חיים דרוקמן – הבדלי גרסאות

**הרב חיים דרוקמן**
	הרב חיים דרוקמן
לידה	15 בנובמבר 1932; ט"ז בחשוון ה'תרצ"ג; קוטי (קוטיב), פולין
פטירה	25 בדצמבר 2022 (בגיל 90); בית החולים הדסה עין כרם, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	ישיבת מרכז הרב
מקום פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	? – 25 בדצמבר 2022
השתייכות	ציונות דתית
תחומי עיסוק	אמונה ראש ישיבת אור עציון; רב היישוב מרכז שפירא; יושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא;
תפקידים נוספים	חבר הכנסת, חבר הכנסת, חבר הכנסת, חבר הכנסת, חבר הכנסת, חבר הכנסת
רבותיו	הרב צבי יהודה קוק, הרב דוד כהן
חיבוריו	לזמן הזה, צמאה נפשי ועוד
	13 ביוני 1977 – 21 בנובמבר 1988; (11 שנים)
	13 ביוני 1977 – 21 בנובמבר 1988; (11 שנים)
	7 ביוני 1999 – 17 בפברואר 2003; (3 שנים)
כנסות	ה־9–11, ה־15
	סגן שר הדתות
	סגן שר הדתות
פרסים והוקרה	פרס ישראל למפעל חיים בשנת התשע"ב; פרס ירושלים בשנת התשע"ג; פרס היצירה התורנית על שם הרצי"ה קוק בשנת התשע"ה;

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־13:32, 22 בפברואר 2021

הרב חיים מאיר דרוקמן (נולד בט"ז בחשוון ה'תרצ"ג, 15 בנובמבר 1932) הוא מחנך ומנהיג ציבור ציוני דתי. מכהן כראש ישיבת אור עציון ונשיא מוסדותיה, רב היישוב מרכז שפירא, יושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וחבר ההנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא.

כיהן כחבר הכנסת וסגן שר הדתות. בשנים 2004–2012 כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. חתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת ה'תשע"ב (2012).

מכונה "זקן רבני הציונות הדתית"

קורות חייו

נולד בקוטי (קיטוב), פולין (כיום אוקראינה). לאחר הסכם ריבנטרופ מולטוב, כשברית המועצות כבשה את העיירה, נשלח לבית ספר ביידיש של היבסקציה, שם הוכרחו הילדים להגיע ללמוד בשבת. לאחר הכיבוש הנאצי הסתתר עם הוריו במחבוא שנחפר מתחת לבית דודו באזור הלא יהודי של העיירה. בקיץ ה'תש"ב נמלטו הוריו ביחד עמו לצ'רנוביץ שהייתה אז תחת שלטון רומניה, שם שהו במשך שנה. בחלק מהזמן שהה בבית יתומים. בהמשך מסרו אותו הוריו לזוג יהודים חשוכי ילדים שקיבלו סרטיפיקטים והם העלו אותו יחד עמם לארץ ישראל, בחודש אב ה'תש"ד (אוגוסט 1944), באחת משלוש הספינות שהפליגו בים השחור מקונסטנצה לאיסטנבול. על פי התוכנית המקורית היו אמורים הוא והוריו המאמצים להפליג על המפקורה, אולם הם איחרו והועלו על ספינה אחרת וכך ניצלו חייהם מגורלה של הספינה, שטובעה בידי צוללת וכמעט כל נוסעיה נספו^[1]. לאחר המלחמה עלו הוריו ארצה ומשפחתו התאחדה.

בארץ ישראל למד במוסד עלייה^[2] ובישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה. התגייס לצה"ל בשנת ה'תש"ט (1949), במסגרת הנח"ל בגרעין ז' של בני עקיבא. הגרעין ביצע את הכשרותיו בטירת צבי ועלה להגשמה בקיבוץ סעד. בשנת ה'תשי"ב (1952), הצטרף להנהלה הארצית. לאחר מכן למד עם הרב אליעזר ולדמן אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק בישיבת "מרכז הרב" בירושלים.

