מנת קרינה של בננה
מנת קרינה של בננה (או מק"ב; באנגלית: BED, banana equivalent dose) היא ביטוי של כמות חשיפה לקרינה מייננת. היא מהווה כלי חינוכי להדגמת ההסתברות לחשיפה לקרינה ממקור המכיל רדיונוקלידים הנמצאים בטבע. מק"ב היא כמות הקרינה שאדם יחשף לה עקב אכילת בננה בגודל ממוצע. מק"ב אחת שווה כ-0.1 מיקרוסיוורט. בניגוד למנת קרינה רגילה, מק"ב איננה מנת קרינה מצטברת, עקב תהליכי מטבוליזם הגורמים להפרשת האטומים הרדיואקטיביים מן הגוף. לכן, היחידה מכוונת רק להציג קיום איזוטופים רדיואקטיביים ואינה מקובלת כיחידת מידה בשימוש מדעי רגיל.
מנת קרינה של בננה אחת מהווה כאחוז אחד מן הקרינה המייננת הממוצעת שבן אדם נחשף לה מדי יום. רמת הדליפה המותרת מתחנות כוח גרעיניות היא כ-2,500 מק"ב (250 מיקרוסיוורט), בטומוגרפיה ממוחשבת של החזה הנבדק חשוף לכ-70,000 מק"ב (7 מיליסיוורט) והמנה הממיתה היא בערך 80,000,000 מק"ב (8 סיוורט).
ההיסטוריה של המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח הופיע לראשונה, כנראה, בדוא"ל בנושאי בטיחות קרינה של "רד סייף" ב-1995, שם הוצע כי בננה שמסתה 150 גרם פולטת 9.82×10-8 סיוורט.
מקור הקרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסוד העיקרי האחראי לקרינה רדיואקטיבית מבננות הוא אשלגן. כ-0.0117% מהאשלגן הטבעי הוא האיזוטופ 40K , שזמן מחצית החיים שלו הוא כ-1.248 מיליארד שנים. לפיכך, לאשלגן-40 רדיואקטיביות בעוצמה של כ-265,000 בקרל/גרם, כלומר, כ-265,000 גרעינים בכל גרם של אשלגן-40 מתפרקים כל שנייה, בממוצע. מכיוון שאשלגן-40 מהווה כ-0.0117% מהאשלגן הטבעי, רמת הרדיואקטיביות של אשלגן היא כ-31 בקרל/גרם. בבננה יש גם איזוטופים רדיואקטיביים אחרים, אבל השפעתם על הרדיואקטיביות הכללית נמוכה יחסית. אף שרמת קרינה של כ-31 בקרל/גרם היא נמוכה למדי, כמות גדולה של בננות יכולה ליצור אזעקת שווא בגלאי חומרים רדיואקטיביים המיועדים לבדיקת הברחות של חומרים כאלו.
גוף האדם מכיל כ-2.5 גרם אשלגן לכל קילוגרם מסת גוף, או כ-175 גרמים ב-70 קילוגרמים. לפיכך, הרדיואקטיביות של האשלגן בגוף אדם שמסתו 70 קילוגרם היא כ-5,425 בקרל.
פליטת קרינה מייננת מירקות ופירות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרט לבננות, ישנם עוד כמה ירקות ופירות העשירים באשלגן. אלו כוללים, בין היתר, תפוחי אדמה, סוג אחד של שעועית מצויה, גרעיני חמניות ואגוזים. האגוז הברזילאי עשיר לא רק באשלגן אלא גם בכמויות גדולות יחסית של רדיום, שהפעילות שלו מגיעה ל-1010×3.7 בקרל/גרם, אולם באופן מוחלט כמות הרדיום באגוז היא קטנה, ועוצמת הקרינה הרדיואקטיבית שתורם הרדיום היא 0.2 בקרל/גרם[1].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
The Most Radioactive Places on Earth, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 11:17)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Maristela Martins; Ariane Mendonça Pacheco; Ana Cyra Santos Lucas; Avacir Casanova Andrello; Carlos Roberto Appoloni; Jose Junior Mendonça Xavier, Brazil nuts: determination of natural elements and aflatoxin, Acta Amazonica 42(1), 2012, עמ' 157