מינאמוטו נו יושיטומו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מינאמוטו נו יושיטומו
源義朝
לידה 1123 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בפברואר 1160 (בגיל 37 בערך)
קמקורה, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Yura Gozen
Tokiwa Gozen
בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יפןיפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא מינאמוטו.

מינאמוטו נו יושיטומויפנית: 源 義朝; ‏1123 - 11 בפברואר 1160) היה ראש שבט מינאמוטו וגנרל בשלהי תקופת הייאן. בנו, מינאמוטו נו יוריטומו הפך לשוגון הראשון בהיסטוריה של יפן.

מרד הוגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מרד הוגן בשנת 1156 בני שבט מינאמוטו ובני שבט טאירה תפסו עמדות מפתח בעימות. יושיטומו, יחד עם טאירה נו קיומורי, צידד בקיסר גו-שירקאווה, בעוד אביו, מינאמוטו נו טמיושי, אז ראש שבט מינאמוטו, אחיו הצעיר מינאמוטו נו טָמֵטוֹמו וטאירה נו טָדַמאסָה צידדו בקיסר לשעבר סוטוקו. יושיטומו הביס את אביו ואת כוחותיו של סוטוקו, ובכך הפך לראש שבט מינאמוטו, בעודו מבסס את מעמדו כגורם פוליטי בעל השפעה בבירה קיוטו. אולם, על אף נסיונותיו לחנון את אביו, טמיושי הוצא להורג. בנוסף, תוצאות מרד הוגן ביססו את מעמדם של שבט מינאמוטו ושבט טאירה כיריבים הפוליטיים החזקים ביותר במדינה.

מרד הייג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש שנים מאוחר, בשנת 1159, יושיטומו ופוֹג'יוַוארה נו נוֹבּוּיוֹרי שמו את גו-שירקאווה במעצר בית והרגו את נושא כליו, המלומד פוג'יווארה נו מיצ'ינורי, במה שנודע כמרד הייג'י. לאחר המרד עלתה קרנו של שבט טאירה בחצר הקיסר, זאת למרות ההקרבה של שבט מינאמוטו במהלך המרד, והדבר העלה את חמתו של יושיטומו. לבסוף, קיומורי שחרר את גו-שירקאווה, ובסיועו הכניע את יושיטומו והרג את שני בניו הבוגרים ואת נובויורי. בעת מנוסתו מהבירה, יושיטומו נבגד ונרצח בידי נושא כליו באוֹוַוארי. בניו הנותרים יוריטומו, מינאמוטו נו יושיצוּנֵה ומינאמוטו נו נוריורי נותרו בחיים והוגלו למזרח יפן. לפי המסורת היפנית, יושיטומו נרצח כשהיה לא חמוש, בעודו טובל במעיין חם. מילותיו האחרונות היו "לו אך היה לי בוקן (חרב עץ המשמשת לאימונים)." קברו ממוקם במחוז אַאִיצ'י, והוא מוקף בחרבות עץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sansom, George (1958). 'A History of Japan to 1334'. Stanford, California: Stanford University Press. pp256-258.
  • Turnbull, Stephen (1998). 'The Samurai Sourcebook'. London: Cassell & Co. p60.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]