מספר אישי (סרט)
 | |
| בימוי |
Yevgeny Lavrentyev  |
|---|---|
| תסריט |
Yevgeny Lavrentyev, Roman Fokin |
| שחקנים ראשיים |
לואיז לומברד בוריס שצ'רבאקוב Vadim Kolganov אלכסנדר נאומוב ויקטור ורז'ביצקי Orso Maria Guerrini אלכסיי מקארוב ג'ון אמוס מריה גולובקינה |
| מוזיקה |
סרגיי שנורוב |
| מדינה |
 רוסיה |
| חברת הפקה |
Top Line Production ספצפרויקט Film Master הערוץ הראשון |
| הקרנת בכורה |
2004 |
| משך הקרנה |
105 דק' |
| שפת הסרט |
רוסית |
| סוגה |
סרט מותחן |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
מספר אישי (ברוסית: Личный номер) הוא סרט עלילתי רוסי משנת 2004, שעלילתו מבוססת על פיגוע הטרור ואירוע בני הערובה שהתרחש בתיאטרון נורד-אוסט בשנת 2002 במוסקבה.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'צ'ניה. בגבול עם גאורגיה, 2 מסוקי Mi-24 רוסים חיסלו מחבלים חמושים שנעו ברכבי שטח מדגם ריינג'רובר. במקום ההפצצה הם מוצאים ניצול - רס"ן של הכוחות מיוחדים של שירות הביטחון הפדרלי, אלכסיי סמולין, שנלכד על ידי טרוריסטים, וכן קלטת וידאו המתעדת את הודאתו של סמולין כי קבוצתו, בהוראת שירות הביטחון, ביצעה כמה פיגועים בערים רוסיות. סמולין מועבר לבסיס רוסי, לשם מגיעה העיתונאית קתרין סטון. לאחר שסידר קטטה עם הצעה לספר לה על ההפצצה, סמולין נמלט במכונית של עיתונאים, שם נמצאת גם סטון. הם מגיעים לעיירה קטנה שם סמולין מעניק לה את התג שלו עם המספר האישי 40021 ועוזב. מסתבר ש"הווידוי" שהוקלט על קלטת הווידאו נעשה למעשה תחת עינויים והשפעת סמים פסיכוטרופיים.
בינתיים אמורה להתקיים פסגת בנושא המאבק בטרור ברומא. קבוצת הטרור הערבית אנסאר אללה, בהוראת פטרוניה מעבר לים, נערכת לבצע פיגוע חסר תקדים על ידי פיצוץ פצצה מלוכלכת מעל רומא. לשם כך, על הערבים להשיג כמוסה עם איזוטופים של פלוטוניום שנגנבו בבריטניה ונשלחו ללטביה בדואר דיפלומטי. למטרותיהם מחליטים המחבלים לגייס לעזרתם של לוחמים צ'צ'נים, במימון פוקרובסקי, אוליגרך רוסי שנמלט. לפוקרובסקי מוצעים הדברים הבאים: טרוריסטים צ'צ'נים ישתלטו על קרקס במוסקבה וידרשו להתקשר לפוקרובסקי למשא ומתן. הוא יטוס ואחרי משא ומתן פיקטיבי "ישחרר" את בני הערובה. פוקרובסקי מסכים עם התוכנית, ועם סיומה הוא מתכוון לשחרר קלטת עם "הכרה" פיקטיבית של סמולין לציבור. כך, פוקרובסקי רוצה לחזור לרוסיה ולהתנקם באויביו הפוליטיים. עם זאת, הוא אפילו לא מבין שכל זה רק כיסוי לתוכנית הראשית של טרוריסטים בינלאומיים.
סמולין מסתתר בינתיים בבית הכפרי של הממונה עליו, גנרל קרפוב. על מנת לנטרל את סמולין, עוזרו של פוקרובסקי, בויקיס, מציג כרטיסים לקרקס לתלמידים בכיתה בה לומדת בתו של סמולין.
