מלחמת האזרחים הטולויית
| תאריכי הסכסוך | 1260–1264 (כ־4 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | צפון סין, מערב סין, מונגוליה, מרכז אסיה, תחת האימפריה המונגולית | |||||||||
| עילה | מלחמת ירושה | |||||||||
| תוצאה |
ניצחון מכריע של קובלאי חאן | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
מלחמת האזרחים הטולויית (במונגולית: Аригбөх-Хубилайн хаан ширээний төлөөх тэмцэл, "המאבק של אריק בוק וקובלאי על כס המלכות") הייתה מלחמת ירושה שהתחוללה באימפריה המונגולית בשנים 1260–1264.
המלחמה פרצה לאחר מותו של הח'אן הגדול הרביעי, מונגקה חאן, בין אחיו הצעירים, קובלאי חאן ואריק בוק, על תואר הח'אן הגדול של האימפריה המונגולית. הח'אן הגדול היה תואר עוצמתי, ושליטה הראוי של האימפריה. מונגקה חאן מת בשנת 1259 ללא יורש מתוכנן, ועל תפקידו נלחמו שני אחיו הצעירים.
"מלחמת האזרחים הטולויית" נקראת על שם אב המשפחה, טולוי, שהיה אחד מבניו של ג'ינגיס חאן.[ב]
מלחמת האזרחים הטולויית נחשבת לשלב הראשון מתוך שלושה שהחלו את תהליך פיצול האימפריה המונגולית אשר בסופו התפצלה האימפריה לארבע מדינות ירושה נפרדות.[ג]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימפריה המונגולית הייתה האימפריה הגדולה בהיסטוריה מבחינת שטח רציף, וכבר במותו של מונגקה חאן, היא השתרעה מאוקראינה עד קוריאה של היום, שטח רב ביותר, ושלטה באנשים של מוצא אתני, דת ושפה שונים לחלוטין. כדי להמשיך להתנהל כראוי, האימפריה האדירה הייתה צריכה להעמיד בראשה מנהיג חזק ויציב. אך, האימפריה פיתחה מערכת ירושה מושחתת וחסרת תבונה. כל אחד שהיה לו קשר דם כלשהו לג'ינגיס חאן, כולל אחים, צאצאים, דודים ובני דודים, יכֹלו לטעון לעצמם את הכס, ובסופו של דבר החזק ביותר היה תופס את השלטון.[1]
לאחר שמונגקה מת בשנת 1259 בלי שהכריז על יורש לאחר מותו, התעוררה מחלוקת בין שני אחיו הצעירים לגבי היורש הראוי של מונגקה. אריק בוק לא היה היחיד שערער על קובלאי כח'אן גדול, אך היה הראשון לעשות זאת.[2] המחלוקת ביניהם תוך שנה, ב-1260, הדרדרה למלחמת אזרחים.[3] האחים קובלאי, אריק בוק ומונגקה, היו בניו של טולוי, שהיה אחד מבניו של ג'ינגיס חאן האגדי, מייסד האימפריה ואבי האומה המונגולית. כך שכל המשפחה הטולויית, היו צאצאים ישירים של ג'ינגיס חאן והאמינו בייעודם לנהל את האימפריה תחת אל השמיים, טנגרי (אנ'). אך ניהולה הראוי של האימפריה נקטע עם מותו של מונגקה.
מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |
שני האחים מיד הבינו את המצב כששמעו על מותו של מונגקה באוגוסט 1259, ותכננו מה יהיה הצעד הבא שלהם. אריק בוק התחיל לגבש את כוחו ולצבור תמיכה ברחבי מונגוליה, הוא יצר בריתות עם חברים בעלי השפעה באצולה המונגולית כדי שיתמכו במועמדותו לתפקיד הח'אן הגדול.[4] אריק בוק זכה לתמיכתם של כמה מאלמנותיו וילדיו הרבים של מונגקה, שרובם תמכו באריק בוק. אפילו מונגקה, ככל הנראה, תמך בטענתו של אריק בוק לכתר, אך לא עשה מספיק כדי להבטיח את מקומו על הכס. לעומת פעולותיו המיידיות של אריק בוק, בחודשי המלחמה הראשונים קובלאי היה עסוק בכיבוש דרום סין מידי שושלת סונג, ורק מאוחר יותר הפנה את ראשו צפונה לעבר אריק בוק.[5] כמה מתומכיו הראשיים של אריק היו ברקה (אנ'), מפקד צבאי שהתאסלם והיה השליט הנוכחי של אורדת הזהב במזרח אירופה, וגם אלגו (אנ') שהיה אחד מתומכיו הגדולים ביותר של אריק, ומאוחר יותר אריק מינה אותו לח'אן של הח'אנות של צ'אגאטאי ששלטה בכל מרכז אסיה, כך שהיה לכוח משמעותי ואריק בוק השתמש בחאנות של צ'גאטאי כמקור יבוא.[6] אריק הביא לאלגו שליטה מלאה על הכנסות המיסים באזור.[6] לעומתם, בקובלאי תמך קדן חאן (אנ'), בנו של אוגדיי חאן, שהיה מפקד צבאי שלחם בשביל קובלאי.[7] בקיץ של שנת 1260 קדן הביס את אלנדר (Alandar) שהיה גנרל של אריק בוק והיה אחראי על שמירת קו האספקה של מרכז אסיה פתוח, ואז הוציא אותו להורג. מותו פגע מאוד באריק מבחינת יבוא המזון להאכלת צבאו ושאר העיר קארקורום בה הוא התבצר.[8]
בתחילתה של מלחמת האזרחים, בסוף שנת 1260, העיר קארקורום, בה התבצר אריק בוק עם תומכיו והיוותה את בירתו, נפלה במהרה לקובלאי. לאחר מכן, קובלאי עשה טעות והניח שהמלחמה נגמרה, כשהוא חוזר לסין ומשאיר בקארקורום חיל מצב בגודל רגיל.[7] בסוף שנת 1261, אריק בוק גייס את כוחותיו, דחק את חיל המצב של קובלאי, וכבש את העיר חזרה בשנת 1261, אך רק לזמן קצר.[9][10] מאוחר יותר בשנת 1261, קובלאי חאן כבש את העיר פעם נוספת, אחת ולתמיד.
תומך נוסף של קובלאי היה הולאגו חאן שהיה מפקד צבאי ואחראי להחרבת העיר בגדאד בשנת 1258 והטלת אימה על המוסלמים ברחבי המזרח התיכון.[11] הסיבה העיקרית לתמיכתו של ברקה באריק בוק הייתה תמיכתו של הולאגו בקובלאי. ברקה המוסלמי שנפגע ממעשיו של הולאגו (שתמך בקובלאי) כנגד המוסלמים, תמך באויב של קובלאי והולאגו, אריק. בסופו של דבר ברקה חבר לממלוכים המצריים כדי לעצור את ההתפשטות של הולאגו. פירושה של היריבות בין ברקה והולאגו הייתה ששניהם לא יתערבו במלחמה בין קובלאי ואריק בוק, אלא יתמכו מרחוק במידת האפשר.[ד][11][12] הולאגו היה עסוק בלהרחיב כוח מונגולי במערב אסיה בעוד שברקה התעסק בלעצור אותו.
