מיכאל ארליצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיכאל ארליצקי (24 בנובמבר 1924-ספטמבר 2011) היה פרופסור בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון שמחקריו עסקו בזרם חזק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל ארליצקי נולד בלודז', פולין, בשם סווק ארליך. לימודיו התיכוניים הופסקו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והוא הועבר לגטו לודז', שם עסק בתיקון מנועים חשמליים. עם חיסול הגטו באוגוסט 1944 הועבר ארליצקי לאושוויץ, שם הועסק בתיקון טנקים גרמניים. הוא השתתף בצעדת המוות ושוחרר על ידי הצבא האדום במאי 1945. אז שינה את שמו מארליך לארליצקי.[1]

ארליצקי למד הנדסת חשמל בפוליטכניקה של לודז', והשלים תואר שני בשנת 1949. את הדוקטורט בנושא: The Influence of magnetic saturation upon the parasitic torque of induction motors קיבל בשנת 1954 מאותו מוסד.[2]

ארליצקי עלה ארצה בשנת 1957 והצטרף לפקולטה להנדסת חשמל בטכניון כמרצה בכיר. בשנת 1965 קודם לפרופסור חבר, ובשנת 1971 הפך לפרופסור מן המניין.[1]

מחקריו של ארליצקי התמקדו בתחום הזרם חזק: תכנון ואופטימיזציה של מערכות הספק גבוה, ובמעגלים אלקטרומגנטים.

בהמשך השנים הנחה ארליצקי 14 סטודנטים לתואר שלישי ו-60 סטודנטים לתואר שני. הוא פרסם מעל 70 מאמרים ורשם על שמו 6 פטנטים. בין המצאותיו: כבל ירוק שמקטין את השדה המגנטי סביבו ומכשיר מגן למנועים חשמליים.[3][4] בין תלמידי הדוקטורט שלו: הפרופסורים אברהם אלכסנדרוביץ, יוסף אפלבוים ודוד שיבר ובכירים בחברת החשמל.[2]

ארליצקי כיהן גם כיושב ראש ועדות החקירה לבדיקת הסיבות להפסקות החשמל הגדולות שאירעו באוקטובר 1979 וביוני 1980.[5][6]

בשנת 2005 קיבל תואר עמית כבוד של התאגדות מהנדסי חשמל ואלקטרוניקה בישראל.[7]

היה נשוי להלנה ואב לשניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]