מצפה רביבים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מצפה  |
| כתובת |
הנגב |
| מיקום |
מועצה אזורית רמת הנגב |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1943 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1943 |
| אדריכל |
יעקב מטריקין |
| קואורדינטות | 31°02′23″N 34°43′06″E / 31.039620047969°N 34.718273360221°E |
|
mitzpe-revivim | |
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   מצפה רביבים | |
  | |
מצפה רביבים (נקרא גם תל צופים) הוא אחד משלושת המצפים בנגב שהוקמו בשנת 1943.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1938 הוקמה "קבוצת רביבים" בראשון לציון, באתר בו היו קודם לכן אנשי גרעין השדה שהתיישב בשדה נחום[1]. חברי הקבוצה היו צעירים מגרמניה וצעירים ארצישראליים מזרחיים[2] חברי תנועת הנוער העובד, שהתחנכו בקיבוץ גבעת ברנר.
האדמות עליהם הוקם הקיבוץ נרכשו בשנות ה-30 על ידי יהודים מדרום אפריקה באמצעות אנשי הכשרת היישוב מבדואים משבט אל-עזאזמה. לאחר מכן תרמו הרוכשים את הקרקע[3] לקרן קיימת לישראל.
הקיבוץ עלה לקרקע ב-7 ביולי 1943, בשם תל צופים כאחד משלושת המצפים בנגב. מדיניות הספר הלבן באותה תקופה לא איפשרה הקמת יישובים יהודיים בנגב, ולכן הוקמו המצפים תחת מסווה של תחנות מחקר חקלאיות. את השם נתן לקיבוץ מנהיג תנועת העבודה ברל כצנלסון, רביבים היה שמו של ביטאון שהוציא הסופר יוסף חיים ברנר (מחלוצי הספרות העברית המודרנית) ומכאן גם שמו של הקיבוץ. המצפה נמצא בקרבת קיבוץ רביבים ונחשב היום ל"נקודה הישנה".
מצפה רביבים הוקם ביולי 1943, מספר חודשים לאחר מרד גטו ורשה וזו מגילת היסוד:
היום, יום שני כ״ט במנחם־אב, שנת חמשת אלפים שבע מאות ושלוש שנים לבריאת העולם, בימי אימה והרס; השמדת העם היהודי בתפוצותיו; בימי חורבן קהילות ישראל ומשכנותיו. ארבע שנים למסע השמד של גרמניה הפשיסטית על העמים ועל העם היהודי. בימי היאבקות עם ישראל על זכותו לחיים במכורתו -
אנו, דור הבנים הצעירים, קבוצת הנוער העובד רביבים הקיבוץ המאוחד, שהייתה חמש שנים במושבה ראשון לציון ושנאבקה על זכותו של הפועל העברי לעבודה במושבה, בנים להסתדרות הכללית של העובדים העבריים - מניחים את היסוד לביתנו ולהתיישבות היהודית בנגב הרחוק והשומם, אשר ישמש בית ומקלט להמוני היהודים המעונים והדווים. תשמש אבן פינה זו קרן אור, הצלה ותוחלת לנוער העברי בגולה ובציון הנגאלת.
הסיבות להקמה המצפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם "מצפה" ניתן למקום על מנת לספק את הבריטים שלא מדובר ביישוב קבע ומספר האנשים במקום הוגבל ל-12. במפות של התקופה נכתב השם "תל צופים". המתיישבים קראו למקום עסלוג' כדי לבדל את עצמם מרביבים שבראשון לציון, בה חיו באותו זמן רוב חברי הקיבוץ. לנגב נשלחו בעיקר רווקים. כשהוקם המצפה הוא היה היישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל ואמור היה להפוך ליישוב קבע, כשהתנאים הסביבתיים יוכחו כמתאימים למגורים. להקמתו הייתה גם חשיבות אסטרטגית בתקופת המנדט הבריטי – הגברת הנוכחות היהודית בנגב, כאשר לאחר המרד הערבי מנעו חוקי המנדט מן היהודים רכישת קרקעות במרבית שטחי ארץ ישראל. בעקבות הקמתו, נכלל הנגב בתוכנית החלוקה של ועדת אונסקו"פ, ובעקבות זאת גם בהחלטת האו"ם על חלוקת הארץ.