בחודש אפריל 1260, קובלאי זימן קורילטאי (אספה של רשות מחוקקת) בסין שבה הוא נבחר כח'אן הגדול באופן חד-משמעי,[13] בעוד שאריק בוק, כינס את הקורילטאי שלו בקארקורום שבה הוא נבחר כח'אן הגדול חודשיים לאחר ההכתרה של קובלאי (בחודש יוני).[2][8] כבר בשלב הזה שני האחים היו באופן בלתי-נמנע במלחמה. למרות תמיכתה הרבה של המשפחה של מונגקה ואצילים מונגולים אחרים, לקובלאי היה יתרון משמעותי מאוד: אריק ביסס את עצמו בקארקורום, שהייתה נזקקת למשלוחים יומיים של אספקה ומטענים של מזון כדי להאכיל את העיר, בעוד שלקובלאי הייתה גישה ישירה לאדמות הפוריות של סין שכן הוא שלט בכל צפון סין.[8] לשם כך קובלאי היה צריך את תמיכתם של הסינים, ואכן בעזרת יועציו, הוא הציג את עצמו בפניהם כקיסר חכם שיכול לאחד את הסינים, הקוריאנים והמונגולים, בעוד שגינה את אריק בוק כטוען לכתר שלא כחוק. עד סוף שנת 1260, השנה הראשונה למלחמה, קובלאי הכריח את אריק להסתמך על עמק נהר היניסיי שבדרום סיביר כדי לתמוך בצבאו ולשמש כקו אספקה.[14] לקובלאי היה עוד יתרון גדול נוסף – עליונות מספרית רבה: מלבד שליטתו של קובלאי בכוח מונגולי גדול, הוא גם שלט בשבטים של נוודים בצפון סין כגון ח'יתאנים וג'ורצ'נים, כמו כן שלט גם בחיל רגלים של אלפי סיני האן.[8]
בנובמבר של שנת 1261 קובלאי ואריק בוק נלחמו בקרב ב-Shimultai, ליד גבול סין-מונגוליה, הכוחות של אריק נסוגו והתארגנו מחדש תוך עשרה ימים. לאחר מכן, חזרו לאזור, ליד הרי החינגן הגדולים שבמזרח מונגוליה, והכו שוב בכוחות של קובלאי.[7][15] שני הקרבות הסתיימו ללא הכרעה אך אריק בשלב הזה לא יכֹל להרשות לעצמו לאבד כוח אדם. קובלאי עם הזמן כבש את מונגוליה, ואיים על שליטתו של אריק בוק בעמק נהר היניסיי, קו האספקה היחיד שנותר לו לאחר שקובלאי חסם את כל האחרים.[16] אלגו, בן בריתו הגדול של אריק בוק, חיכה לרגע בו אריק יהיה פגיע ואז נטש אותו, כשהוא שומר לעצמו את הסוסים, הסחורות והכנסות המיסים של הח'אנות של צ'גאגטאי, ומפסיק לשלוח אספקה לאריק. אריק בוק, שנחלש מאוד, שלח שליחים לאלגו. השליחים דרשו ממנו חלק מהכנסות המיסים והרכוש, אך אלגו סירב והוציא את השליחים להורג.[6] אריק איבד אותו לחלוטין כבן ברית, והפך מבודד. הוא נשאר עם תומכים בודדים, וחסרו לו האנשים והאספקה לשלוט בהם.[15]
בסופו של דבר אריק בוק יצא למלחמה עם אלגו. אריק הצעיד את כוחותיו לעבר נהר האילי דרך שינג'יאנג שבצפון-מערב סין, והמשמר המאסף שלו, תחת קארה בוקה (Khara Bukha), נתקל בכוחותיו של אלגו. אלגו הביס אותם תחילה, קארה בוקה נהרג, ואלגו היה מעודד מהניצחון. אך במהרה כוחותיו נסוגו ואריק בוק השתלט על בסיסו של אלגו באלמליק והכריח אותו לסגת למרכז אסיה. כך, אריק בוק הביס את אלגו.[17] אולם, בגידתו של אלגו פגעה מאוד באריק בוק ובסופו של דבר תרמה לניצחונו של קובלאי במלחמה. בשנת 1263, אלגו הכריז על נאמנותו לקובלאי.
