מרד 1682
בהיסטוריה של רוסיה, מרד 1682 היה מרד של יחידות צבא המוצבות במוסקבה. כתוצאה ממנו, השלטון במדינה הועבר לנסיכה סופיה אלכסייבנה רומנובה כעוצרת ליד שני אחיה הצעירים, איוואן החמישי ופיוטר הראשון (הגדול).
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיבות למרד היו קיימות כבר בתקופת שלטונו של הצאר פיודור השלישי. קופת אוצר המדינה הייתה ריקה, ותשלומי השכר לחיילים לא הועברו באופן סדיר. קצינים היו משאירים אצלם חלק מן השכר, ובנוסף, חייבו חיילים לעבוד באחוזותיהם.
ב-27 באפריל 1682 נפטר הצאר פיודור השלישי ללא צאצאים. בהתאם לנוהל, כס השלטון היה אמור לעבור לאחיו בן ה-16 איוואן, בנו של הצאר אלכסיי הראשון, צאר רוסיה מאשתו הראשונה מריה מילוסלבסקי, או לאחיו בן ה-10 פיוטר, בנו של הצאר אלכסיי מאשתו השנייה נטליה נרישקין. איוואן היה ילד חולני ונראה היה שלא יאריך ימים. היריבות בין שתי המשפחות הגיעה לשיאה, כי החלטה על היורש הייתה צפויה להשפיע ישירות על מצב המשפחה וקבלת הטבות. ההחלטה הסופית הייתה בידי אספת בויארים. לאחר התלבטויות, האספה הבויארית והפטריארך הרוסי החליטו ביום פטירתו של הצאר שפיוטר הוא שיהיה הצאר הבא.
למשפחת מילוסלבסקי החלטה זו הייתה גורלית - הם היו צפויים לאבד את השפעתם בחצר. הנסיכה סופיה, אחותו הגדולה של איוואן ונציגת משפחת מילוסלבסקי, החליטה לנצל את התמרמרות יחידות הצבא המוצבות במוסקבה. היא נתמכה במשפחתה, חלק מן הבויארים, והנסיכים וסילי גוליצין ואיוואן חובנסקי שהיו נציגי המשפחות הוותיקות ולא ראו בעין יפה את עליית משפחת נרישקין.
תחילת המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
תומכי משפחת מילוסלבסקי הפיצו בין החיילים שמועות ולפיהן תחת השלטון החדש, תשלום השכר יהיה גרוע עוד יותר מבעבר. ב-15 במאי התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגה את הנסיך איוואן. חיילים רבים נהרו לקרמלין של מוסקבה, עברו את המשמר, והתאספו בכיכר הקתדרלות בחזית הארמון. הצארינה נטליה נרישקינה, אלמנתו של הצאר אלכסיי, יצאה מהארמון עם בנה פיוטר ועם הנסיך איוואן. איוואן ענה לשאלות החיילים שבריאותו טובה, שמשפחת נרישקין מתייחסת אליו כראוי, ושאין לו טענות כלפיה. מצב זה העמיד את פעולות החיילים באור בעייתי, כמרד נגד השלטון. אחד הקצינים, הנסיך דולגורוקי, איים על החיילים והאשים אותם במרד גלוי. ההמון המשולהב לא עמד בלחץ, התפרץ והרג את דולוגורסקי. בהמשך הם אף נכנסו לארמון עצמו והרגו כמה מבני משפחת נרישקין ותומכיה. מעשי הרצח התפשטו לעיר כולה. החיילים המורדים הציבו שמירה על הקרמלין ולמעשה כל יושבי הארמון היו עצורים.
למחרת חזרו החיילים לארמון ודרשו להסגיר לידם את איוואן נרישקין, אחיה של נטליה נרישקינה. הנסיכה סופיה ובויארים נוספים לחצו על משפחת נרישקין. איוואן נרישקין הוסגר לידי המורדים והוצא להורג. קיריל נרישקין, אביה של הצארינה, אולץ לקבל עליו שבועת נזירות הוגלה למנזר בצפון המדינה. מהומות והוצאות להורג נמשכו עד ל-18 במאי. רוסיה נשארה למעשה ללא שליט, שכן פטר הגדול היה באופן פורמלי צאר ואמו נטליה לידו, אך הם לא יכלו לשלוט. רבים מתומכיהם נהרגו או נמלטו ממוסקבה.
ב-19 במאי נציגי החיילים הציגו לפיוטר אולטימטום - לשלם להם לאלתר את החוב, שלטענתם היה כ-240,000 רובל. קופת האוצר הייתה ריקה, אך הנסיכה סופיה, למרות שפורמלית לא הייתה לה בשלב זה כל סמכות, נתנה פקודה לאסוף את הכסף והשתמשה לכך בכלי זהב וכסף שהיו בארמון.
ב-23 במאי וב-29 במאי החיילים הציגו דרישות נוספות, ביניהן הכרזה על איוואן החמישי כצאר לצד פיוטר, ומינוי הנסיכה סופיה כעוצרת לידם, בהתאם לאינטרסים של משפחת מילוסלבסקי. מחוסר ברירה, נענו האספה הבויארית והפטריארך לדרישות החיילים. בשלב זה, החיילים המורדים שלטו, אך היו מודעים לכך שהמצב אינו יציב ומותנה בנוכחותם בקרמלין. במטרה להבטיח לעצמם ביטחון לטווח ארוך, הם דרשו מן הממשל לפרסם צו ולפיו כל פעולות החיילים היו לטובת השלטון ומשפחת רומנוב, ולהציב בכיכר אנדרטה שעליה שמות הבויארים שנהרגו ופרוט פשעיהם, לכאורה, נגד השלטון. מחוסר ברירה הממשל הסכים גם לכך. יחד עם זאת, בשלב זה הנסיכה סופיה החלה להרגיש שהמצב מסכן גם אותה.
