מרווה צחורה
 מרווה צחורה
| |
|---|---|
מרווה צחורה 'מידנייט'
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | מרווה |
| מין: | מרווה צחורה |
| שם מדעי | |
 Salvia leucanthaקאוונילס, 1791 | |
מַרְוָה צְחוֹרָה (שם מדעי: .Salvia leucantha Cav, שם נפוץ: Mexican bush sage) היא בן-שיח ריחני מאוד, אחד מ-986 מינים בסוג מרווה (.Salvia L) ממשפחת השִׂפְתָנִיִּים (Lamiaceae), שרובם הגדול נפוצים באזורים הסובטרופיים והממוזגים ברום 50 מ' עד 2,300 מ'[1][2]. מרווה צחורה הובאה ממקסיקו, ארץ מוצאה, ומאמריקה הטרופית לישראל ולשאר העולם, כצמח גן ונוי, נוח לגידול. כל חלקי הצמח ובכללם הגביע והכותרת צמירים מאוד, מלבד הצד העליון של העלה, שמכוסה בצפיפות בשערות רב-תאיות. הפרחים, שצבעם סגול, מְשַׁוִּים לעמודי התפרחת הארוכים והזקופים מראה ויופי מיוחד. במקומות שונים בעולם צבע עלי הכותרת לבן או סגול ומכאן נגזר שמו (leucantha משמעותו פרח לבן, פרח צחור).
מאפיינים מורפולוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרווה צחורה היא בן-שיח, שמפריש שמן אתרי נדיף וריחני, ושורשו הראשוני גדל ומסתעף ובסיסו מעוצה. הצמח זקוף ומתנשא על פי רוב כדי מטר אחד ולעיתים רחוקות עד 2 מ', גבעוליו מסתעפים, מזדקפים ומשתפלים ושלוחים גם לצדדים לאורך 30 עד 50 ס"מ. העלים הנגדיים סדורים לארוך הגבעול בארבעה טורים, משום שכל עלה נמצא בזווית של 90 מעלות לעלה שמתחתיו או מעליו.
הגבעולים חומים בהירים, צמירים. הם מכוסים בשערות פשוטות, לבנות, ארוכות, רכות וצפופות וגם בבלוטות יושבות (ללא עוקץ). הגבעולים המעוצים עם ארבע פאות (רְבוּעִים), ואילו הגבעולים הצעירים יותר כמעט גליליים, בשונה מבני מינם האחרים בסוג מרווה.
פטוטרת העלה פלומתית ואורכה על פי רוב עד 8 מ"מ ולעיתים אף יותר. הלוואים בבסיס הפטוטרת נעדרים.
העלים, נגדיים, פשוטים, קרומיים, אזמלים וארוכים. ראשם הארוך מחודד ובסיסם הקצר מעוגל, ואורכם 5 עד 15 ס"מ ורוחבם 0.8 עד 2 ס"מ. שפת העלה חרוקה, דהיינו השיניים מעוגלות ופונות לראש העלה. צדו העליון של העלה הוא ירוק כהה, שעיר ומקומט (כאילו מגובשש) על ידי העורקים המסועפים ומכוסה בצפיפות בשערות רב-תאיות שצבען לבן או צהוב. צדו התחתון של העלה צמיר ומלבין, שערותיו פשוטות ורב-תאיות והבלוטות ללא עוקץ. העורק הראשי שבצד התחתון פלומתי ובולט למגע. כאשר ממוללים את העלים האָרוֹמָטִיים (הבְּשָׂמְתִּיים), הבלוטות מפיצות ריח עז ואופייני – סימן ההיכר של המרווה. יש אפשרות, שקודקוד הצמיחה של עלים יצא מעמוד תפרחת (ראה בגלריה).
התפרחת אמירית (יוצאת מקצה הגבעול), על פי רוב ראשה כפוף ואורכה 12.5 עד 28 ס"מ. לכל אורך הציר ערוכים דורים מדומים של 4 עד 8 פרחים, במרחק של 3 עד 25 מ"מ זה מזה כשהתחתונים רחוקים זה מזה והעליונים סמוכים. הפרחים העליונים צעירים מן התחתונים.
עמוד התפרחת הוא החלק העליון ביותר מעל מפרק עם שני עלים נגדיים. אפשר שמחיק כל עלה יצמח גבעול עם עלים שיסתיים בעמוד תפרחת חדשה. ציר התפרחת, בדומה לגבעול פלומתי, לעיתים מפוספסת בפסים לבנים וסגולים במיוחד בחלקו העליון.
