מירה קמנצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מירה קמנצקי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1937 (בת 87 בערך)
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק משוררת
שפות היצירה עברית

מירה קמנצקי (נולדה ב־1937) היא משוררת ישראלית ניצולת שואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירה קמנצקי נולדה בעיר בוטושאני שברומניה למשפחה יהודית אמידה. היא עלתה לארץ בשנת 1951 וחיה שנתיים במעברה בנהריה. היא התגייסה לצבא ושירתה בפיקוד צפון באגף מבצעים.

קמנצקי למדה באוניברסיטת חיפה ולאחר מכן למדה רוקחות בבית הספר לרפואה בירושלים. לאחר מאבק משפטי (בג"ץ 201/68) הקימה בית מרקחת בבאר שבע ועבדה בו עד שנת 2013.

במסגרת מאבקה למען יוצרים ניצולי שואה הגישה עתירה לבג"ץ (2329/15)[1], שנדחתה ב־18 באוגוסט 2015, ומטרתה לחייב את משרד התרבות להתקין תקנות או לקבוע נהלים למניעת ניגוד עניינים בוועדות האחראיות על חלוקת פרסים מטעמו בתחום האומנות, ולהבטחת ייצוג הולם לקבוצות מיעוט הן בקרב ועדות הפרסים והן בקרב היוצרים הזוכים בהם.

קמנצקי חברה באגודת הסופרים העברים[2].

היא נשואה ואם לשלושה ילדים.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירים לעת ערב (תל אביב: טרקלין, 1997)
  • כפנסי רחוב (ירושלים: כרמל, 1999)
  • בכף האשליה (ירושלים: כרמל, 2002)
  • דמעה אחת, לאהבה (ירושלים: כרמל, 2004)
  • עם המוות שיחקתי מחבואים (תל אביב: גוונים, 2010)
  • נגיעות של שחר (תל אביב: גוונים, 2014)
  • צילו של חלום (תל אביב: גוונים, 2014)
  • טרזין – סאגה לשואה (ירושלים: כרמל, 2021)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רותי קדוש, שבעת ספריה תופסים מקום של כבוד במיטב האוניברסיטאות בעולם, אבל רק בארץ המובטחת הממסד התרבותי עדין מתעלם ממירה קמנצקי, משוררת ניצולת שואה, שבגיל 82 ממשיכה להיאבק למען הכרה ביוצרים כמוה, מעריב השבוע המגזין, 27.1.2019, עמוד 12[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בג"ץ 2329/15 מירה קמינצקי נ. מדינת ישראל משרד התרבות, באתר פסקי דין, החלטות ופרוטוקולים, ‏18-08-2015
  2. ^ רשימת חברים, באתר אגודת הסופרים העברים
  3. ^ קול זיכרון. in SearchWorks articles, באתר searchworks.stanford.edu