בשנת ה'תשי"ד נמנה עם מדריכי שבט איתנים של בני עקיבא, שבין חניכיו היו זלמן ברוך מלמד, יעקב פילבר, צפניה דרורי, בנימין הרלינג, ידידיה כהן ושבתי זליקוביץ, שייסדו את ישיבת כרם ביבנה. בשנים 1955–1956 יצא בשליחות בני עקיבא לארצות הברית. בתום שליחותו חזר ארצה ולימד אמונה בישיבת מרכז הרב.

היה פעיל בתנועת "גוש אמונים". לקראת פינוי יישובי סיני ירד עם משפחתו ותלמידיו לחבל ימית.

רבו, הרב צבי יהודה קוק, שלח אותו לעמוד בראשות הישיבה התיכונית אור עציון ובשנת ה'תשל"ז הקים את הישיבה הגבוהה אור עציון. מכהן כחבר הוועד המנהל של איגוד ישיבות ההסדר ובעל השפעה רבה על הקשר שבין ישיבות ההסדר וצה"ל. כמו כן הוא מכהן כיו"ר ארגון ישיבות בני עקיבא.

בכ"ג בחשוון ה'תשנ"ד (7 בנובמבר 1993), נפצע בפיגוע ירי שבוצע לעבר רכבו בדרכו לקריית ארבע. בפיגוע נהרג נהגו, אפי איובי^[3], תושב כפר דרום. השב"כ, שחשש שזהו ניסיון התנקשות ברב, העמיד שמירה בסמוך לביתו במרכז שפירא למשך מספר חודשים.

בשנת 1999 שיגר אליו היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין מכתב נזיפה על כך שלא עירב את המשטרה בפרשת ה בישיבת "נתיב מאיר" אשר הגיעה לידיעתו, והעדיף למצות בירור פנימי תוך הרחקת החשוד מהתלמידים.

בשנת 2011 העניקה לו אוניברסיטת בר־אילן תואר דוקטור של כבוד, על פועלו בתחום החינוך ובתחום הגיור^[4].

ביום העצמאות ה'תשע"ב (2012) קיבל הרב דרוקמן את פרס ישראל על מפעל חיים. בנימוקי השופטים נאמר:

בכל שנות פעילותו תרם הרב דרוקמן תרומה ניכרת וחשובה לקירוב בין חלקי העם, מתוך אהבת ישראל אמיתית ובעצם, בכל מסגרות העשייה הרבות המגוונות שלו היה לאבן שואבת וחינך את תלמידיו לשילוב של תורה ארצישראלית, שמביאה לידי מעשה בחיי היום־יום ובהתערות בחברה הישראלית על כל חלקיה. הרב מעורב בפתרון סכסוכים עמוקים, העומדים בלב החברה הישראלית, בתחומי הדת והמדינה, החינוך ומערכת היחסים בין חלקי החברה השונים, ומהווה אוזן קשבת וכתובת לעצה, לסיוע ולתושייה.

כחודש לאחר מכן יצא לאור הספר הראשון שכתב (קודם לכן יצאו סיכומי תלמידים משיעוריו), "קמעא קמעא", העוסק בגאולת ישראל בדורנו, תקומת מדינת ישראל, השיבה לארץ וקיבוץ הגלויות.

בתמוז ה'תשע"ה קיבל את פרס היצירה התורנית ע"ש הרצי"ה^[5].

חבר הכנסת

לקראת הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 הוא הוצנח למקום השני ברשימת המפד"ל לכנסת, לבקשת הרב צבי יהודה קוק, במטרה לשמר את המצביעים הימניים של המפלגה. הרב קוק והרב דרוקמן ראו במקום הגבוה ברשימה לכנסת גם הבטחה לתפקיד בכיר לאחר הבחירות, וביקשו שהרב דרוקמן יכהן כשר החינוך, אולם בעת הקמת הממשלה ניתן התפקיד לזבולון המר. לקראת הבחירות לכנסת העשירית איים הרב דרוקמן בהקמת רשימה עצמאית^[6], אך לבסוף הוא נשאר ברשימת המפד"ל.

