנד הפסקה מהעבודה והלכה לחקור ביולוגיה מולקולרית במעבדתו של דייוויד בולטימור MIT כדי ללמוד עוד ולפתח את הידע שלה בנושא.[2]
קושלנד פרסמה בחייה כ 200 מאמרים בספרות המדעית, בניהם הממצא העיקרי אשר אומר שנוגדנים שונים בהרכב חומצות האמינו שלהם. זה היה טיעון מכריע עבור תאוריית הברירה המקובלת כעת של גיוון נוגדנים אשר הוכיח שהתאוריה נכונה ונגד תאוריית ההוראה .[2]
מריאן אליוט קושלנד התחתנה עם דניאל קושלנד אותו היא פגשה באוניברסיטת שיקגו וביחד הם הביאו 5 צאצאים .[1][4]
מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-50 קושלנד הראתה שצורות נוגדנים מופרשות ומועברות בסרום הן מולקולות נפרדות .
בהמשך בשנות ה-60 קושלנד החלה לטפל באחת מן הבעיות המרכזיות באימונולוגיה דאז – מקורה של סגוליות נוגדנים.[2]
היה ויכוח סוער מאוד בין מודלים מאלפים שקבעו שחלבוני נוגדנים כולם זהים ורק מקופלים סביב אנטיגני המטרה שלהם לבין מודלים סלקטיביים, שטענו שהם תוצרים של תאים שונים.
קושלנד ניתחה נוגדנים רב שבטיים המכוונים נגד שתי הטענות השונות, ועל בסיס ניתוחי הרכב חומצות אמינו מאוד קטנים, הניסוי הראה באופן משכנע ומאוד ברור שלנוגדנים אותם היא בדקה הרכב חומצות האמינו שלהם שונה ולכן הם חייבים להיות שונים רצף חומצות האמינו שלהם.[5]
לנתונים הללו הייתה השפעה עמוקה על התיאוריות של יצירת נוגדנים וכיצד נוצרה סגוליות נוגדנים. עמיתים לעבודה של קושלנד ומשפחתה מספרים שבאסיפה השנתית של האגודה האמריקאית לאימונולוגיה שבה בפעם הראשונה היא הציגה את הנתונים שלה על הנוגדנים, הקהל הריע לה והיא קיבלה שבחים רבים.[3]
עד שנות ה-70 מריאן חזרה למחקריה על נוגדנים מופרשים לעומת נוגדנים בסרום, היא זיהתה תת-יחידת נוגדנים בשם שרשרת J . היא חקרה אותם, אפיינה אותה והראתה שהיא ממלאת תפקיד מרכזי בהרכבה והפרשת נוגדנים. הביטוי שלה סימן שלב ברור ודיסקרטי בהבשלה של תאי B .[5]
עבודה זאת הובילה לנושא מרכזי של שארית הקריירה המדעית שלה. הבנת הדרך שבה תאי B הופכים לשחקנים פעילים בתגובה החיסונים .[2]
בסוף שנות ה-70, קושלנד שהתה בשבתון במעבדה של דייוויד בולטימור ב-MIT כדי ללמוד ביולוגיה מולקולרית ולפתח את הידע שלה בנושא .[5]
בזמן שהייתה ב-MIT היא שיתפה פעולה בשיבוט הגן המקודד לשרשרת J והחזירה את הגן ואת הידע שלה בטכנולוגיה המתהווה של ביולוגיה מולקולרית חזרה לקבוצת האימונולוגיה בברקלי.
בשנות השמונים הפנתה קושלנד את תשומת לבה לוויסות שעתוק הגן של שרשרת J על ידי גורמי גדילה של תאי B. בשנות ה-90 עבודתה התרחבה לתחום הכללי יותר של אירועים המלווים ומכוונים את ההפעלה וההבשלה של תאי B. בהרצאה מוזמנת במפגש הארצי של איגוד האימונולוגים האמריקאי ב-1997, היא הציגה תיאור של העבודה האחרונה מהמעבדה שלה, המוכיחה שהפעולה של גורם שעתוק, BSAP, הייתה מאוד מורכבת ודינמית, ושיכולה להיות השפעות חיוביות ושליליות כאחד:
כיבוי של כמה גנים שתוצריהם לא היו נחוצים עוד, תוך הפעלת גנים חדשים בעלי תפקידים חשובים לזרוע המתפתחת של מערכת החיסון מייצרת נוגדנים. המחקר הזה היה פריצת דרך מדעית והרכיבה תופעות ביוכימיות מורכבות בהקשר מובן של תפקוד ביולוגי.
זה היה עדות לא רק לאיכות ולעדכניות של עבודתה שלה, אלא גם לכמה רחוק הגיע התחום בהבנה מפורטת של פעולתה של מערכת החיסון בחצי המאה מאז מריאן נכנסה אליו.[2]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכבוד כל ההישגים שלה, מריאן קיבלה פרסים רבים.
- פרס המצוינות במדע של FASEB (1989)
- חברה באקדמיה הלאומית למדעים
- חברה באיגוד האמריקאי לאומנויות ולמדעים
- נשיאת האגודה האמריקאית לאימונולוגים בה כיהנה כנשיאה בין 1982-1983[4]
- כיהנה בוועדה של הקרן הלאומית למדע
- חברה במועדה המייעצת של NIAID
- חברה במועצה הלאומית למדע היא נודעה בזכות האומץ והישירות שלה בהבעת דעתה, ובעמדותיה המכובדות בנושאים מתעוררים.[2][5]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 Marian E. Koshland, National Academy of Sciences
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 In Memoriam Marian Koshland 1921–1997, The Journal of Immunology
- ^ 1 2 Sheer Luck Made Me An Immunologist, annual reviews
- ^ 1 2 by Robert Sanders, UC Berkeley Professor Marian Koshland, a noted immunologist and educator, has died at 76, the University of California at Berkeley
- ^ 1 2 3 4 Daniel Koshland Jr., 87; UC Berkeley molecular biologist, editor of the journal Science, los angeles times