מרווה צמירה

מרווה צמירה
מרווה צמירה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
תת־משפחה:	nepetoideae
סוג:	מרווה
מין:	מרווה צמירה
שם מדעי
salvia lanigera ‏Poiret

מרווה צמירה בהרי הנגב

מַרְוָה צְמִירָה (שם מדעי: Salvia lanigera), היא בן-שיח מדברי וצמיר מאוד מהסוג מרווה הנמנה עם משפחת השפתניים. מין זה בולט לאחר הגשמים בכותרות בצבע סגול כהה אחיד על רקע גביעים שמכוסים בשערות לבנות, ארוכות ומפושקות ובעלים פשוטים גזורים לאונות צרות וארוכות, שפניהן מקומטות ומגובששות. בישראל מרווה צמירה, כצמח מדברי, גדלה בערבות-שיחים בנגב ובמדבר יהודה, אבל היא גדלה גם בשפלת החוף על גבי כורכר או חול מיוצב. ייתכן שכסות השערות המפושקות והארוכות מסייע למין זה בניהול משק מים מיטבי בתנאי אקלים מדברי, ואלי מגינות עליו מפגיעה ברקמותיו על ידי גרגרי חול.

השם המדעי Lanigera פירושו בעל (ger) צמר (lana), ושמה העברי צמירה הוא תרגום יאה.

בתרבות הבדואית נוהגים להשתמש בצמח כתבלין למשקאות חמים.

מאפיינים

מרווה צמירה בגן הבוטני בירושלים

מרווה צמירה בגן הבוטני בירושלים

מַרְוָה צְמִירָה היא בן-שיח מדברי נמוך, מעוצה בבסיסו, צמיר מאוד, אפרורי, וגובהו 15 עד 30 ס"מ.

הגבעולים רְבוּעִים, שרועים או זקופים, בעלי גוון ירוק ורוד ומכוסים שערות לבנות ארוכות ומפושקות.

הפטוטרות שעירות ואין לוואים (כבכל משפחת השפתניים).

העלים נגדיים, פשוטים, מוארכים או דמוי משולש ארוך, גזורים-מנוצים פעם אחת לאונות צרות וארוכות ואורכם 5 עד 7 ס"מ. פני העלים מקומטים ומגובששים בין העורקים המשניים שמכוסות בשערות דלילות. העלים העליונים ועלי התפרחת שונים מעלי הבסיס. הם קטנים יותר וגזורים פחות, כלומר המפרצים בין האונות אינם מגיעים עד לעורק הראשי.

הפרחים דו-מיניים, מאוחי עלים, בלתי-נכונים (דו-סימטריים) ונישאים בדּוּרִים מדומים לאורך גבעול התפרחת, בתפרחות מסוג אשכול (תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת). הדורים מרוחקים זה מזה ובכל דּוּר 5 עד 8 פרחים ורק חלקם פורח באותה עת. עלי התפרחת (החפים) קצרים. החפיות של הפרח קטנות.

הגביע, שאורכו כס"מ אחד, דו-שפתני, משתייר, דמוי פעמון ומכוסה שערות לבנות ארוכות ומפושקות (סימן היכר). בשפתו העליונה 3 שיניים בולטות ובתחתונה 2 שיניים. הגביע ירוק וארגמני בעיקר בקודקודו או כולו ירוק.

הכותרת דו-שפתנית, צבעה סגול כהה אחיד ואורכה 15 עד 25 מ"מ. צינור הכותרת, בולט בחלקו הגדול מתוך הגביע והוא חסר קשקש מצויץ בתוכו. השפה העליונה קעורה וכפופה כעין קשת. השפה התחתונה פרושה ובעלת 3 אונות מעוגלות, מהן האמצעית גדולה מהצדדיות.

האבקנים, שמספרם 2 מעורים בצינור הכותרת, ואינם בולטים מהשפה העליונה. הזירים קצרים, מופרדים האחד מן השני, ומסתיימים בקונקטיב ארוך שבקצהו האחד נמצאת לשכה המכילה אבקה וצבעה צהוב, ובקצהו השני לשכה ריקה. שתי הלשכות הריקות של שני האבקנים מאוחות זו לזו ויוצרות מעין דוושה (מאפיין רבים ממיני המרווה).

השחלה עילית, בעלת 2 עלי שחלה המתחלקים בשלב מוקדם על ידי מחיצה מדומה ל-4 מגורות. בכל מגורה ביצית אחת זקופה.

עמוד העלי יוצא מבין המגורות, מבסיס השחלה (gynobasic) והצלקת שבראשו שסועה לשתי אונות לא שוות זו לזו. עמוד העלי קשתי לא בולט מהכותרת, הוא נמצא מתחת לשפה העליונה. לאחר סיום תפקידם של האבקנים מבשילה השחלה ומתארך עמוד העלי לשם קליטת האבקה מן המאביקים, שהם לרוב דבורים גדולות ובינוניות. הבשלת האבקנים מקדימה את הבשלת השחלה והצלקת כמו בכל מיני המרווה.

הפרי מסוג מַפְרֶדֶת (schizocarp), שעשוי 2 עד 4 פרודות (אגוזיות יבשות) מופרדות, עטוף בגביע משתייר. הפרודות מעוגלות פני שטחם חום עד שחור, קירחים, חלקים

עונת הפריחה בחודשים פברואר-מאי. אם כי הרבה פעמים מוקדמת יותר לאמצע דצמבר ומתארכת עד תחילת יוני.

בית גידול ותפוצה

בית הגידול של מרווה צמירה הוא בערבות ובמדבריות. בישראל, היא מצויה בדרום ובמרכז ישראל ונעדרת מצפונה. היא גדלה בערבות-שיחים בנגב ובבתות של שפלת החוף על גבי כורכר או חול מיוצב וגם בקרקעות (דלות) חול, לס וגיר במדבריות בנגב ובמדבר יהודה בבקעה הדרומית ובסיני.

התפוצה באזור הנגב הצפוני, בשומרון, בהרי יהודה, במדבר יהודה, בשפלה, בבקעת ים המלח, בהרי אילת ובערבה.

טיפוס התפוצה של מרווה צמירה היא ים-תיכוני - סהרו-ערבי ותפוצתה הטבעית בארצות השוכנות בדרום הים התיכון (צפון אפריקה) בעיקר וכמו כן היא נפוצה במדינות המזרח התיכון (ערב הסעודית, ירדן, ישראל, ירדן סוריה ועיראק וירדן) כולל קפריסין ומערב איראן.

הערות שוליים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרווה צמירה בוויקישיתוף

• מרווה צמירה, באתר ITIS (באנגלית)
• מרווה צמירה, באתר NCBI (באנגלית)
• מרווה צמירה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• מרווה צמירה, באתר צמח השדה
• מרווה צמירה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• מרווה צמירה, באתר Tropicos (באנגלית)
• מרווה צמירה, באתר GBIF (באנגלית)
• מרווה צמירה, באתר The Plant List (באנגלית)
• מרווה צמירה, באתר IPNI (באנגלית)
• מיכה לבנה, ד"ר דוד הלר, עזריה אלון (עורך ראשי), אנציקלופדיה של החי והצומח של א"י, צמחים בעלי פרחים ב' (כרך 11), משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1993 (מהדורה שלישית)
• אבינועם דנין, הצומח בנגב, ספריית הפועלים והוצאת יחדיו,1977
• ברכה אביגד, יואל דה אנג'לס, יהושע זמרה, פרחי הנגב, המחלקה לחינוך ולתרבות עיריית חיפה