בממשלת בגין השנייה, בשנת 1981, מונה לסגן שר הדתות. הוא פרש מהתפקיד לאחר 7 חודשים (2 במרץ 1982) בשל אישור הנסיגה מחבל ימית בכנסת. בשנת 1983 פרש מהמפד"ל והקים את "מחנה הציונות הדתית" (מצ"ד) ויחד עם פועלי אגודת ישראל הקים את מפלגת מורשה, שבמסגרתה התמודד בבחירות לכנסת ה־11 (בשנת 1984). ב־1986 פרש מ"מורשה" וחזר והצטרף למפד"ל. הוא פרש מהכנסת ב־1988. לקראת הבחירות לכנסת ה־15 (בשנת 1999) נתבקש לשוב ולכהן בכנסת, הוצב במקום ה־2 ברשימת המפד"ל, וכיהן בכנסת עד 2003.

אב בית הדין לגיור

בשנת 1997 עמד בראש הוועדה לגיור קטינים שהגישה את המלצותיה לראש הממשלה. בראשית שנת 2004 החל לכהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה, עד לפברואר 2012^[7]. במהלך תקופת כהונתו חתם על כ־50 אלף תעודות גיור.

במרוצת השנים כיהן הרב דרוקמן כאב בית דין לגיור במחוז הדרום והנהיג מדיניות מקלה יחסית. בקרב רבנים חרדים הייתה התנגדות למדיניות זו. בשנת 2008 נמתחה ביקורת חריפה על הרב דרוקמן ועל גיוריו, על ידי הרכב של שלושה דיינים של בית הדין הרבני הגדול בראשות הרב אברהם שרמן, שדן בתקפות גיורה של אישה שהתגיירה בבית דינו של הרב דרוקמן^[8]. בעקבות תלונה שהגיש הרב דרוקמן קבעה נציב תלונות הציבור על שופטים, טובה שטרסברג־כהן, כי הרב שרמן הסתמך "על תיק עלום שלא הוצג כראיה" והמליצה להדיחו, המלצה שנתמכה על ידי שר המשפטים דניאל פרידמן^[9], אך הוועדה למינוי דיינים לא אישרה המלצה זו. בשנת 2012 קיבל בית המשפט הגבוה לצדק את עתירת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, משנת 2008, פסל את החלטות בית הדין הרבני באשדוד ובית הדין הרבני הגדול, והכיר בגיוריו של הרב דרוקמן^[10].

עמדותיו

הרב דרוקמן נמנה עם תלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה קוק. בפולמוס סביב סירוב פקודה בשנת 2004 הצטרף לרבנים הקוראים לסרב פקודה^[11]. מאוחר יותר לא נקט עמדה רשמית. בפועל, הורה לתלמידיו לנסות להתחמק כמידת יכולתם ולסרב רק אם לא תהיה שום ברירה אחרת. בראיון עמו ב"מעריב" אמר: ”מותר לסרב במקרה של פינוי יישובים יהודיים, כשלא מסכימים לשחרר אותך מזה.” לדעתו, המקרה דומה לאדם עם יד שבורה: ”אם למשל הייתה לי יד שבורה לא היו מטילים עלי לסחוב דברים, נכון? אז כך גם אם יש לי לב שבור. אני לא מסוגל לעשות את זה. אני חושב שצריך להתחשב בזה.” הוא מדגיש שמדובר במצב שבו השלטון עובר לידי גויים, כמו במקרה של גוש קטיף, אולם אם השלטון נשאר בידי יהודים הרי שלמרות הזדהותו עם המפונים הוא לא יורה לסרב^[12]. הרב דרוקמן הוא חבר באיחוד הרבנים למען ארץ ישראל.

לדברי חגי סגל, לאחר מעצר המחתרת היהודית אמר הרב דרוקמן לאנשיה שהם פעלו שלא כראוי, אך הבדיל בין הפגיעה הממוקדת בראשי הערים, לפעולות אחרות, באומרו: ”אם היה נעשה רק המעשה של הפגיעה בראשי הערים הערביות ביו"ש הכל היה נראה אחרת”^[13]. עם זאת, ב־1988 שיגר מברק ברכה לרגל שחרורו מהכלא של ברק ניר, ששימש כנהג בפיגוע במכללה האסלאמית^[14].