מים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור המים היחיד הייתה באר שנקדחה על ידי הבריטים מספר שנים קודם לכן. ביום העלייה על הקרקע נפטר מטיפוס מזכיר היישוב – משה ליבר, והבאר נקראה על שמו. מי הבאר המליחים שמשו לניסיונות חקלאיים של המצפה, מסגרת תפקידו הלאומי לבדוק אפשרויות של התיישבות בנגב. מי השתייה נקנו מבארות ביר עסלוג'. ניסיון נוסף היה לנצל את מי השיטפונות, לאגום אותם ולגדל חיטה בלימנים. המפעל הזה נוהל על ידי המהנדס דב קובלנוב[4]. אף על פי שהושקעו במפעל מאמצים וכספים רבים הוא ננטש בעיקר בגלל חורפים ללא שיטפונות.
ועדת אונסקו"פ[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1947 ביקרה ברביבים ועדת אונסקו"פ – הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל. בזכות הביקור זכתה ההתיישבות היהודית בנגב לתהודה ציבורית חזקה. הסוכנות היהודית הודיעה לקיבוץ שיש לעשות את מיטב המאמצים להוכיח לוועדה "שכדי להפריח את הנגב נחוצה אוכלוסייה" יהודית באזור מהסוג המצוי ברביבים. למזלם של המתיישבים, בעקבות השיטפון שחל באותה שנה, פריחת הסייפנים ולבלוב השדות שבמקום הייתה מרהיבה. חברי המשלחת התרשמו עמוקות, ראש המשלחת הביע הערכה לחלוצים על הפכם מדבר לגן פורח. הביקור זכה להבלטה בעיתונות. יש הטוענים כי לביקור זה הייתה השפעה מכרעת בהחלטת ועדת אונסקו"פ לכלול את הנגב בתחום המדינה היהודית.
מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד נובמבר 1947, התנהלו יחסי שכנות טובים עם השכנים הבדואים. בעקבות החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר, כל שבט נאלץ להחליט אם להישאר לצדנו או לחבור לצבא מצרים שהתקרב לאזור רביבים. בחודש יוני השתתפו חברים מרביבים בהתקפה של הפלמ"ח על הכפר השכן ביר עסלוג'. בהתקפה זו נהרגו 11 חיילים ישראליים, מתוכם שלושה חברי רביבים[5] (סיפור הקרב).
אזור ביר עסלוג' נכבש סופית בידי חטיבת הנגב במבצע חורב ב 27 בדצמבר 1948.
ביום 18 ביולי 1948 הופצץ היישוב במשך יום שלם על ידי חיל האוויר המצרי[6]. אחרי תשע התקפות אוויריות הגיעו שני מטוסים של טייסת הנגב והצליחו להפיל מטוס מצרי ולפגוע בשני. כעבור ימים מספר נכנסה לתוקפה ההפוגה השנייה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות קרק, שישים שנה למצפות בנגב, אריאל, 2003
- רות קרק, תולדות ההתיישבות החלוצית בנגב עד 1948, הקיבוץ המאוחד, 1973
- עדין קווה, השנים הנעלמות של קיבוץ רביבים, פנים – תרבות חברה וחינוך גיליון 51, 2010
- חירם דנין, זכרונות ומעשים, עמ' 66–69, 83–84
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מצפה רביבים- מצגת של "קוצי" (מאיר ירושלמי), אחד משלושת העולים הראשונים למצפה
- רונית סבירסקי, קק"ל, תרגיל קרקע: כך נוסדו 3 המצפים הראשונים בנגב, באתר ynet, 24 באפריל 2012
מצפה רביבים ממעוף הרחפן, סרטון באתר יוטיוב- מערכת המים במצפה רביבים, סרטון באתר יוטיוב
- אמנון ליבנה, המוזיאון הפתוח (על מערכת השקיה על ידי מי שיטפונות), באתר קיבוץ רביבים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שדה נחום, דבר, 20 באפריל 1939
- ^ המשך הויכוח על הפעולה במושבות, דבר, 1 בפברואר 1939: "נוער גרמני וארצישראלי. שום תנועה יפת־נפש אינה רוצה לטפל בה. שם נוער מסמטאות ירושלים, נוער מזרח ממוזג עם נוער מגרמניה."
- ^ חירם דנין, זכרונות ומעשים, דפוס אילון, עמ' 66–69, 83–84
- ^ המהנדס שתכנן ופיקח על מערכת איסוף השטפנות בניית המאגרים ולימן.
- ^ רכב ובו חברי רביבים עם "מוכתר" הקיבוץ אריה יחיאלי נסע למחנה הבריטי בביר עסלוג'. הבריטים סירבו להקצות אמבולנס לפינוי הפצוע. בינתיים התארגנו ערביי העזאזמה, ופתחו באש על הרכב בדרכו חזרה לרביבים. באש נהרגו 3 מחברי הקיבוץ.
- ^ מיומנה של טובה דרור באתר רביבים