החפים שאורכם 9 עד 10 ורוחבם 3.5 עד 4 מ"מ, סגלגלים, מחודדים עם ציץ מאורך. הם קמלים ונושרים לפני הפריחה המלאה (הבגרות המינית) של הפרח. ניתן לראותם אך ורק בראש התפרחת[2].
הפרחים צמירים, לעיתים צבעם לבן או סגול כהה, לא נכונים ובעלי סימטריה דו-צדדית, אורכם 20 עד 22 מ"מ, העוקץ קצר עד 2 מ"מ עם חריץ בצד העליון וכאמור נטולי חפים. הפרחים דו-מיניים, בעלי שחלה עילית ושני אבקנים. העטיף כפול, הן הגביע והן הכותרת בעלי שתי שפות, העליונה שבהן בולטת מעט. בפקעית (בניצן) עוטף הגביע את עלי הכותרת ועמוד העלי מכופף וצלקותיו אינן מוכנות להפריה. במהלך התפתחות הפרח פורצת הכותרת מן הגביע ואחר כך עמוד העלי מתבלט החוצה מן השפה העליונה, לאחר ההפריה הכותרת נושרת כיחידה אחת ואלו הגביע משתייר על עמוד התפרחת ומכסה את הזרעים.
הגביע לא נכון ובעל סימטריה דו-צדדית, דמוי פעמון ששפתו מסתיימת בשלוש אונות מחודדות וכולו מכוסה בפלומה צמרית צפופה שצבעה סגול-לבן. פנים הגביע ירוק ומעורק ב-9 עורקים (שלושת העורקים, שאינם בולטים, נמשכים עד השפה העליונה). אורך הגביע 9 עד 10 ורוחבו 5 עד 6 מ"מ. הגביע דו-שפתי. השפה התחתונה שסועה לשתי אונות מעוגלות, שקצותיהן מתחדדות ואורכן כ-3 מ"מ. השפה העליונה קטנה יותר, כ-2 מ"מ, מעוגלת וראשה מתחדד. הגביע משתייר לאחר נשירת הכותרת ועוטף את הזרעים.
הכותרת ארוכה (18 עד 20 מ"מ), צבעה לבן או גוונים שונים של סגול (בישראל). אורך צינור הכותרת 14 עד 16 מ"מ והחלק, המתרחב כזפק, אורכו 12 מ"מ וללא בליטות קטנות. קצהו הקדמי של צינור הכותרת שסוע לשתי שפות. השפה תחתונה רפויה ומחולקת ל-3 אונות שאורכן כ-3 מ"מ ורוחבן 6 מ"מ. האונה המרכזית, צרה וקעורה כבטן ספינה. שולי האונות הצדדיות חופפות מעט את האונה המרכזית. השפה העליונה כ-4 מ"מ, מתוחה יותר ושעירה בעדינות ולעיתים בולטות ממנה עמוד השחלה (העלי) ושתי הצלקות כנזם באף.
האבקנים 2 בלבד, אורכם כ-11 מ"מ, יוצאים מבסיס צינור הכותרת, מאוחים באופן רופף לשפה העליונה ורק חלקם העליון, כ-2 מ"מ, חופשי. הם אינם יוצאים ובולטים מפתח הכותרת. הלשכות מרוחקות זו מזו ומחוברות ביניהן בחוט ארוך, קונקטיב, שבקצהו העליון נמצאת לשכה פורייה ובקצהו התחתית, בפתח צינור הכותרת נמצאת לשכה מנוונת (דמוית קשקש), ללא אבקה. הלשכות מכילות אבקה צהובה, ואינן נפתחות בנקבים אלא לאורכן.
הקונקטיב הארוך, שאורכו כ-10 מ"מ ורוחבו 1 מ"מ, מעורה בזיר הקצר. חלקו הרחב, כ-7 מ"מ מהבסיס, משונן קלות.
השחלה עילית וסביב בסיסה קיים צופן טבעתי. השחלה מורכבת משני עלי שחלה, המתחלקים בשלב מוקדם על ידי מחיצה מדומה ל-4 מגורות בעלות ביצית אחת בכל אחת מהן. עמוד השחלה (עמוד העלי) כ-21 מ"מ, יוצא מבין המגורות, מבסיס השחלה, ומכוסה שיער דק לכל אורכו; בעת בשלותו הוא יוצא ובולט מחוץ לכותרת. הצלקת בעלת 2 אונות קירחות. האונה העליונה אורכה כ-2 מ"מ והאונה התחתונה קטנה יותר, כ-1 מ"מ.