הרב דרוקמן תמך תחילה ברב מוטי אלון והוא המשיך להעביר שיעורים בישיבתו גם לאחר שהורשע בעבירות של . בשנת 2019 חזר בו הרב דרוקמן והודיע שהרב אלון ”לא יוכל להעביר שיעורים או לקיים פעילות ציבורית אחרת לקהל הרחב”^[15].

בעקבות בג"ץ קעדאן והסתלקות הממשלה מתמיכתה הראשונית בתיקוני חוק שהציע, אמר כי ”איני מעלה בדעתי שציונות פירושה שדווקא ביישוב יהודי יגורו ערבים”^[16].

הרב דרוקמן חבר בוועדת רבנים המייעצת למפלגת הבית היהודי בענייני דת ומדינה. הוא תמך בקו שהוביל יושב ראש המפלגה נפתלי בנט מול ביקורת של הרב שלמה אבינר ואחרים^[17].

משפחתו

הרב דרוקמן נשוי לד"ר שרה, רופאה, בתו של פרופ' יעקב נחום אפשטיין^[18]. לזוג תשעה ילדים, מהן אחת מאומצת^[19], והם מתגוררים במרכז שפירא.

מחתניו

הרב שמעון לפיד, ראש הכולל בישיבת אור עציון
הרב עוזי ביננפלד, ראש המדרשה לבנות "אורות עציון"
הרב אלישיב הכהן, ראש "ישיבת בני עקיבא בית שמואל" בחדרה

מתלמידיו

הרב אשר אבידן, רב המושב זרחיה
הרב חיים אירם, רב היישוב אלעזר
הרב מרדכי אלון, ראש ישיבת הכותל לשעבר
הרב אליעזר (אלי) אלטשולר, רב היישוב מצפה נטופה
הרב אליעזר אלטשולר, רב היישוב סוסיא
הרב דוד דודקביץ', רב היישוב יצהר
הרב ארלה הראל, לשעבר ראש ישיבת שילה
הרב ערן מרגלית, לשעבר רב היישוב כרמי צור וכיום רב בית הכנסת אפרתה בשכונת גילה בירושלים
הרב יצחק ניסים, ראש המכינה קדם צבאית "אלישע"
הרב ישראל סמט, רב הגרעין התורני בלוד וראש תוכנית "ראשית" במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן
הרב אורי סמט, רב הקיבוץ מגדל עז
הרב נעם פרל, לשעבר מזכ"ל בני עקיבא העולמית
הרב שמואל (מולי) רוזנפלד, רב הקיבוץ חפץ חיים
הרב בעז שרמן, ראש המכינה הקדם צבאית בקריית מלאכי
הרב מיכה קלצהנדלר, לשעבר ראש הישיבה התיכונית אור עציון

ספריו

הרב דרוקמן ערך והוציא מהדורה נפוצה של אורות התשובה מאת הרב קוק בהוצאת ישיבת אור עציון, עם הרב אליעזר ולדמן.

את ספריו של הרב דרוקמן ערכו תלמידיו על פי שיעוריו.

נתיבי אור – שיחות שליקט וערך תלמידו, דוד שניאור. (הספר בקטלוג ULI)
קמעא קמעא – ספר בענייני גאולת ישראל במדינתו, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון" ו"ידיעות ספרים", תשע"ב.
סדרת לזמן הזה (שלושה כרכים) – "אורותיהם המיוחדים של המועדים והזמנים לימינו", בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ג-תשע"ד.
הגדה של פסח לזמן הזה – ביאורים ועיונים בהגדה של פסח, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ה.
צמאה נפשי – "מהנשמה המתפללת תדיר ועד לתפילה הנהוגה בימינו", בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ה.
סדרת התורה לדורנו (שישה כרכים) – סדרה על פרשת השבוע, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון".
סדרת אבות לבנים (שישה כרכים) – פירוש וביאור על מסכת אבות, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ט-תשפ"א.
מצות הצבא – שיעורים בענייני צבא ומלחמה, נערך משיעוריו בידי נכדו, אלנתן הכהן.
ושבת – עיון בשלושת פרקי המבוא לספר אורות התשובה, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תש"ף.

פרסים והוקרה

פעילותו של הרב דרוקמן בתחום החינוך והחברה זכתה להכרה ולהוקרה, והוא זכה בפרסים רבים, בהם:

בשנת 2008 - "פרס הציונות הדתית" מתנועת המפד"ל.

