מרווה דגולה
 מרווה דגולה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | מרווה |
| מין: | מרווה דגולה |
| שם מדעי | |
 Salvia viridisליניאוס, 1753 | |
מרווה דגולה (שם מדעי: Salvia viridis) היא צמח עשבוני חד-שנתי ממשפחת השפתניים, הנפוץ בחבל הים-תיכוני של ישראל. מרווה דגולה מאופיינת בעת הפריחה בפרחים סגולים ולעיתים קרובות מתנוססת בראש התפרחת קבוצת חפים סגולים (ישנן אוכלוסיות חסרות “דגל” במקומות שונים בארץ)[1]. בקיץ, לאחר הפריחה היא מאופיינת בדורים דורים של גביעים משתיירים כפופים מטה וצמודים לגבעול התפרחת.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צמח עשבוני חד-שנתי שגובהו 15 ס"מ ופרחיו סגולים או לילכיים, וכולו מכוסה בשיער לבן ובבלוטות יושבות. העלים ביציים או מוארכים, חרוקים ואינם מחולקים, אורכם 2 עד 7 ס"מ ורוחבם 1 עד 2 ס"מ לעיתים רחוקות 4 ס"מ. התפרחת אמירית. הגביע דמוי צינור ומשתייר. לאחר ההבשלה הגביע, שעוטף את הפרודות, נוטה כלפי מטה ולאחור, פיתחו נסגר, הוא נצמד אל הגבעול ולזרעים אין אפשרות ליפול (ראה בתמונה). רק משנרטב הגביע היטב במי-גשם מתפשקים העוקצים, הגביע נפתח והזרעים משתחררים[2][3].
המרווה הדגולה נובטת בתחילת החורף, ולאחר שהתפתחו העלים התחתונים עולה מביניהם עמוד פריחה, המסתעף בצורת מנורה - זוגות זוגות של ענפי פריחה נגדיים. לאורך כל עמוד סדורים הפרחים השפתניים ובראשו צומחת ציצית של חפים סגולים, שאינם פרחים כלל - ה"דגל". הפריחה מפברואר עד מאי.
מרווה דגולה גדלה ברוב חלקי צפון הארץ ומרכזה, תכופות במרבדים, בקרקע חומה רדודה בחבל הספר, ובמדרונות הפונים דרומה לשמש בחבל הים-תיכוני. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון[1].
משתמשים בעלי הצמח כתבלין לבשר, נקניק ועוד.
במספר אתרים בישראל קיימות אוכלוסיות של מרווה דגולה בהן הצמחים חסרי דגל. אוכלוסיות אלו נחשבו בעבר למין נפרד, המכונה "מרווה ירוקה". כיום ברור כי מדובר בזנים שונים של אותו המין, משום שקיימות אוכלוסיות מעורבות, המכילות פרטים חסרי דגל לצד פרטים בעלי דגל.
מקובל לחשוב כי הדגל שבראש הצמח נועד למשוך חרקים מאביקים מרחוק. עם זאת, מחקר של אבישי שמידע הראה, שדבורים נמשכות גם אל צמחים חסרי דגל. ייתכן שלדגל יש תפקיד ב"לימוד" דבורים צעירות, שעוד לא הורגלו לזהות את הפרחים מרחוק.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 מרווה דגולה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 575
- ^ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 395
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרווה דגולה, באתר ITIS (באנגלית)
- מרווה דגולה, באתר NCBI (באנגלית)
- מרווה דגולה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- מרווה דגולה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- מרווה דגולה, באתר Tropicos (באנגלית)
- מרווה דגולה, באתר GBIF (באנגלית)
- מרווה דגולה, באתר The Plant List (באנגלית)
- מרווה דגולה, באתר IPNI (באנגלית)
