מנחם מנדל הגר (צמח צדיק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם מנדל הגר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1830
כ"ד באייר ה'תק"צ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1884 (בגיל 54 בערך)
כ"ט בתשרי ה'תרמ"ה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1884 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו צמח צדיק
שם השושלת חסידות ויז'ניץ
אב חיים הגר מקוסוב עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ברוך הגר עריכת הנתון בוויקינתונים
אדמו"ר מויז'ניץ ה־1
ה'תרי"דכ"ט בתשרי ה'תרמ"ה
רבי ברוך הגר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ציור של רבי מנחם מנדל הגר מויז'ניץ.

רבי מנחם מנדל הגר (כ"ד באייר תק"צ, 1830 - כ"ט בתשרי תרמ"ה, 1884) היה המייסד והאדמו"ר הראשון בשושלת ויז'ניץ.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה קוסוב כבן זקונים לרבי חיים הגר הידוע בכינוי תורת חיים, את שמו קיבל על שם סביו רבי מנחם מנדל הגר מקוסוב, בהגיעו לגיל 14 נשא לאשה את מרים מעניא בתו של רבי ישראל מרוז'ין, ובגיל 24 לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ד (1854) עבר לכהן כאדמו"ר בעיירה ויז'ניץ שם התגורר עד פטירתו.

היה ידוע כגאון מופלג בתורה והרבה לעסוק בלימוד, גדולי דורו העריצו מאוד את גדלותו בתורה והעבירו אליו שאלות סבוכות בענייני הלכה, לצד זה היה פזרן גדול בצדקה ובעניין זה נקשרו בשמו אגדות של ממש, את כל רווחיו מעסקים שהשקיע בהם אצל חסידיו הוקדשו כולם לצדקה, עם זאת בחייו האישיים היה סגפן גדול ומסופר עליו שלא היה מתחמם על יד התנור אפילו בלילות החורף הקרים.[1]

הוא נפצע קשה בקריסת מרפסת דירתו בעיירת הנופש מרינבד ונשקפה סכנה לחייו. תוצאות הפציעה ניכרו עליו[דרושה הבהרה] עד יום פטירתו. בתקופה שבה נפצע, נפטר באופן פתאומי בנו יעקב דוד הגר. ואגדה רווחת בקרב חסידי צאנז, מייחסת לרבי מצאנז הרב חיים הלברשטאם התערבות שמיימית, שבסופה היה מותו של הבן תחליף לחיי האב.[1]

תכנן לעלות לארץ ישראל ולהתגורר בצפת, שם גרו קבוצה מחסידיו, וכבר בשנת תרכ"ב רכש מקום תפילה בבית הכנסת האר"י, אך בני משפחתו הניאוהו מהתוכנית. גם מחותנו רבי יהושע רוקח מבעלז התנגד לעלייתו.[2]

לאחר מחלה קשה נפטר רבי מנחם מנדל בראשית שנת תרמ"ה ונטמן בבית הקברות בעיירתו ויזניץ.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב יוסף ויינר, הצמח צדיק, בני ברק, תשמ"ט
  • יצחק אלפסי, תפארת שבמלכות: בית קוסוב - וויז’ניץ, תל אביב, תשכ"א

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]