מנהלת שטח האויב הכבוש
| |||
 2 | |||
| גאוגרפיה | |||
|---|---|---|---|
| יבשת |
אסיה  | ||
| היסטוריה | |||
| תאריכי הקמה |
1918 | ||
| תאריכי פירוק |
1920 | ||
| ישות קודמת |
 מוטצאריף הר הלבנון וילאייט דמשק מוטצאריף של ירושלים וילאייט ביירות וילאייט חלב וילאייט אדנה | ||
| ישות יורשת |
 הממלכה הערבית של סוריה  ארץ ישראל המנדטורית  לבנון הגדולה  מדינת העלווים  טורקיה | ||
  | |||
מנהלת שטחי האויב הכבושים (OETA) הייתה גוף ממשל צבאי משותף, בריטי, צרפתי וערבי, ששלט על המחוזות הלבנטיניים של האימפריה העות'מאנית לשעבר, בין השנים 1917 ל-1920. המנהלה הוקמה ב-23 באוקטובר 1917 על ידי הצבא הבריטי, ששלט באזור, בעקבות המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן, ב-30 בספטמבר 1918, הוסכם על המודוס ויוונדי האנגלו-צרפתי משנת 1918, שבמסגרתו שהבריטים יתנו לצרפתים שליטה מסוימת באזור, וההאשמים קיבלו שליטה משותפת באזור המזרחי לפי הפתרון השריפי של לורנס איש ערב מנובמבר 1918.
בעקבות כיבוש וילאייט אדנה (אזור קיליקיה) בדצמבר 1918, הוקמה טריטוריה חדשה, OETA צפון. הממשל השתרע עד-OETA מערב וב-OETA דרום ב-1920 בעקבות המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון והמנדט הבריטי על ארץ ישראל בוועידת סן רמו בין ה-19 ל-26 באפריל 1920.
ב-OETA מזרח הסתיים הממשל הבריטי בעקבות נסיגת הכוחות הבריטיים מהשטח בנובמבר 1919, וההכרזה שלאחר מכן על הממלכה הערבית של סוריה על אותו אזור. האזור פוצל לשניים לאחר שהצרפתים הביסו את המלך פייסל ביולי 1920; החלק הצפוני של השטח שולב עם OETA מערב בניהול צרפת, והחלק הדרומי הפך להפקר ולימים הפך לאמירות עבר הירדן.
בשל הצלחתה של מלחמת העצמאות הטורקית, הסנג'קים מארש, איינטאב ואורפה של וילאייט חלב לשעבר נשארו כחלק מטורקיה לאחר 1921. כמו כן, מחוזות אנטקיה ואיסקנדרון של סנג'ק חלב הופרדו ממדינת האטיי ב-1938 ובמקום זאת, הרפובליקה הפכה לחלק מטורקיה ב-1939.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת המנהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 באוקטובר 1918, לאחר שהביסו הכוחות הבריטיים והערבים את האימפריה העות'מאנית, הכריז פילדמרשל אדמונד אלנבי כי סוריה העות'מאנית תפוצל לשלוש יחידות משנה מנהליות, אשר השתנו מעט מאוד מהחלוקות העות'מאניות הקודמות:
- OETA דרום, המורכב מהמוטצאריף של ירושלים והסנג'קים של שכם ועכו. זו הייתה ההגדרה המנהלית הראשונה של מה שעתיד להפוך לארץ ישראל המנדטורית;
- OETA מערב (במקור OETA צפון, שונה חודשיים מאוחר יותר) המורכב מווילאייט ביירות, מוטצאריף הר הלבנון, סנג'ק לטקיה ומספר מחוזות משנה;
- OETA מזרח המורכב מווילאייט דמשק והחלק הדרומי של וילאייט חלב. מושלי חלב היו אמורים מאוחר יותר לתת חסות לכיבוש זור. אזור מען ועקבה נוהל על ידי OETA מזרח ונתבע על ידי החג'אז.
בדצמבר 1918, בעקבות כיבוש מחוז קיליקיה, הוקמה טריטוריה חדשה.
- OETA צפון, המורכב מוילאייט אדנה
אירועים מאוחרים יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דרום | מערב | מזרח | סך הכל | |
|---|---|---|---|---|
| מוסלמים | 515,000 | 600,000 | 1,250,000 | 2,365,000 |
| נוצרים | 62,500 | 400,000 | 125,000 | 587,500 |
| דרוזים | 60,000 | 80,000 | 140,000 | |
| יהודים | 65,000 | 15,000 | 30,000 | 110,000 |
אחר
5,000 |
20,000 | 20,000 | 45,000 | |
| 647,500 | 1,095,000 | 1,505,000 | 3,247,500 |
תחת הממשל הזה סופקו הצרכים המיידיים של האנשים, יובאו והופצו גרעיני זרעים ובעלי חיים, מימון בתנאים נוחים הועמד לרשותם באמצעות הבנקאים של הצבא, הוקם מטבע יציב ושירותי הדואר הוחזרו. אלנבי עמד על כך שכל עוד נדרש ממשל צבאי, זה יישאר באחריותו.
פירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלי OETA הוקמו בזמנים שונים בכל אחד מהאזורים, בעקבות מינוי רשמי של ממשלים אזרחיים (לפני כניסתם הרשמית לתוקף של המנדטים):
- OETA דרום: 1 ביולי 1920, הרברט סמואל מונה לנציב העליון לארץ ישראל
- OETA מערב: 31 באוגוסט 1920, אנרי גורו הכריז על מדינת לבנון הגדולה, מדינת העלווים וסנג'ק אלכסנדרטה מוזגו למדינת חלב
- OETA מזרח: 26 בנובמבר 1919, כאשר הבריטים נסוגו לטובת אמירות סוריה.
