מייק הררי
 | |
| לידה |
18 בפברואר 1927 תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 2014 (בגיל 87) תל אביב-יפו, ישראל  |
| מדינה |
ישראל |
| כינוי | מייק |
| השתייכות |
 ההגנה פלמ"ח שב"כ המוסד |
| תקופת הפעילות | 1940–1979 (כ־39 שנים) |
| תפקידים בשירות | |
| ראש אגף קיסריה במוסד | |
| פעולות ומבצעים | |
|
הסכסוך הישראלי-ערבי | |
| תפקידים אזרחיים | |
| איש עסקים | |
  | |
מיכאל (מייק) הררי (18 בפברואר 1927[1][2] – 21 בספטמבר 2014) היה איש "ההגנה", הפלמ"ח, השב"כ והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הררי נולד בשכונת נווה צדק בתל אביב, בנם של שרה (לבית זובאק) ויהושע.
הגנה ופלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא החל את שירותו ב"הגנה" בגיל 13, ושימש שליח שהעביר מסרים בין היחידות השונות. ב-1943, בהיותו בן 16, התגייס לפלמ"ח לאחר שזייף את גילו והצטרף לפלוגה ד' שהוצבה ברמת הכובש[3]. הוא השתתף בפעולות פריצת מחנה עתלית ובפיצוץ גשר שייח' חוסיין במהלך מבצע ליל הגשרים[4].
הררי נתפס מספר פעמים בידי שלטונות המנדט הבריטי ונשלח למחנה המעצר בלטרון. במהלך מעצרו קיבל את הכינוי "מייק". לאחר שחרורו, עבר קורס אלחוט, שובץ בפלי"ם, וב-1946 נשלח למרסיי, ושם כ"גדעוני" עסק בהכנת אוניות מעפילים. ביולי 1947 הוא הפליג כ"גדעוני" בספינת המעפילים "שיבת ציון", ולאחר מכן היה הממונה על ה"גדעונים" באיטליה.
שב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הכרזת מדינת ישראל, גויס לשירות הביטחון על ידי יעקב כרוז[5], כיהן כאחראי על הביטחון בנמל התעופה לוד ובמשרד החוץ, והיה פעיל בארגון "נתיב".
המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1954 גויס למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הוצב באגף "צומת" (גיוס והפעלת סוכנים) ושירת בפריז ובאתיופיה. ב-1965 עבר לאגף "קיסריה", אגף המבצעים המיוחדים, כמנהל מחלקת ההפעלה וכסגנו של מפקד האגף יוסף יריב. שימש חבר בוועדת החקירה לבדיקת נסיבות הפעלתו ולכידתו של וולפגנג לוץ[2].
באפריל 1970 מונה למפקד אגף קיסריה[6]. הררי הוא שהקים בתוך האגף את יחידת כידון, המתמחה במבצעי סיכולים יזומים[2]. כראש האגף, פיקד הררי על "מבצע זעם האל" - מבצע חיסול חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור"[7], שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. בין היתר, עסקו הררי ואנשיו באיסוף המודיעין למבצע אביב נעורים ובסיוע ללוחמי צה"ל במבצע[8].
נורווגיה הוציאה בשנת 1998 צו מעצר בינלאומי כנגד הררי בשל מעורבותו בפרשת לילהאמר, אך סגרה את התיק כעבור שנה בנימוק שבלתי אפשרי יהיה להשיג הרשעה במשפט[9]. לאחר הכישלון בחיסול בלילהאמר, הגיש הררי את התפטרותו לראש המוסד, צבי זמיר, והלה סירב לקבלה. הררי נותר בתפקידו.
להררי היה חלק משמעותי גם בתמונת המודיעין שהתגבשה בפתיחת מלחמת יום הכיפורים. בבוקר ה-6 באוקטובר 1973, נפגש עם ראש הממשלה גולדה מאיר, בהנחייתו של ראש המוסד, צבי זמיר. לפגישה קדם מברקו של זמיר שהודיע על התקפה מצרית וסורית למחרת היום, בעקבות מידע שהעביר לו אשרף מרואן. הררי הציג בפני גולדה את התיק המודיעיני שהכינה יחידת קיסריה למתקפה המצרית, שכללה פרטים רבים שלא היו ידועים לרבים גם בצבא המצרי. גולדה הפנתה את הררי למשה דיין, כדי שיחליט כיצד לפעול בעניין, והוא מצדו שלח את הררי לרמטכ"ל דוד אלעזר. שנים אחר כך העיד הררי כי המידע סייע למתקפת הנגד של צה"ל, אך שההתנהלות סביב המידע, גלגול האחריות וחוסר האונים שהרגיש בקריה העידו על הקיבעון התפיסתי ששרר בצה"ל באותה התקופה, שלימים כונה "הקונספציה"[10].
ביולי 1976 נטל הררי חלק חשוב במבצע אנטבה. הוא חדר לנמל התעופה באנטבה תחת מסווה של איש עסקים איטלקי, ופיקח על איסוף המידע המודיעיני לקראת המבצע. הררי גם הסדיר את תדלוקו של מטוס ההרקולס בקניה. על חלקו במבצע אנטבה זכה בעיטור המודיעין הגבוה ביותר[11].
