מרדכי מורה

מרדכי מורה
	מרדכי מורה (2019)
לידה	15 בנובמבר 1937 (בן 86); בגדאד, ממלכת עיראק
מקום לימודים	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב
	www.moreh.net

מרדכי מורה (Mordecai Moreh; נולד ב-15 בנובמבר 1937) הוא צייר ישראלי המתגורר בפריז ובירושלים.

בוגר לימודי אמנות באקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים. השתלם באקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה, ובית הספר הגבוה לאמנויות יפות "בוזאר" בפריז. עוסק בציור, רישום והדפס. בתחום זה, קנה לעצמו מוניטין בשליטתו בתחריט היבש (Dry-Point)‏^[1]. ככלל, יצירותיו הגרפיות מתאפיינות בשליטה טכנית גבוהה ורישום אקספרסיבי דייקני.

קורות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבגדאד למשפחה יהודית מסורתית אמידה. אביו היה רואה חשבון בחברה בריטית ואמו מורה לצרפתית ולרקמה. מרדכי הוא הקטן מבין שלושת אחיו ושתי אחיותיו. החל לרשום מגיל 4. בגיל 14, עלה לישראל לבד. בני משפחתו הצטרפו אליו שנה מאוחר יותר^[2].

בין 1955 ל-1959 למד במחלקה לאמנות חופשית באקדמיה לאמנויות בצלאל. ב-1960 זכה במלגה מטעם ממשלת איטליה ללימודי אמנות באקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה, שם שהה בין 1960 ל-1962. בעקבות קבלת מלגת השתלמות בחו"ל מטעם "קרן תרבות אמריקה ישראל" ב-1962, למד בבית הספר הגבוה לציור "אקול דה בוזאר" פריז. מאז חי ויוצר, לסירוגין, בפריז וירושלים^[3].

כבר מגיל 16, חש מרדכי מורה בצורך בחיפוש רוחני אשר הביא אותו להתעמק במיסטיקה של דתות היהדות, האסלאם, הנצרות, ההינדואיזם והבודהיזם. הוא התנסה בקבלה, באלכימיה, ובמדיטציה טנטרית^[4]. כמו כן רכש ידע רב ובקיאות באמנות המזרח הרחוק, לרבות הודו, טיבט, נפאל, קוריאה, סין, יפן ואמנות האסלאם. מתערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה "ברטה אורדנג" בירושלים, בשנת 1960, ועד היום, הציג מורה בקרוב לתשעים תערוכות יחיד בארץ ובעולם.

זכה לפרסום בזכות תיאורי החיות שלו בתחריט ובציור, בין הריאליסטיות המצוירות ישר מהטבע ובין הדמיוניות בעלות מבט רגיש ועמוק^[5]. את עיסוקו בחיות מסביר האמן בכך שבניגוד לבני אדם, הן "לא מעמידות פנים ולא מתיימרות להיות אחרות ממה שהן עצמן. הן נמצאות מעל לשייכות ללאום, דת או גזע".

עולמו החזותי של מורה משלב בין מציאות לדמיון וציוריו רוויי חידה וסמליות. "למרות היותו ניחן בחוש הומור חיוני, מאפיל על הסצינות השגעוניות שלו צלה של טרגדיה"^[6]. הרהור ומדיטציה, כמו גם הומור וגרוטסקה מוצאים מקום זה לצד זה ביצירתו. יצירותיו של מורה תוארו על ידי מבקר האמנות פייר רסטני כ"משלים חזותיים... בעלי מוסר השכל של אהבה ואמונה"^[7].

על אף שהאמן אינו מגדיר את עצמו ביחס לאסכולה מסוימת, יצירתו שויכה לסוריאליזם (ערכים מופיעים במילון ובאנציקלופדיית הסוריאליזם)^[8] כמו גם לאמנות החזיונית (Visionary Art) ‏^[9], ואף לאמנות השואבת מעולם הרזים של האלכימיה^[10]. כך הוזמן האמן על ידי הנהלת הביאנלה ה-42 בוונציה להציג במחלקה "אמנות ואלכימיה".

הוא הוזמן להציג את יצירותיו במוזיאונים רבים בעולם ביניהם ניתן למנות את מוזיאון היידלברג (1972), מוזיאון גוטנברג (1973), מוזיאון ישראל (1974), מוזיאון תל אביב (1976), מוזיאון חיפה (1981), הגלריה הלאומית קונסטנץ, (1988), מוזיאון הכט (1992), המשכן לאמנות עין חרוד (1992) ומוזיאון פלנטן מורטוס (1995). הציג בעשרות ביאנלות בינלאומיות, בין היתר בביאנלה בוונציה, איטליה, ובביאנלת סאו פאולו. זכה בפרסים בינלאומיים רבים.

נשוי ואב לשלשה ילדים.

