מלבה לנדה
 | |
| לידה |
4 באוגוסט 1918 אודסה, הרפובליקה העממית של אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
3 ביולי 2019 (בגיל 100) חיפה, ישראל |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| השכלה |
האוניברסיטה הרוסית לחקר גאולוגי |
| פרסים והוקרה |
מסדר הצלב של ויטיס |
  | |
מָלְבַה נוֹאֵבְנַה לָנְדַה (ברוסית: Ма́льва Но́евна Ла́нда; 4 באוגוסט 1918 - 3 ביולי 2019) הייתה דיסידנטית סובייטית. היא הייתה בין מתנגדי המשטר הסובייטי, עד שבשנת 1980 נעצרה על ידי הק.ג.ב כחלק מניסיונות המשטר לדכא ארגוני זכויות אדם, החושפים הפרות של זכויות אלו. היא נשלחה לחמש שנות גלות באזור מבודד בברית המועצות.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבה (נואבנה) לנדה נולדה באודסה שבאוקראינה. היא הייתה גאולוגית במקצועה, בוגרת המכון לחקר גאולוגי על שם סרגו אורדז'וניקידזה (כיום האוניברסיטה הלאומית של רוסיה לסיקור גאולוגי).
בשנת 1950 התמנתה לראש צוות המחקר והסיקור הגאולוגי בהרי קרטאו שבקזחסטן.
פעילות בתקופת ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית מאבקה של לנדה החל בשנת 1976 כאשר התבטאה נגד השלטון הסובייטי לאחר חתימת הסכמי הלסינקי שנה קודם לכן, בטענה שלא ניתן לסמוך על מערכת הממשל הסוציאליסטית הסובייטית, בכך שתכבד את זכויות האדם במלואן או בחלקן. היא נענתה להצעה להצטרף לארגון זכויות האדם קבוצת הלסינקי, ופעלה בו עד למעצרה בשנת 1980. לאורך שנות פעילותה בארגון, פעלה רבות בתמיכה ביהודי ברית המועצות ובדרישתם לעלות לארץ ישראל, ונחשבה לאחת מאסירי ציון. לאחר שחרורה מן הכלא המשיכה בפעילותה למען שמירת זכויות האדם, ובפרט לאחר נפילת ברית המועצות.
עלייה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-29 בדצמבר 2015 עלתה מלבה לישראל בגיל 97.
היא נפטרה ב-3 ביולי 2019. התגוררה עם בנה היחיד וכלתה בחיפה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עומרי אפרים, אף פעם לא מאוחר: עלתה לישראל בגיל 97, באתר ynet, 30 בדצמבר 2015