מרטין ארצ'ר שי
 | |
| מרטין ארצ'ר סי, דיוקן עצמי, 1794 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1769 דבלין, ממלכת אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
13 באוגוסט 1850 (בגיל 80) ברייטון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| פרסים והוקרה |
עמית החברה המלכותית Knight Bachelor |
| בן או בת זוג |
מרי פאוור (19 בדצמבר 1796–?) |
| צאצאים |
ויליאם ארצ'ר שי, מרטין ארצ'ר שי, Eliza Jane Shee |
  | |
סר מרטין ארצ'ר שי (באנגלית: Martin Archer Shee; 23 בדצמבר 1769 – 13 באוגוסט 1850) היה צייר פורטרטים, סופר ומשורר אירי ונשיא האקדמיה המלכותית לאמנויות.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד בדבלין, בן למשפחה רומית קתולית אירית, בנו של מרטין שי, סוחר, שראה במקצוע הצייר עיסוק לא מתאים לצאצאי משפחתו. בנו מרטין בכל זאת למד אמנות בחברה המלכותית בדבלין והגיע ללונדון. שם, בשנת 1788, הוצג על ידי אדמונד ברק בפני ג'ושוע ריינולדס, ועל פי עצתו למד בבית הספר של האקדמיה המלכותית לאמנויות.[2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1789 הציג את שתי התמונות הראשונות שלו, "ראשו של איש זקן" ו"דיוקן של ג'נטלמן". במהלך עשר השנים הבאות הוא התפתח בהתמדה. הוא נבחר לעמית של האקדמיה המלכותית בשנת 1798.
באותה שנה הוא התחתן עם מרי, בתו הבכורה של ג'יימס פאוור מיוגל, ובשנת 1800 נבחר כחבר באקדמיה מלכותית. הוא עבר לביתו לשעבר של ג'ורג' רומני בכיכר קבנדיש והתמקם כיורשו.
שי המשיך לצייר בפוריות רבה וביצירתיות. הדיוקנאות הקודמים של האמן היו גמורים בקפידה, עם רישום טוב וביטוי מצוין של אופי הדיוקן המצויר. הם מראים נטייה מופרזת לאדמומיות בציור - פגם שעדיין ניכר גם בעבודותיו המאוחרות, שבהן הטיפול בדמויות פחות נוקשה. בנוסף לדיוקנאותיו ביצע עבודות היסטוריות שונות.
כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1805 פרסם ספר שירה המורכב מחרוזים על האמנות, וחלק שני בא בעקבותיו בשנת 1809. לורד ביירון שיבח אותו בדבריו. שי פרסם כרך קטן נוסף של פסוקים בשנת 1814, שכותרתו "הנצחת סר ג'ושוע ריינולדס" ושירים אחרים, אך הספר הזה היה פחות מוצלח. הוא גם כתב טרגדיה, "אלסקו", שהתרחשה בפולין. ההצגה התקבלה בקובנט גארדן, אך שירבו לתת לה רישיון, בטענה שהיא מכילה רמיזות של בגידה, ושי החליט להפיץ את יצירתו לציבור. הוא ביצע את האיום שלו בשנת 1824, אך "אלסקו" עדיין היה ברשימת הדרמות האסורות בשנת 1911. הוא גם פרסם שני רומנים – אולדקורט (1829, בשלושה כרכים) וסשיל הייד (1834).[3]
עם מותו של סר תומאס לורנס בשנת 1830, נבחר שי לנשיא האקדמיה המלכותית במקומו וזמן קצר לאחר מכן קיבל תואר אבירות. בשנת 1831 נבחר לעמית של החברה המלכותית.
בבדיקה שהתקיימה בפני וועדה פרלמנטרית בשנת 1836 בנוגע לתפקידיה של האקדמיה המלכותית, הוא הגן על זכויותיה בכישרון רב. הוא המשיך לצייר עד 1845, אז המחלה גרמה לו לפרוש לברייטון.
בין השנים 1842–1849 הוא היה הנשיא הראשון של אגודת האמנים בירמינגהם.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שי נפטר בברייטון בשנת 1850 ונקבר ברחבה המערבית בחצר הכנשייה של סנט ניקולס בברייטון.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשי נולדו שלושה בנים, שהפכו לעורכי דין מצליחים, ושלוש בנות. צאצאיו של אחד הבנים היה ג'ורג' ארצ'ר-שי, ששיפורו היווה השראה ל"ווינסלו בוי", מחזה שכתב טרנס רטיגן ואחיו למחצה הבכור, מרטין ארצ'ר-שי.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
ויליאם הרביעי -
אנתוני גילברט סטור -
צ'ארלס לפבר -
ליידי מונרו -
מריה טולמאך -
מריה אן פופ -
אנה מרגריטה לרפנט -
מיג'ור הושע מלגיון קורק -
תומאס פיקטון
.jpg)
_-_Sir_Thomas_Picton_(1758-1815)_-_RCIN_405141_-_Royal_Collection.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרטין ארצ'ר שי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Martin Archer Shee, Irish Portrait Artist: Biography, Paintings, www.visual-arts-cork.com
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Shee, Sir Martin Archer" . Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ Martin Archer Shee, The Life of Sir Martin Archer Shee, Volume 1, Volume 2 (London: Longman, Green, Longman, and Roberts, 1860).