האבקה היא אבקה הדדית באמצעות חרקים קטנים. ההפצה ברוח או באמצעות נמלים.
הפרי הוא מסוג מַפְרֶדֶת יבשה שמכילה מצעית משתיירת, עטופה בגביע משתייר ונפרדת בדרך כלל ל-4 פרודות זעירות חד-זרעיות וללא אנדוספרם. זרעים אלו לעיתים מכונות אגוזיות.
תפוצה ובית גדול בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרווה צחורה הובאה לישראל בשנות השביעים [חסר מקור] בגלל עמידותה בתנאים קשים וחסכנותה במים. היא נפוצה כצמח נוי וגינון בכל אזורי הארץ: בהר, בעמק בשפלה ובנגב, פרט לבקעת הירדן והערבה. למרווה הצחורה, שפרחיה לבנים וגביעיה סגולים, מספר "זנים" בישראל: 'מידנייט' (`Salvia leucantha 'Midnight) שפרחיה וגביעיה סגולים מסן פרנסיסקו, פנסילבניה; 'דניאלס דרים' ( Salvia leucantha Danielle's Dream ['Ferpink']), שפרחיה ורודים וגביעיה לבנים, היא תוצא של מכלוא מדרום אפריקה[3]; 'וויט מיסצ'יף' (Salvia leucantha 'White Mischief'), שפרחיה וגביעיה לבנים, היא תוצא של מכלוא מדרום אפריקה.
טמפרטורה ועוצמת קרינת השמש - מרווה צחורה משגשגת בקרינת שמש מלאה, אך גם חלקית, במיוחד באזורים חמים. היא עמידה בקרה ובשרב ובמקומות גבוהים.
סוגי קרקע - מרווה צחורה משגשגת במיוחד בקרקעות כבדות, לחות ומנוקזות היטב, ועמידה בקרקע גיר ובכל סוגי הקרקע (בסיסית, חומצית ונייטרלית), אך רגישה למליחות בקרקע.
הטיפול במרווה כצמח נוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
התחדשות הצימוח - גיזום אגרסיבי עד לקרקע, ל-30 עד 50 ס"מ בתחילת החורף לאחר הפריחה כשגבעולי הפריחה יבשים. המרווה מהירת צימוח והיא תתחדש מהבסיס. את הגיזום לצורך חידוש רצוי לעשות במישור החוף בסתיו לפני התחדשות הצימוח, אלא אם היא נמצאת עדיין בשיא הפריחה ואילו באזורי ההר בתחילת האביב אם השיח דליל ופריחתו אינה מזדקפת.
הריבוי המלאכותי נעשה באמצעות זרעים בתקופת הסתיו, ובאמצעות ייחורים בתקופת סוף האביב ותחילת הקיץ. והחלוקה בסוף החורף ותחילת האביב[4].
שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם המדעי של הסוג "Salvia" נגזר מלטינית, שפירושו "מרפא". זהו השם הישן למרווה (sage) בעלת סגולות רפואיות, והוא קרוב מבחינה לשונית למילה "Salve" שמשמעותה "'משחה". מקור המילה "leucantha" מיוונית שפירושה "פרח לבן".
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
מרווה צחורה כצמח גינה -
מרווה צחורה עם עלי כותרת לבנים -
עלי כותרת לבנים -
קודקוד צמיחה של עלים במרווה צחורה -
קודקוד צמיחה של עלים בראש עמוד תפרחת במרווה צחורה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרווה צחורה, באתר ITIS (באנגלית)
- מרווה צחורה, באתר NCBI (באנגלית)
- מרווה צחורה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- מרווה צחורה, באתר Tropicos (באנגלית)
- מרווה צחורה, באתר GBIF (באנגלית)
- מרווה צחורה, באתר The Plant List (באנגלית)
- מרווה צחורה, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Salvia leucantha Cav., World Flora Online
- ^ 1 2 Salvia leucantha Cav., Tropicos.org. Missouri Botanical Garden, 7/9/2015 (בספרדית)
- ^ Salvia plant named ‘FERPINK’, google patents (באנגלית)
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, "חדקל" תל-אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002, עמ' 377