מנון לסקו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אבה פרבו |
| שפת המקור | צרפתית |
| תורגם לשפות | שפות רבות |
| סוגה | רומן |
| מקום התרחשות |
צרפת  |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1731 |
| מספר עמודים | 280 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | זמורה ביתן |
| תרגום | עידו בסוק |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001063199 |
  | |
מנון לסקו הוא ספרו המפורסם ביותר של הסופר הצרפתי אבה פרבו. הספר הוא חלקו השביעי של פרבו מתוך שבעת הכרכים של "זכרונותיו והרפתקאותיו של אציל שפרש מן החברה" (Mémoires et aventures d’un homme de qualité). משערים שחלק לא מבוטל מהעלילה מבוסס על הביוגרפיה של המחבר.
עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילת הספר מנון לסקו מתרחשת בצרפת ולואיזיאנה במאה ה-18. הסיפור עוקב אחר הגיבור, שבלייה דה גרייה, ואהובתו, מנון לסקו. דה גרייה מגיע ממשפחה עשירה ומיוחסת ולמורת רוחו של אביו הוא מתאהב במנון, שהיא יצאנית העומדת להישלח לגירוש ללואיזיאנה – באותה עת מושבה צרפתית בצפון אמריקה. בעקבות כך הוא מאבד את עושרו ובורח עם מנון לפריז. בפריז, הנאהבים הצעירים נהנים מחייהם המשותפים תוך כדי מאמציו של דה גרייה לספק את רצונותיה היקרים של אהובתו. דה גרייה נאבק כדי לספק את טעמה האנין של מנון למוצרי יוקרה. הוא אוסף כסף על ידי הלוואות מידידו הנאמן טיברג, וממהמרים אותם הוא מרמה. בכמה הזדמנויות, מתאדה העושר של דה גרייה אם על ידי גנבה, או בית שעלה באש, מה שגרם למנון לעזוב אותו לטובת אדם עשיר כי היא לא יכולה לסבול את המחשבה על חיים בעוני. בסופו של דבר היא חוזרת לדה גרייה ויחד הם מחליטים על עזיבה ללואיזאנה.
שני האוהבים עוזבים בסופו של דבר לניו אורלינס, שם הם מתיימרים להיות נשואים ולחיות בשלום. אבל כאשר דה גרייה מגלה למושל המושבה כי הוא ומנון אינם נשואים כחוק, והוא מבקש ממנו להשיאם, מחליט המושל בתוקף סמכותו להעניק את מנון לבן אחיו החפץ בה. בייאושו, דה גרייה מזמין את אחיינו של המושל לדו-קרב מכה אותו ומשאיר אותו מחוסר הכרה. דה גרייה חושב שהוא הרג את האיש וחושש מנקמת המושל. בני הזוג בורחים מניו אורלינס לכיוון המדבר של לואיזיאנה, בתקווה להגיע למושבה אנגלית. תלאות הדרך מחלישות את מנון והיא מתה בדרך. דה גרייה האבל קובר אותה במקום ולבסוף הוא חוזר לצרפת עם ידידו טיברג'.
אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילת הספר מנון לסקו עובדה ליצירות אופרה, בלט וקולנוע.
לא פחות מארבע יצירות אופרה נכתבו בהשראת הספר. המפורסמות שבהן: "מנון לסקו" של פוצ'יני מ-1893, ו"מנון" של מאסנה מ-1884.
מספר סרטים בוימו בהשראת הספר, האחרון שבהם הוא משנת 1968 "מאנון 70" בכיכובה של קתרין דנב.
תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר תורגם לשפות רבות.
תרגום ראשון לעברית בשם "קורות מנון לסקו והאביר דה גרייה - על פי העתקה מדפוס אמסטרדם שנת 1753" תורגם על ידי דב פרמן, ויצא לאור בתל אביב, 1943.
תרגום שני לעברית נעשה על ידי עידו בסוק ויצא לאור בתל אביב ב-1987.
תרגום ללאדינו נעשה על ידי אלכסנדר בן גיאת מטורקיה ונדפס בדפוס שי"ש בירושלים ב-1905.
תרגום ליידיש נעשה על ידי מ. הארטמאן ונקרא – "מאנאן לעסקא - געשיכטע פון א טראגישער ליבע” (היסטוריה של חיים טרגיים). נדפס בוורשה ב-1931.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנון לסקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)