סוף המלחמה וכניעתו של אריק בוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך החורף הקשה של שנת 1263, תומכיו של אריק שעוד נותרו החלו לנטוש אותו לטובת קובלאי.[15] בין הנוטשים היה אפילו אחד מבניו של מונגקה.[ה] בנו של מונגקה ביקש מאריק בוק את חותמת ה-Tamga (אנ') של אביו, ואז מסר אותה לקובלאי כסמל של נאמנות.[18] וכך אריק איבד תומך נוסף. החורף של 1263 פגע באריק בוק קשות, רעב איים על הישרדותם של כוחותיו וחייליו, ואנשים וסוסים רבים מתו. במהלך האביב, אפילו מספר מתומכיו הגדולים ביותר נטשו אותו.[17]
לאריק בוק חסרו המשאבים ובעלי הברית כדי להגן על עצמו, הוא התייאש והבין שהאפשרות היחידה שנשארה לו היא להיכנע לקובלאי. אריק בוק נסע לבדו לעיר זאנאדו, שם הוא נכנע בפני קובלאי בשנת 1264, ובכך הסתיימה מלחמת האזרחים.[18]
לאחר שאריק בוק הגיע לזאנאדו ופגש את קובלאי, היה רגע מביך ביניהם, שאחריו שניהם התחבקו בדמעות.[18]
מפה קובלאי היה חופשי לגמרי, ויכֹל לעשות באריק בוק כפי שיבחר. הוא הוציא להורג כמה מתומכיו, אך קובלאי הרגיש חסר ביטחון לגבי היותו האדם היחיד שאחראי על גורלו של אריק בוק, אחיו הקטן. לכן, קובלאי חאן ניסה לכנס קורילטאי שיקבע את גורלו של אריק בוק ולא פחות חשוב מזה, יאשר את עלייתו של קובלאי כח'אן הגדול של האימפריה המונגולית. השליחים של קובלאי התפצלו לעבר החאנויות המרכזיות של האימפריה בפרס, רוסיה ומרכז אסיה כדי לזמן את המנהיגים לקורילטאי. התשובה שקיבל קובלאי הייתה מאכזבת: שלושת הח'אנים השתמשו בתירוצים על כך שהם מתעכבים ולא יוכלו להגיע לפגישה. ברקה, מנהיג אורדת הזהב ברוסיה, והולאגו, המנהיג של האילח'אנאת בפרס, היו במלחמה אחד עם השני ולא יכלו לעזוב את אזור הבית ולהשאירו חשוף אחד בפני השני. אלגו, הח'אן של ח'אנות צ'אגאטאי, טען כי הוא בעצמו לא אושר כח'אן, שכן הוא מונה על ידי אריק בוק בכוח הזרוע, ולכן לא יכל להוות שופט לגורלו של אריק בוק.[19]
הקורילטאי לא התקיים, ובסופו של דבר קובלאי כלא את אריק בוק. אריק מת שנתיים מאוחר יותר בגיל 47 כשהוא אחוז מחלה.[19] מותו המוקדם היה מאוד נוח מבחינת קובלאי, ובצירוף הפתאומיות של מותו, הופצו שמועות שהמוות שלו לא היה טבעי, ורבים חושדים שקובלאי הרעיל אותו בסתר – השערה שמעולם לא הוכחה.[19]
מורשת ותוצאה סופית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – קובלאי חאן, פיצול האימפריה המונגולית
מנצח המלחמה היה קובלאי. הוא זכה למלוך כח'אן גדול למשך 30 השנים הבאות, בהן האימפריה המונגולית שגשגה ברובה. תחת שלטונו של קובלאי האימפריה הגיעה לשיאה הטריטוריאלי, וכיסתה יותר מ-23 מיליון קילומטרים רבועים, דבר שהפך אותה לאימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה מבחינת שטח רציף. מבחינת שטח שאינו רציף, היא שנייה רק לאימפריה הבריטית, שהייתה כוח קולוניאלי מאות שנים אחרי. ניצחונו של קובלאי הפך אותו לאחד האנשים המוכרים בהיסטוריה, כנראה המונגולי המוכר ביותר לאחר סבו הידוע, ג'ינגיס חאן. קובלאי זכור גם כמייסד שושלת יואן, אותה הוא ייסד באמצע מלכותו בשנת 1271, והיה לקיסר הראשון שלה. קובלאי כבש את כל חלקיה של סין עד שנת 1279. בשנת 1279, הכיבוש המונגולי של סין הסתיים. זה קרה לאחר ששושלת סונג הפסידה בקרב יה-מן (אנ') למונגולים ונפלה בשנת 1279. תחת שושלת יואן, קובלאי הפך לקיסר הלא-סיני הראשון ששלט אי פעם בכל סין.[20] דבר שנחשב הישג גדול.