תקופת הנסיך חובאנסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופיה מינתה את הנסיך חובאנסקי למפקד העליון של החיילים במוסקבה. הוא היה ידוע כתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם פופולרי בקרב החיילים. במינוי זה הנסיכה סופיה ציפתה שהוא יפעל להרגעת הרוחות. אומנם, הנסיך בעצמו החליט שהוא יכול להפעיל לחץ בלתי פוסק על הנסיכה. בתמיכתו, החיילים לא עזבו את שטח הקרמלין ושמרו את היכולת לדרוש מהממשל הטבות נוספות.
מתנגדי הרפורמה הדתית ברוסיה חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה הגיעו למוסקבה מערי שדה והחלו בתעמולה בקרב החיילים. הנסיך חובאנסקי תמך בהם, כי ראה בהם כלי נוסף ללחץ על הממשל. אומנם הממשל לא היה יכול לקבל החלטה בנושא דתי שהיה בידי הכנסייה והפטריארך. הכנסייה לא יכלה לבטל את הרפורמה שנמשכה כבר עשרות שנים. גם הנסיכה סופיה לא תמכה במהלך, כי זה היה עלול לפגוע בתדמית אביה ואחיה שהתחילו את הרפורמה.
למציאת הפתרון הוצע לארגן דיון פתוח על הכיכר האדומה. הנסיך חובאנסקי תמך ברעיון הדיון הפתוח. הפטריארך התנגד לדיון על הכיכר כי הבין שמהלך הדיון יהיה תלוי בהתנהגות ההמון שצפוי להתאסף בכיכר ולא בטענות הצדדים. הוא הציע לארגן את הדיון בחדרי הארמון. סופיה תמכה ברעיון קיום הדיון בארמון. כטענה לכך היא ציינה שהיא בעצמה עם קרובי המשפחה מעוניינת להיות נוכחת בדיון ולא סביר שהם השתתפו בדיון בכיכר. ב-5 ביולי 1682 הדיון אכן נערך בשטחי הארמון. תוך זמן קצר הדיון נהפך להיות לא ענייני וקולני. מתנגדי הרפורמה בראשות ניקיטה הצבוע עזבו את הדיון, והודיעו להמון שהמתין בכיכר על הניצחון המוחץ. באותו זמן, סופיה הודיע לנציגי החיילים שהיו בארמון שמתנגדי הרפורמה לא נתנו שום טענה רצינית ולא ייתכן שרפורמה שנתמכה על ידי הצארים הקודמים לא נכונה. היא גם איימה על החיילים שהיא עלולה לעזוב את מוסקבה ולחזור עם צבא מתנדבים. לאור הנאום שלה, החיילים תפסו חלק ממתנגדי הרפורמה והרגו אותם. לעומתם, הנסיך חובאנסקי המשיך בתמיכתו במתנגדי הרפורמה.
שלב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל-19 באוגוסט. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טקס דתי בהשתתפות משפחת הצאר. במסגרת הטקס הפמליה הייתה צריכה לעזוב את הקרמלין ולהגיע למנזר מחוץ לעיר. בפמליית הטקס השתתפו שני הצארים, שתי האלמנות של אלכסיי הראשון, קרובי המשפחה והנסיכה סופיה בעצמה. הפמליה קיבלה הגנה מיחידות צבא שלא תמכו במרד. עם עזיבת העיר, הם שינו את המסלול והגיעו לקרבת לאוורת השילוש-סרגייב בכוונה להופכו למרכז שלטוני חדש. בספטמבר התאספו סביבם בויארים ויחידות צבא נוספות. מהלך זה הדאיג את נסיך חובאנסקי והוא החליט להגיע לנסיכה סופיה לקראת 17 בספטמבר שהיה יום הולדתה. בדרך הוא ובנו נעצרו והובאו לחצר. תוך זמן קצר הם הואשמו בניסיון להפיכה שלטונית והוצאו להורג. סופיה הודיע על אספת צבא מתנדבים לצורך השבת הסדר בבירה.
סיום המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ללא מנהיג ברור, החיילים במוסקבה איבדו את יכולתם לביצוע פעולות החלטיות. הם שלחו לסופיה מספר מכתבים בהם ביקשו את תמיכתה והבטיחו לשרת אותה בנאמנות. בסופו של דבר, בחודש אוקטובר 1682 הם כתבו מכתב בו ציינו שכל הפעולות שבוצעו החל מחודש מאי היו לא חוקיות, ביקשו חנינה כללית והסכימו להריסת הפסל שהוצב לפי דרישתם בכיכר האדומה. סופיה הסכימה לחנינה והוציא להורג רק מספר מצומצם של מנהיגי החיילים. מפקדם החדש השליט משמעת נוקשה.
בתחילת נובמבר 1682 חזרה חצר הצאר למוסקבה. נטליה נרישקינה ובנה פטר הגדול לא חזרו לבירה. הם עברו להתגורר בכפר פראוברז'נסקי תחת משמר של חיילים נאמנים. פטר הגדול בעצמו היה מגיע לבירה רק לצורך השתתפות בטקסים הנדרשים.
מצב שלטוני זה ארך שבע שנים, עד לשנת 1689. באותה שנה, פטר הגדול היה מבוגר דיו כדי לסלק את סופיה מתפקידה כעוצרת.