מבחר אוספים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו נמצאות באוספים (רשימה חלקית):

מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון.
המוזיאון הלאומי, סטוקהולם.
קופפרצלישס מוזיאום, היידלברג.
ארט אינסטיטיוט אוף ארט, שיקגו.
קאונטי מיוזיאום אוף ארט, לוס אנג'לס.
שטאטסגלרי, שטוטגרט.
מוזיאון גוטנברג, מיינץ.
המוזיאון לאמנויות יפות, בוסטון.
מוזיאון ברוקלין, ניו יורק.
הספרייה הלאומית, פריז.
הספרייה המלכותית, בריסל.
הספרייה הלאומית, מדריד.
ספריית הקונגרס, וושינגטון.
הספרייה הציבורית של ניו יורק.
מוזיאון פלנטן מורטוס, אנטוורפן.
מוזיאון יד ושם, ירושלים.
מוזיאון תל אביב לאמנות.
מוזיאון ישראל, ירושלים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס האמן הצעיר, מוזיאון תל אביב, 1965.
פרס זאידה ZAJDE, פריז, 1971.
פרס ראנק זירוקס, פריז, 1973.
פרס ז'אן שיז ((Jean Chieze לחיתוך עץ, פריז, 1980.
פרס ויצו, פריז, 1984.
פרס אוזיצ'ה, סרביה 1997.

נושאים מרכזיים ביצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיות ומטמורפוזות.
תהלוכות, קרנבל ומסיכות.
גני בראשית.
נושאים עבריים ותנ"כים המשלבים אותיות עבריות.
קרקסים ומריונטות.
דיוקנאות עצמיים.
דיוקנאות כמטאפורה וכמשל.
טבע-דומם ופרחים, יצירות על נייר.
סדרה בת 60 עבודות בטכניקה מעורבת על נייר בנושא השואה.
סדרה בת 50 יצירות על נייר על פי האופרה של מוצרט, דון ג'ובאני.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן עצמי של חצות הלילה
האביב של הקיפוד
רקוויאם לביזון
עץ הדעת (טקס חניכה)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטה אורדנג, תערוכת ציורי שמן והדפסים ש מורה, גלריה רנה, ירושלים, 1960.
מרים טל, מורה, גלריה ספראי, ירושלים, 1970.
הביינאלה ה-XI של סאו פאולו, 1971.
Mordecai Moreh, Radierungen 1960-1972, Kurpfalzisches Museum Heidelberg, 1972
אלישבע כהן, דטלף לאוף, מורה - תחריטים, 1974-1958, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1974.
חיים גמזו, מורה - תחריטים 1957–1976, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1976.
Moreh - Entre le Reve et L'eveil, Paris, 1983
סנפורד סיויץ שיימן, מרדכי מורה - עבודות באישון לילה, מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה, והמשכן לאמנות על שם חיים אתר, עין חרוד, 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מרדכי מורה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של מרדכי מורה
מרדכי מורה, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
כמה מציוריו, אתר Pucker Gallery
הרצל ובלפור חקק, מרדכי מורה - ראיון מקיף על ציוריו ויצירתו, באתר אימגו, 23 במאי 2007
דף אומן, אתר מוזיאון ישראל
תלוש בפאריס - כתבה על מרדכי מורה(הקישור אינו פעיל), אתר קריסטל
נעמה ריבה, מרדכי מורה: "אין יום בעולם שלא מתרחשים בו אסונות. אני מעניק להם פרשנות חדשה", באתר הארץ, 13 בספטמבר 2023

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ מרדכי מורה חיבר את הפרק העוסק בתחריט היבש בספר המוקדש כל כולו לטכניקות התחריט. La Gravure en taille douce, Editions Dessain & Tolra 1985
^ סנפורד סיויץ שיימן, מרדכי מורה:עבודות באישון לילה, מוזיאון ועדית הכט, אוניברסיטת חיפה, מאי 1992, עמ' 12.
^ שם, ע' 13-15.
^ שם, ע' 13, 16
^ ראו כתבה של דוד ראפ, הארץ, 01.10.2004
^ אלישבע כהן, מורה תחריטים 1958–1974, מוזיאון ישראל, ירושלים, סתיו תשל"ה, ע' 3.
^ Pierre Restany, in Moreh Gravures 1960-1981, Galerie Michèle Broutta 19 novembre-22 décembre
^ René Passeron, Phaidon Encyclopedia of Surrealism, Phaidon, Oxford, 1978, p. 212.
^ Ibid, Dictionnaire Général du Surréalisme et de ses Environs, Presses Universitaires de France, Paris 1982, p. 289.
^ יצירה של האמן אף מופיעה על כריכת הספר. Michel Random, L’Art Visionnaire, Philippe Lebaud, Paris 1991, pp. 143-145, 202.

[1] מרדכי מורה חיבר את הפרק העוסק בתחריט היבש בספר המוקדש כל כולו לטכניקות התחריט. La Gravure en taille douce, Editions Dessain & Tolra 1985

[2] סנפורד סיויץ שיימן, מרדכי מורה:עבודות באישון לילה, מוזיאון ועדית הכט, אוניברסיטת חיפה, מאי 1992, עמ' 12.

[3] שם, ע' 13-15.

[4] שם, ע' 13, 16

[5] ראו כתבה של דוד ראפ, הארץ, 01.10.2004

[6] אלישבע כהן, מורה תחריטים 1958–1974, מוזיאון ישראל, ירושלים, סתיו תשל"ה, ע' 3.

[7] Pierre Restany, in Moreh Gravures 1960-1981, Galerie Michèle Broutta 19 novembre-22 décembre

[8] René Passeron, Phaidon Encyclopedia of Surrealism, Phaidon, Oxford, 1978, p. 212.

[9] Ibid, Dictionnaire Général du Surréalisme et de ses Environs, Presses Universitaires de France, Paris 1982, p. 289.

[10] יצירה של האמן אף מופיעה על כריכת הספר. Michel Random, L’Art Visionnaire, Philippe Lebaud, Paris 1991, pp. 143-145, 202.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]