לאחר מכן, על הקרקס משתלטת קבוצה של מחבלים צ'צ'נים. המחבלים דורשים לספק להם עיתונאים מערביים (ביניהם קתרין סטון) ולהתקשר לפוקרובסקי. בזמן שפיקוד שירות הביטחון הפדרלי מתקשה להחליט מה לעשות, סמולין עושה את דרכו לקרקס ומשחרר חלק מבני הערובה, ובמקביל הורג כמה מהמחבלים, את בויקיס ומציל את בתו. שותפו הבלתי רצוני לתפיסת הקרקס הוא בנו של השר הצ'צ'ני עומר טמייב, העובד עבור פוקרובסקי. בהוראת פוקרובסקי, בויקיס היה אמור להכריח את טמייב לספר בטלוויזיה על "מצוקת" של העם הצ'צ'ני ואז להרוג אותו. טמייב מסרב לדבר ונידון למוות, אך סמולין מצליח להציל אותו, הוא נשאר בקרקס בתקווה לשכנע את הצ'צ'נים להניח את נשקם.
לוחמי "אנסאר אללה" דורשים לספק להם נגמ"שים וכלי טיס בשדה התעופה. בנגמ"שי ה-BTR-e 80, הם וסטון יוצאים לשדה התעופה, ואחריהם מכונית עם עיתונאים שנאלצים לצלם את המחבלים. רק מחבלים צ'צ'נים נותרו בקרקס, וביניהם מחבל מתאבד ערבי - שיצטרך לעקוב אחרי הנגמ"ש. אם משהו ישתבש, הוא יפוצץ את הקרקס על ידי שפשפוף ידיו (המחזיקות במרעום). מנהיג הערבים מעביר למפקד הצ'צ'נים - סכין. כשהוא מקבל את הסכין ממפקדו מאנסאר אללה. בדרך לשדה התעופה אוספים המחבלים קפסולה עם פלוטוניום, אשר בעבר נגנבה על ידי עמיתיהם בלטביה והועברה למוסקבה. ואז הם מעוררים תאונת דרכים עם ליווי משטרתי, חוסמים את הכביש ופונים לשדה התעופה. הנגמ"ש נעלם בהדרגה מהמסכים.
פיקוד שירות הביטחון הפדרלי, כשהוא מבין שהטרוריסטים כבר לא זקוקים לקרקס ועומדים להתפוצץ, מחליטים להסתער. טמייב עושה ניסיון לשכנע את הצ'צ'נים להיכנע. כשראה שהכוחות המיוחדים החלו לחדור לקרקס, הוא תופס סכין וממסמר אותם על השולחן כשידיו של מחבל מתאבד עם נתיך ביניהם. כוחות מיוחדים מנקים את הקרקס ומשחררים את בני הערובה. טמייב נשאר בחיים, פוקרובסקי מסובב את מטוסו חזרה ללונדון.
סמולין, בינתיים, מצליח להגיע לנגמ"ש עם במסוק של משרד החירום וקופץ עליו. הנגמ"ש מגיע לשדה התעופה ונכנס לתוך מטוס Il-76, שהוחרם על ידי לוחמי אנסאר אללה. סמולין מחפה על רמפת המטען. ה-IL-76 ממריא, כשהמחבלים מכוונים את המטוס לכיוון רומא.
מעל סמולנסק, מנהיג המחבלים הורג שניים ממקורביו ועומד לצאת מהמטוס בצניחה, לפני שפונה לעיתונאית מופיע סמולין מאחור והורג את כל המחבלים. במהלך הקרב, אחד מהם פוגע בהגאי המטוס, והמטוס מתחיל לרדת. בינתיים, שני מפציצי Su-27 מתקרבים ל-IL-76 עם משימה להפיל אותו. סטון וסמולין פונים לשירות הביטחון באמצעות הטלפון הלווייני של העיתונאית ומשכנע אותם שלא להפיל את המטוס. עם זאת, הבעיה העיקרית - מד הגובה, שעלול לגרום לפצצה להתפוצץ, נותרה. ברם, הטלפון של קתרין מייצר חיבור בלוטות' למחשב המחבלים. מומחי שירות הביטחון ושירותים מיוחדים של מדינות נאט"ו מכבים את מד הגובה. סמולין מצליח להנחית את המטוס בשדה תעופה בלארוסי נטוש.
