מקס יעקובסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקס יעקובסון
Max Jakobson
לידה 30 בספטמבר 1923
ויבורג, הדוכסות הגדולה של פינלנד, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 במרץ 2013 (בגיל 89)
הלסינקי, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק האומות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד שגריר פינלנד בשוודיה (19721975) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר הצלב של טרה מריאנה (אנ'), דרגה ראשונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקס יעקובסוןפינית: Max Jakobson;‏ 30 בספטמבר 19239 במרץ 2013) היה עיתונאי ודיפלומט יהודי-פיני. היה ממובילי המדיניות הנייטרלית של פינלנד במלחמה הקרה. בשנת 1971 היה מועמד לתפקיד מזכ"ל האו"ם. שימש כחבר בוועד המנהל של ארגון UN Watch.

קורות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקובסון נולד בשנת 1923 בעיר ויבורג שבפינלנד (כיום נמצאת העיר בשטחה של רוסיה) ליונאס יעקובסון, יושב ראש הקהילה היהודית בעירו ויושב ראש התנועה הציונית בפינלנד[1], ופנינה (גרטה) יעקובסון, גיורת שהייתה תומכת של התנועה הרוויזיוניסטית[2] והנהיגה דיבור עברית בביתה[3]. סביו נולד בלטביה והשתקע בפינלנד כאשר סיים שירותו הצבאי בוויבורג. בשנת 1941 סיים מקס יעקובסון את לימודיו בהלסינקי. בשנת 1942 התגייס לצבא פינלנד ולחם במלחמת ההמשך כנגד ברית המועצות בחבל קרליה. לאחר המלחמה החל את דרכו כעיתונאי והיה כתב של ה-BBC בלונדון בשנים 1946–1948 וכתב של העיתון "Uusi" בשפה הפינית בשנים 1948–1953. בשנת 1953 החל לעבוד במשרד החוץ הפיני. הוא היה נספח עיתונות בוושינגטון עד 1958 ובשנים 1958–1962 היה מנהל מחלקת העיתונות של המשרד בהלסינקי[4]. בין השנים 19651971 כיהן כשגריר פינלנד באו"ם[5] שם שימש כיושב ראש הוועדה המדינית המקבילה בשנת 1966[6] וכנשיא התורן של מועצת הביטחון של האו"ם בשנת 1969[4]. בסיום כהונתו היה מועמד לתפקיד מזכ"ל האו"ם[7] אך מועמדותו נכשלה בעקבות וטו שהטילה ברית המועצות[8]. לאחר מכן עד שנת 1974 כיהן כשגריר בשוודיה[9][10].

לאחר שירותו במשרד החוץ שב לארצו וכתב ספרים רבים על ההיסטוריה הפוליטית של פינלנד ועל ההיסטוריה של אנגליה. ספריו זכו להצלחה רבה ותורגמו לשפות נוספות. כמו כן היה פרשן פוליטי בתקשורת. בשנים 1999–2008 פעל כיו"ר הוועדה הבינלאומית האסטונית לחקר פשעים נגד האנושות (אנ') שחקרה את פשעי המלחמה שבוצעו באסטוניה בעת הכיבוש הנאצי[11]. יעקובסון היה גם יועצם של כמה פוליטיקאים בפינלנד.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנגליה בכור ההיתוך, 1952
  • דיפלומטים בחורף, 1955
  • הדיפלומטיה של מלחמת החורף, הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1961
  • הקו החם, 1968
  • הקו האדום הדק, 1980
  • שכבה, 1983
  • פינלנד: מיתוס ומציאות, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1987
  • הכוח, 1992
  • פינלנד באירופה החדשה, 1998
  • העתיד?, 2005
  • שנים של גורל, 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקס יעקובסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]