מעין אמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעין אמיר
Maayan Amir
מעין אמיר 2018
מעין אמיר 2018
מעין אמיר 2018
לידה 1978 (בת 46 בערך)
חדרה, ישראלישראל ישראל
לאום ישראלית
מקום לימודים
  • בוגר ומוסמך מטעם אוניברסיטת תל אביב
  • דוקטור מטעם אוניברסיטת גולדסמיתס, לונדון
פרסים והוקרה
  • פרס החוקרת הצעירה מטעם האגודה הבינלאומית לתרבות חזותית לשנת 2020
  • פרס הוקרה לאמנים הצעירים של האו"ם לחינוך, מדע ותרבות (UNESCO) לשנת 2011
exterritory.wordpress.com

מעיין אמיר (באנגלית: Maayan Amir; נולדה ב-1978, חדרה) היא אמנית, חוקרת אמנות ומרצה בכירה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב במחלקה לאמנויות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיר בעלת תואר דוקטור Ph.D באמנות של המרכז לארכיטקטורה מחקרית באוניברסיטת גולדסמיתס, לונדון (אנ'), ותואר בוגר ומוסמך MFA מטעם אוניברסיטת תל אביב.[1]

ב-2008 ערכה ספר על הקולנוע התיעודי הישראלי בשם "דוקומנטאלית". בשנת 2011 הייתה אורחת באקדמיית רויאל לאמנות (הול') באמסטרדם, הולנד.[2] היא אצרה תערוכות הקשורות לכוח רשויות המדינה, אמנות ואידאולוגיה. מאמריה פורסמו ברחבי העולם, בספרים, בכתבי עת,[3] ובקטלוגים[4][5] כמו כן הייתה חוקרת בפרויקט האדריכלות המשפטית באוניברסיטת גולדסמית'ס, לונדון.[6]

המחקר שלה התמקד במושג האקסטריטוריאליות. בנוסף לחקירתה על הגדרות קיימות הציעה אמיר להרחיב את המושג לאובייקטים ותחומי פעילות נוספים כגון ייצוג ומידע.[1] עבודתה הציגה את מה שהיא ראתה כדימויים חוץ-טריטוריאליים. הגדרה של דימוי חוץ-טריטוריאלי נכללה לראשונה בספר Forensis (הוצאת Sternberg), ומאוחר יותר הופיע בפלטפורמות אחרות כמו הקטלוג "Surround Audience" של המוזיאון התלת-שנתי וכתב העת המיוחד שפורסם על ידי Utrecht Law Review.[7][8]

לפני שהצטרפה לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שם היא גם הייתה אוצרת הגלריות של האוניברסיטה, היא הייתה ראש התוכנית לתואר מוסמך MFA באמנות באוניברסיטת חיפה[9] והרצתה באוניברסיטת תל אביב בחוג לתולדות האמנות.[6][1]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתה המשותפת של אמיר עם האמנית רותי סלע הוצגה פעמים רבות, כולל בביאנלה בסידני (2006), בביאנלה באיסטנבול (2009), ובביאנלה בברלין (2010), בטריאנלה של המוזיאון החדש (2015), ובמקומות כמו מרכז פומפידו ו-ז'ו דה פום בפריז, המוזיאון החדש לאמנות עכשווית וטייט מודרן בניו יורק,, מוזיאון לודוויג ואחרים.

היא זכתה בפרס האמנים הצעירים של האו"ם לחינוך, מדע ותרבות (UNESCO) לשנת 2011.[6][10]

בשנת 2020 קיבלה אמיר את פרס החוקרת הצעירה על מאמרה "לוחמה משפטית חזותית: דימויים ראייתיים בשירות מטרות צבאיות" של האגודה הבינלאומית לתרבות חזותית (International Association for Visual Culture) וכתב העת לתרבות חזותית Journal of Visual Culture . חברי ועדת הפרס כללו את ברוק בליסל, ג'יל ה. קאסיד, WJT מיטשל ואלמירה אוסמנובה.[11]

פרויקט "אקסטריטוריאליות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט אקסטריטוריאליות מורכב מווידאו ארט, שיתופי פעולה בין-תחומיים והתערבויות טכנו-אסתטיות, שנועדים לחקירות תאורטיות ומעשיות של תופעות ורעיונות הנוגעים לאקס-טריטוריאליות בהקשר בין-תחומי. ב-2009 החלו סלע ואמיר בפרויקט אקסטריטוריאליות בו הקרינו אוסף קטעי וידאו ארט של אמנים מזרח תיכוניים על מפרשי סירות המשייטות במים החוץ-טריטוריאליים של הים התיכון. השימוש בים הפתוח כמרחב מפגש, במרחב משטרי שבו אין גבול של מדינה, אפשר מפגשים בין אמנים ומשתתפים מגוונים מאזורי סכסוך.