בשנת 1239, קובלאי נישא לקיסרית צ'בי (Chabi). צ'בי הייתה אשתו המועדפת יותר מכל אישה או פילגש אחרת, והיא העניקה לקובלאי ארבעה בנים, כשאחד מהם היה הנסיך ג'ינגים (אנ'), שהיה צריך להיות היורש של קובלאי. בשנת 1281 נפטרה הקיסרית צ'בי, ומספר שנים לאחר מכן, בשנת 1286, נפטר הנסיך ג'ינגים. הנסיך מת מפאת אלכוהוליזם, 8 שנים לפני קובלאי, ולכן לא ירש אותו. מותם של אשתו המועדפת ויורש העצר הנבחר שברו את קובלאי, שהפך מדוכדך ופנה לאוכל ושתייה, הגיע לעודף משקל חמור, ולקה בסוכרת ושיגדון (דלקת מפרקים).[21] כמו כן, נסיונותיו הכושלים לכבוש את יפן תסכלו אותו. קובלאי נחלש ככל שהזדקן, וב-18 בפברואר 1294, נפטר בגיל 78. מאחר שהיורש המיועד, הנסיך ג'ינגים, מת כ-8 שנים לפני קובלאי – קובלאי מינה כיורש את בנו של ג'ינגים, טמור חאן (אנ').
טמור חאן ירש את קובלאי כח'אן הגדול השישי של האימפריה המונגולית, והקיסר השני של שושלת יואן. טמור ח'אן נחשב לח'אן השישי הגדול, אך כוחו היה מוגבל מאוד עקב פיצול האימפריה בשנת 1294, והוא מוכר יותר כקיסרהּ השני של שושלת יואן, וכנכדו של קובלאי חאן.
על אף השגשוג הרב של האימפריה בתקופת שלטונו של קובלאי, המלחמות הרבות של המונגולים, כמו מלחמת האזרחים הטולויית, מלחמת הולאגו-ברקה (אנ'), או המלחמה בין קובלאי לקאידו (אנ'), הביאו לירידת כוחו של הח'אן הגדול, ובסופו של דבר לפיצולה הסופי של האימפריה המונגולית עם מותו של קובלאי בשנת 1294.[22] לפני מלחמת האזרחים, הח'אנים המונגולים השונים ראו את עצמם כחלק מאותה אימפריה, אך לאחר מלחמת האזרחים, המצב היה רופף יותר והח'אנים השונים יישמו זהויות ומדיניות נפרדות. התוצאה הייתה תהליך פיצול האימפריה המונגולית שראה את התפרקותה של האימפריה המונגולית לתוך ארבע ח'אנוית נפרדות: שושלת יואן של קובלאי חאן בסין, ח'אנות צ'אגאטאי במרכז אסיה, אורדת הזהב במזרח אירופה, והאילח'אנאת בפרס ובמזרח התיכון.[23] אלו היו מדינות הירושה של האימפריה המונגולית, הן קיבלו עצמאות מלאה עם מותו של קובלאי חאן בשנת 1294.
