מייקל בארקר
 | |
| לידה |
1884 וולס, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
21 במאי 1960 (בגיל 76 בערך) קולצ'סטר, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| השכלה |
מכללת מלאברן |
| השתייכות |
הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות |
עד ל-1941 |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הקורפוס ה-1 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת הבורים השנייה מלחמת העולם הראשונה המרד הערבי הגדול מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
מייקל ג'ורג' הנרי בארקר (באנגלית: Michael George Henry Barker; 15 באוקטובר 1884 – 21 במאי 1960) היה קצין של הצבא הבריטי שלחם בשתי מלחמות העולם, בעיקר כמפקד הקורפוס ה-1 במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה במאי 1940.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייקל בארקר נולד ב-15 באוקטובר 1884 בוולס שבסומרסט. הוא התגייס לצבא הבריטי כסגן משנה בגדוד ה-4 (מיליציה), רגימנט מזרח סארי ב-28 בפברואר 1902, ושירת עם גדוד זה בדרום אפריקה במלחמת הבורים השנייה, וחזר לביתו באוקטובר 1902. לאחר שובו, הוא נהיה קצין קבע ברגימנט לינקולנשייר בשנת 1903.[1] הוא שירת לאורך כל מלחמת העולם הראשונה עם רגימנט לינקולנשייר וזכה באות השירות המצוין (DSO) בשנת 1917, וסיים את המלחמה בשנה שלאחר מכן כלוטננט קולונל.[2]
בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר תום המלחמה הוא למד במכללה לפיקוד ומטה, קיימברלי, ומאוחר יותר פיקד על גדוד 2, רגימנט יורק ולנקסטר מ-1927 עד 1931, בטרם הועלה לדרגת בריגדיר כקצין מטה של הפיקוד המזרחי.[2] הוא הפך למנהל הגיוס והארגון במשרד המלחמה בשנת 1936[1] ולמפקד הכוחות הבריטים בפלסטינה ובעבר הירדן בשנת 1939, במהלך השלבים האחרונים של המרד הערבי בארץ ישראל.[3]
מלחמת העולם השנייה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה הוא כיהן כמפקד הקורפוס ה-1 מאפריל 1940, לפני שהוחלף בשלבים האחרונים של קרב דנקירק על ידי גנרל הרולד אלכסנדר, שהיה מפקד הדיוויזיה ה-1. על פי אלן ברוק מפקד הקורפוס ה-2 הוא סבל מהתמוטטות עצבים, ולא תפקד במהלך הקרבות.[4]
קצין שהיה כפוף לו, מונטגומרי, העיר כי "רק משוגע ייתן קורפוס לבארקר." שירותו הצבאי הפעיל הסתיים, והוא שירת כשנה כראש פיקוד אלדרשוט לפני שפרש מהצבא בהמשך אותה שנה.[1]
בארקר נפטר בשנת 1960, בן 75 בקולצ'סטר, אסקס.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארקר התחתן עם ברברה מוד בנטל באסקס באוקטובר 1914.[5] הוא היה אביו של מייקל ג'ון יוסטס בארקר (1915–1995), שהפך בין היתר לסוחר מלח, והיה, לכאורה, אהובו של סטיבן ספנדר, ובהמשך, ויסטן יו אודן במשך תקופה במלחמת העולם השנייה. "ג'ק", כידוע, כתב אוטוביוגרפיה, "לא נאנק שם!", שפורסם בשנת 1962.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "Unit Histories, British Army officers". נבדק ב-2 בנובמבר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Smart, p. 21
- ^ "Army Commands" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 ביולי 2015. נבדק ב-23 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Alanbrooke 2001, pp. 64,65.
- ^ https://www.britishnewspaperarchive.co.uk/viewer/bl/0000322/19141009/036/0004
- ^ http://audensociety.org/14newsletter.html#P55_34293