עבודותיהן של סלע ואמיר הוצגו במוזיאונים ובמרכזי אמנות כמו Kulturen der Welt בברלין, הביאנלה של איחוד קומורו במורוני והמוזיאון החדש, בניו יורק, ועוד רבים אחרים. הפרויקט קיבל ביטוי גם בסימפוזיונים ציבוריים במכוני אמנות ותרבות בהם קרן קדיסט לאמנות, בית הגפן, ומוזיאון סטדליק.[12] בשנת 2016 הוציאו אמיר וסלע במשותף את הספר Punctum שהוא אנתולוגיה על חוץ-טריטוריאליות – חוץ-טריטוריאליות בעולמות כבושים.[13] פרופסור זיגמונט באומן שיבח את הספר.[14]

אמיר מתארת את פרויקט אקסטריטוריאליות במילותיה:

המחקר שלי מתמקד במונח הגיאוגרפי-משפטי: אקסטריטוריאליות (Extraterritoriality). מדובר במושג שההיבטים הפרקטיים שלו מוכלים על אנשים או מרחבים, ומהווים אמצעי לשחרור או להדרה מהחוק המקומי ולחילופין, הכפפה למערכת חוקים אחרת כאמצעי ליצירת חפיפה בין מערכות חוק. אני מציעה להרחיב את המונח אקסטריטוריאליות ולהכיל אותו גם על ספירות אחרות של פעילות ועל משטרים שונים של ייצוג. ייצוג אקסטריטוריאלי יכול להיות מוכל גם על דימויים ויזואליים.

אתר אוניברסיטת בן גוריון בנגב[15]

פרסומים - ספרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 “Ben-Gurion University of the Negev – Dr. Maayan Amir.” In.bgu.ac.il. Retrieved January 28, 2022.
  2. ^ “Maayan Amir.” AICF. Retrieved January 28, 2022.
  3. ^ Amir, Maayan. “The Visual Side of Privacy: State-Incriminating, Coproduced Archives.” Public Culture 32(1), 2020, pp. 185-213. Retrieved January 28, 2022.
  4. ^ Cornell, Lauren and Hela Christoffersen. Surround Audience: New Museum Triennial 2015. New York: Skira Rizzoli Publications Inc., in association with New Museum, 2015. Retrieved January 28, 2022.
  5. ^ Un’Espressione Geografica. Milano, Mousse Publishing. Retrieved January 28, 2022.
  6. ^ 1 2 3 “Maayan Amir – Researcher.” Forensic Architecture. Retrieved January 28, 2022.
  7. ^ Amir, Maayan. “Extraterritorial Images.” In Forensis: The Architecture of Public Truth. London: Sternberg Press, 2014. Retrieved January 28, 2022.
  8. ^ Amir, Maayan. “Representing Territorial Images.” Utrecht Law Review 13(2), 2017, pp. 7-12. Retrieved January 28, 2022.
  9. ^ ד"ר מעין אמיר תעמוד בראש תכנית התואר השני באמנות באוניברסיטת חיפה, באתר ערב רב Erev Rav, ‏2016-06-07
  10. ^ Maayan Amir, Art Cube Artists' Studios (באנגלית)
  11. ^ “IAVC / JVC Early Career Researcher Prize Winners.” IAVC, 2020. Retrieved January 28, 2022.
  12. ^ “Exterritory Project.” Official website. Retrieved January 28, 2022.
  13. ^ Amir, Maayan and Ruti Sela, eds. Extraterritories in Occupied Worlds. Santa Barbara, CA: Punctum Books, 2016. Retrieved January 28, 2022.
  14. ^ Lebow, Alisa, ed. The Cinema of Me: The Self and Subjectivity in First Person Documentary. New York: Wallflower Press, 2012, p. 178. ISBN 9780231850162. Archived from the original on 29 September 2021. Retrieved 29 September 2021.
  15. ^ אודות מעין אמיר באתר אוניברסיטת בן גוריון בנגב