אף על פי שהאימפריה המונגולית התקיימה למשך פחות ממאה שנים, השפעתם של המונגולים עדיין ניכרת כיום, ובפרט השפעתו העולמית של מנצח המלחמה, קובלאי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Morris Rossabi, Khubilai Khan: His Life and Times, University of California Press, 1988
- The Rise of the Mongolian Empire and Mongolian Rule in North China, 1994, Allsen, Thomas, עמ' 321-413
- Cambridge University Press, Culture and Conquest in Mongol Eurasia, 2001, Allsen, Thomas
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 בשנת 1263 נטש את אריק לצד קובלאי
- ^ טולויית אינה מילה אמיתית בעברית, היא שם תואר שמורכב מהשם של טולוי, אביו של קובלאי ואריק בוק. המילה אושרה על ידי האקדמיה ללשון העברית, המילה באנגלית היא "Toluid".
- ^ שני השלבים האחרים היו מלחמת הולאגו-ברקה ומלחמת קובלאי-קאידו
- ^ ברקה למשל, הטביע מטבעות בשמו של אריק בוק.
- ^ שם הבן היה Urüng Tash
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Anne.F, The rise and fall of the Mongol Empire, TEDEd
- ^ 1 2 Rossabi, Morris, Khubilai Khan : his life and times, Berkeley : University of California Press, 1988, עמ' 53
- ^ Allsen, Thomas, The Rise of the Mongolian Empire and Mongolian Rule in North China, 1994, עמ' 411
- ^ Rossabi, Morris, Khubilai Khan : his life and times, Berkeley : University of California Press, 1988, עמ' 50
- ^ thejackmeister-mongolhistory, The Toluid Civil War: 1260-1264, The Jackmeister: Mongol History, פסקה שנייה, 2018-05
- ^ 1 2 3 Rossabi, Morris, Khubilai Khan : his life and times, Berkeley : University of California Press, 1988, עמ' 59
- ^ 1 2 3 Grousset, René, Empire of the Steppes--History of Central Asia, 1970, עמ' 286
- ^ 1 2 3 4 The Toluid Civil War: 1260-1264, tumblr.com, פסקה רביעית (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jackson, Mongols and the West, עמ' 109
- ^ Barthold, Turkestan, עמ' 488
- ^ 1 2 The Toluid Civil War: 1260-1264, tumblr.com, פסקה שלישית
- ^ Rossabi, Morris, Khubilai Khan : his life and times, Berkeley : University of California Press, 1988, עמ' 55
- ^ Rossabi, Morris, Khubilai Khan : his life and times, Berkeley : University of California Press, 1988, עמ' 51
- ^ Thejackmeister, The Toluid Civil War: 1260-1264, thejackmeister-mongolhistory.tumblr.com, פסקה חמישית, 2018
- ^ 1 2 3 Thejackmeister, The Toluid Civil War: 1260-1264, thejackmeister-mongolhistory.tumblr.com, פסקה שישית, 2018
- ^ Rossabi, Morris, Khubilai Khan : his life and times, Berkeley : University of California Press, 1988, עמ' 57
- ^ 1 2 Rossabi, Morris, Khubilai Khan : his life and times, Berkeley : University of California Press, 1988, עמ' 60
- ^ 1 2 3 Rossabi, Morris, Khubilai Khan : his life and times, Berkeley : University of California Press, 1988, עמ' 61
- ^ 1 2 3 Rossabi, Morris, Khubilai Khan : his life and times, Berkeley : University of California Press, 1988, עמ' 62
- ^ 5 Amazing Facts About the Mongolian Emperor Kublai Khan, History is Now Magazine, Podcasts, Blog and Books | Modern International and American history (באנגלית אמריקאית)
- ^ Kublai Khan's disease, Thejackmeister
- ^ Allsen, Thomas, Culture and Conquest in Mongol Eurasia, Cambridge University Press, 2001, עמ' 24
- ^ Isaac Toman Grief, Mongol Multiculturalism, World History Encyclopedia (באנגלית)