תחת פיקודו של הררי, זכתה יחידת קיסריה בצל"ש מוועדת פרס ביטחון ישראל ב-1977. בהוראת ראש המוסד, יצחק חופי, פיקד הררי על חיסול עלי חסן סלאמה בלבנון בשנת 1979, במה שהיווה המשך ל"מבצע זעם האל". לאחר שהשלים את המשימה פרש מן המוסד[12].
פרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו מהמוסד עבד כשנה בחברת ביטוח בתל אביב, וכן עסק בביצוע פרויקטים ביטחוניים בפנמה. הוא ארגן מחדש את קהילת המודיעין הפנמנית, שימש כיועץ ביטחוני למנהיג פנמה, הגנרל מנואל נורייגה, וסייע בסיכול ניסיונות הפיכה נגדו. לאחר הפלישה האמריקאית לפנמה ב-1989 שב הררי לישראל, והשתלב בעולם העסקים[13].
באמצע העשור הראשון של המאה ה-21, לבקשתו של ראש המוסד מאיר דגן, לקח הררי חלק במבצע מיוחד במסגרת הפעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית. על תפקידו זה העניק לו דגן צל"ש[2].
בשנת 2005 גילם השחקן משה איבגי את דמותו של הררי בסרט "מינכן".
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הררי היה נשוי לפנינה, בתה הבכורה של הסופרת חוה וֶרבָּה, ואחותה של נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש. לזוג נולדו בן ובת ושבעה נכדים, בהם העיתונאי אמנון הררי (בנה של העורכת הללי שמר ונכדה של הפזמונאית והמלחינה נעמי שמר). בן דודו (מצד אמו) היה האלוף והשר רחבעם זאבי.
הררי נפטר ב-21 בספטמבר 2014 בביתו בשכונת אפקה בתל אביב.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014
- יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, תל אביב: ידיעות ספרים, 2012, מסת"ב 9789655454826
- יוסי מלמן ודן רביב, מרגלים לא מושלמים, תל אביב: מעריב, 1990
- אפרים לפיד, לוחמי הסתר - המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מייק הררי, באתר הגבורה
- מייק הררי, באתר הפלמ"ח
- רן דגוני, גיל קיסרי, מייק הררי: הישראלי המונע את נפילת המשטר בפנמה, מעריב, 22 בינואר 1988
- יוסי מלמן, פעם חיסולים היו האמצעי האחרון. היום הם נעשים בסיטונות, באתר הארץ, 23 במרץ 2004
- אבנר, תמיד בשליחות, מבט מל"מ 47, דצמבר 2006, עמ' 22
- יוסי מלמן, עלילות סוכן המוסד מייק הררי באיטליה, באתר הארץ, 15 באפריל 2010
- רונן ברגמן, איש הצללים יוצא לאור, באתר ynet, 2 באפריל 2014
- יוסי מלמן, "לעלי חסן סלאמה לא היה קשר לרצח הספורטאים במינכן", באתר מעריב השבוע, 19 באפריל 2014
גד שמרון, סיפורו של ג'יימס בונד הציוני, באתר הארץ, 30 באפריל 2014- עופר אדרת, האלבום הפרטי של מפקד יחידת המחסלים של המוסד, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2014
- אמיר בוחבוט, למות ביום אחר: הסודות המוקדמים של בכיר המוסד נחשפים לראשונה, באתר וואלה!, 23 באוקטובר 2014
- אריק וייס, גיבור במותו: מבט גלוי על פעולות הצללים של איש המוסד מייק הררי, באתר nana10, 8 בנובמבר 2014
שבת בבוקר בקרייה, סרטון באתר יוטיוב, עדותו של הררי על הצגת תיק 'הציוד החקלאי', בפני גולדה, דיין ודדו בבוקרו של ה-6 באוקטובר 1973- שבת בבוקר בקריה, כתבה ביומן השבוע כאן 11, 14 באוגוסט 2018, דקה 34:25
- רונן ברגמן, הרודן שלנו בפנמה: הדיקטטור שעזר למוסד, באתר ynet, 1 ביוני 2017
- איתי מק, כך פעל מייק הררי למען דיקטטור חסר רחמים, באתר הארץ, 25 במרץ 2021
- יוסי מלמן, במשך 50 שנה הכפישו אותו. בגיל 85, סוכן המוסד דן ארבל לא מוכן לשתוק עוד, באתר הארץ, 5 ביולי 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמוד 112
- ^ 1 2 3 4 רונן ברגמן, צופן הררי, ידיעות אחרונות, 4 באפריל 2014
- ^ יוסי מלמן, הפרוטוקולים של המחדל בלילהאמר נחשפים, באתר מעריב השבוע, 2 ביולי 2013
- ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמוד 122
- ^ יעקב כרוז, האיש בעל שני הכובעים, הוצאת משרד הביטחון, 2002, עמ' 80
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 197
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 198
- ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמ' 44-50
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמ' 201-204
- ^ תיעוד נדיר: חוסר האונים של בכיר המוסד במלחמת יום כיפור, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
- ^ רן דגוני, מייק הררי זכה בעיטור גבוה על חלקו במבצע אנטבה, מעריב, 8 בינואר 1990
- ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמ' 41-42
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמ' 210-212