בינתיים, מטוסים רוסיים פותחים במתקפת טילים במחנה של אנסאר אללה אי שם במזרח התיכון. לרוע המזל, הנהגת הארגון, שהוזהרה על ידי פטרוניה מעבר לים, עזבה את הבסיס 15 דקות לפני כן. עקבותיה התגלו מאוחר יותר בערוץ פנקיסי.
שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסיי מקארוב - מייג'ור אלכסיי סמולין
- לואיז לומברד - העיתונאית קתרין סטון
- יורי צורילו - גנרל קרפוב
- ויקטור ורז'ביצקי - לב פוקרובסקי (אב טיפוס של האוליגרך בוריס ברזובסקי)
- ויאצ'סלב רזבגאייב - עומר טמייב
- רמיל סאביטוב - חסן
- ג'ון איימוס - אדמירל מלורי
- יגור פאזנקו - סאוליוס בויקיס
- מריה לגובקינה - טטיאנה סמולינה
- מריה סיומקינה - מאשה
- לינדה טבגארי - בתו של אלכסיי סמולין
- אולג מורוזוב - עוזרו של גנרל קרפוב
- ולדיסלב קופ - חבר המטה למלחמה בטרור
- אלכסנדר קרפוב - מרצ'נקו
- גנאדי קוזלוב - עוזרו של נשיא רוסיה
- מריה אורסו גריני - ראש ממשלת איטליה
- אלכסנדר נאומוב - עיתונאי בקרקס
- סבטלנה קופילובה - פקידה
סרט המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 2005 הודיעו יוצרי הסרט שהחלו לעבוד על סרט המשך, "נקודת המגע". הדמות הראשית של הסרט צריכה הייתה להיות עומר טמייב (בגילומו של ויאצ'סלב רזבגאייב), כמו גם שחקנית הוליוודית מפורסמת (השמועה הייתה שלתפקיד תלוהק ניקול קידמן). התקציב היה אמור לעמוד על 12 מיליון דולר[1][2], אך לבסוף ההפקה נזנחה.
עובדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות התנגדותו של קצין המודיעין הצבאי וגיבור רוסיה אלכסיי גלקין, יוצרי הסרט עדיין ציינו אותו בקרדיטים כאב הטיפוס של הדמות הראשית[3][4].
מטוס התובלה Il-76, שהפיל לוחות בטון במהלך נחיתת חירום וכמעט התפרק, צולם בשידור חי בשדה התעופה של איוואנובו. מטוס התובלה מתוצרת "איליושין", שנחת בשדה התעופה, מדלג מצד לצד, צולם גם כן בשידור חי - אולם בשדה תעופה אחר.
באחת מסצנות הסרט ניתן לראות פתיח טלוויזיוני ואת שידור מהדורת החדשות "ורמיה" של הערוץ הראשון עם יקטרינה אנדרייבה, המדווחת על הפיגוע בקרקס. בניין הקרקס צולם באצטדיון דרוז'בה במתחם האולימפי לוז'ניקי.
הצילום של שלושה מטוסי F-16 של חיל אוויר של אחת ממדינות נאט"ו המנסים ליירט את מטוס ה-IL-76 נלקחו מהסרט "כל הפחדים כולם". צילומי המחנה המיליטנטי נערכו בערבות קלמיקיה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מספר אישי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"מספר אישי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "מספר אישי", באתר ntvplus.ru
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Настоящее кино: Всеобщая инвентаризация фильм Точка касания Новости кино
- ^ Настоящее кино: Голливудский номер фильм Точка касания Новости кино
- ^ «Личный номер» предал главного героя. Н. Козлова, С. Птичкин. רוסיסקאיה גאזטה, № 3957 от 22 декабря 2005 г.
- ^ Всё действительное — разумно. (אורכב 09.06.2020 בארכיון Wayback Machine) А. Черкасов. Ежедневный Журнал. 21 декабря 2005 г.