מסאנורי אוגאטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסאנורי אוגאטה
緒方正規
לידה 5 בדצמבר 1853
יצושירו, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 ביולי 1919 (בגיל 65)
ענף מדעי בקטריולוגיה
מקום מגורים יפןיפןהאימפריה היפנית
מקום לימודים אוניברסיטת טוקיו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת טוקיו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר האוצר הקדוש, דרגה 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
גילוי תפקידו של פרעוש החולדה כווקטור בהפצת מחלת הדבר, מחלוצי הבקטריולוגיה ביפן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יפןיפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא אוגאטה.

פרופ' מַסַאנוֹרִי אוֹגַאטָהיפנית: 緒方正規‏, 5 בדצמבר 185330 ביולי 1919) היה רופא ובקטריולוג, מחלוצי תורת ההיגיינה והבקטריולוגיה ביפן[1].

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסאנורי אוגאטה נולד ביַאטְסוּשִׁירוֹ (Yatsushiro) שבמחוז קוממוטו, צאצא לשבט אוגאטה, לאוגאטה גֵּנְקוּן (Ogata Genkun) רופא במקצועו. בתום לימודיו בבית הספר התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה החדשה שהוקמה במחוז קוממוטו, אולם באוקטובר 1871 החליט לעבור לטוקיו על מנת להשלים את לימודיו. ב-12 ביולי 1880 סיים את לימודי הרפואה[דרושה הבהרה] ובנובמבר אותה השנה, תודות למלגה אשר קיבל מממשלת יפן, יצא להשתלמות בגרמניה. תחילה בחר להשתלם בנושא ההיגיינה תחת הנחייתו של מקס פון פטנקופר באוניברסיטת מינכן, ובשנת 1882 בבקטריולוגיה תחת הנחייתו של רוברט קוך באוניברסיטת הומבולדט שבברלין. בשנת 1883, עם חזרתו ליפן, קיבל מינוי במחלקה להיגיינה באוניברסיטה הקיסרית בטוקיו ובמקביל פתח מעבדה לבריאות הציבור בעיר. בהמשך אותה השנה קיבל את קיטסאטו שיבסבורו לעבודה בתור עוזר מחקר במעבדתו והיה זה אשר שכנע אותו לנסוע להשתלמות אצל רוברט קוך[1][2].

אוגאטה נודע ביפן בתור חלוץ בתחומי בקטריולוגיה, היגיינה ומניעת מחלות זיהומיות, ובמשך הקריירה שלו חקר מחלות ומגפות רבות ביפן ומדינות השכנות לה. כך למשל בשנת 1890 טען לראשונה כי לנסיוב הדם, שמקורו בפרטים העמידים למחלת הגחלת, קיימות סגולות רפואיות בטיפול בפרטים החולים במחלה. בשנת 1897 נסע לטאיוואן על מנת לחקור את האפידמיולוגיה מאחורי התפרצות מגפת הדבר באי. במהלך עבודתו הצליח להפיק את חיידקי ה-Yersinia pestis, מחוללי המחלה, מתוך פרעושי החולדה (Xenopsylla cheopis) שזה עתה ניזונו מדמה. על מנת לבדוק את השערתו כי פרעוש החולדה מהווה וקטור להעברת חיידקי הדבר, ריסק אוגאטה את הפרעושים הנגועים ואת התמיסה הזריק לעכברים בריאים. זמן קצר לאחר מכן פיתחו אותם העכברים תסמינים של דבר. אוגאטה היה לראשון שאפיין והדגיש את הקשר של פרעוש החולדה להפצת המחלה בסביבה ובקרב בני האדם ובמאמר שפרסם בעקבות עבודתו בטאיוואן כתב:

יש לשים לב לחרקים דוגמת הפרעושים, היות שבזמן שגוף החולדה מתקרר לאחר מותה, הם עוזבים את המאכסן שלהם ועלולים להעביר את הדבר לאדם[3].

בשנת 1901 פרסם מאמר אודות מחלת השחפת ובו טען כי אין כל קשר בין סטטוס חברתי לבין התפשטותה בקרב האוכלוסייה, מנגד טען כי קיים קשר גנטי אשר גורם לקבוצות מסוימות באוכלוסייה להיות פגיעות הרבה יותר בהשוואה לאחרות. באותו המאמר אף תקף ישירות את ממשלת יפן על אוזלת היד שהיא מפגינה בהתמודדותה עם המחלה שלטענתו מהווה גורם סיכון בריאותי מרכזי ביפן[4][5][6].

יחסיו של אוגאטה עם קיטסאטו שיבסבורו עלו על שרטון בעקבות פרסום מאמר בשנת 1885, בו טען אוגאטה כי הגורם למחלת הבריברי, מחלה מטבולית הנגרמת כתוצאה מחסר בוויטמין B1, הוא זיהום חיידקי. אוגאטה אף טען כי הצליח לבודד ולאפיין את אותם החיידקים. התאוריה הזאת נתקלה בהתנגדות לרבות מצד קיטסאטו שטען מנגד כי "חיידקי הבריברי", שלכאורה בודדו, הם לא אחרים מאשר חיידקים השייכים לסוג Streptococcus ואינם גורמים למחלה הזאת כלל. טענה זאת גרמה לעוינות רבה במישור המקצועי בין השניים והובילה לסירוב קבלתו של קיטסאטו לסגל האוניברסיטה הקיסרית בטוקיו ובהמשך, במהלך מחקרו של אוגאטה בטאיוואן, להדגשת שגיאתו של קיטסאטו באפיון מחולל מחלת הדבר בעת עבודתו בהונג קונג בשנת 1894[7].

אוגאטה נשא בתואר פרופסור חבר מטעם האוניברסיטה הקיסרית בטוקיו, ומ-10 בספטמבר 1898 ועד ל-17 בספטמבר 1901 כיהן בתור דקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה.
מסאנורי אוגאטה נפטר ב-30 ביולי 1919 מסיבוך שנגרם כתוצאה מסרטן הוושט ממנו סבל[1][8][9].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מסאנורי אוגאטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Ogata Masanori - Biography (ביפנית)
  2. ^ Shibasaburo Kitasato - Encyclopadia.
  3. ^ Jarrow G. Bubonic Panic: When Plague Invaded America. 2016. Calkins Creek. ISBN 978-1620917381.
  4. ^ Plague - Encyclopædia Britannica.
  5. ^ Linton D.S. Emil Von Behring: Infectious Disease, Immunology, Serum Therapy. 2005. American Philosophical Society. pp.92-94. ISBN 978-0871692559.
  6. ^ Johnston W. The Modern Epidemic: A History of Tuberculosis in Japan. 1995. Harvard University Asia Center. p.227. ISBN 978-0674579125.
  7. ^ Ogata Masanori's discovery of Beriberi bacteria.(ביפנית)
  8. ^ De Paolo C. Epidemic Disease and Human Understanding: A Historical Analysis of Scientific and Other Writings. McFarland & Company. p.136. ISBN 978-0786425068.
  9. ^ Graduate School of Medicine and Faculty of Medicine, The University of Tokyo Chronological list of Deans.