בשנת 2011 - תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בר־אילן.

בשנת התשע"ב - תעודת הוקרה מראש אכ"א.

בשנת התשע"ב - פרס ישראל למפעל חיים.

בשנת התשע"ג - פרס ירושלים.

בשנת התשע"ה - אות יקיר בני עקיבא.

בשנת התשע"ה - פרס היצירה התורנית על שם הרצי"ה קוק.

בשנת התש"פ - "אות מופת הדור לחינוך יהודי" מהארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות האורתודוקסיות בארץ ובעולם והמועצה העולמית לחינוך תורני.

לקריאה נוספת

אלישיב רייכנר, הנני – סיפורו של הרב חיים דרוקמן, הוצאת ידיעות ספרים, 2018 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיים דרוקמן בוויקישיתוף

הרב חיים דרוקמן, באתר פרס ישראל
רשימת המאמרים של חיים דרוקמן באתר רמב"י
רשימת המאמרים של חיים דרוקמן, באתר רמבי"ש
חיים דרוקמן, באתר הכנסת
חיים דרוקמן, באתר כנסת פתוחה
שיעורי הרב חיים דרוקמן מאתר מכון מאיר
שיעורי הרב חיים דרוקמן מאתר ישיבת אור עציון
מידע על ספרי הרב חיים דרוקמן באתר המכון שעל יד ישיבת אור עציון

ראיונות:

הרב דרוקמן – זכרונות ילדות, ראיון של הרב הראל כהן עם הרב דרוקמן באתר ישיבה.
מוטי לוי‏, הרב דרוקמן: לא תקום מדינה פלסטינית בספטמבר, באתר וואלה‏, 17 במאי 2011
נטעאל בנדל, ‏דברים שלא ידעתם על הרב חיים דרוקמן, באתר כיפה, כ"ז באב ה'תשע"ב, 15 באוגוסט 2012
יהודה שלזינגר, חיים שכאלה, באתר ישראל היום, 29 במאי 2015
טלי פרקש, הרב דרוקמן: הציונות הדתית היא לא סוג־ב', באתר ynet, 23 באוגוסט 2018
אלישיב רייכנר, ‏"השואה היא ביטוי שיא של נצח ישראל", בעיתון מקור ראשון, 30 באוגוסט 2018
יאיר שרקי, "המאחד בציונות הדתית הוא מעל למפריד", באתר ערוץ 7, 6 בספטמבר 2018
גיא עזרא, אריה יואלי, ‏לכבוד יום הולדתו: 10 עובדות על הרב חיים דרוקמן, באתר "סרוגים", 3 בנובמבר 2020

הערות שוליים

^ הרב דרוקמן – זכרונות ילדות, ראיון של הרב הראל כהן עם הרב דרוקמן באתר ישיבה
^ תשלומי בר־מצווה ל־40 ילד במוסד "עליה" בפ"ת, הצופה, 18 באפריל 1945
^ דף לזכר אפרים איובי, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
^ דוקטור (של) כבוד הרב דרוקמן, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית"
^ אלי שניידר, הרב דרוקמן זכה בפרס "היצירה התורנית על שם הרצי"ה", "כל הזמן", 11 ביוני 2015
^ נמשכים המאמצים למנוע פרישת דרוקמן, דבר, 9 באפריל 1981
^ פרוטוקול מס' 155 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אתר הכנסת
^ פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול
^ שחר אילן ואנשיל פפר, פרידמן מקדם את הדחת חבר בית הדין הרבני שביטל הגיורים, באתר הארץ, ספטמבר 2008
^ מזוז דורש: להכיר בגיורי הרב דרוקמן, באתר nrg‏, 24 בספטמבר 2008; יאיר אטינגר, בג"ץ בעד דרוקמן: אלפי הגיורים עליהם חתם – חוקיים, באתר הארץ, 26 באפריל 2012
^ אילן מרסיאנו ואפרת וייס, הקיבוץ הדתי נגד סירוב פקודה, באתר ynet, 19 באוקטובר 2004
^ מעריב, סופשבוע 13.6.2008
^ אחים יקרים, חגי סגל עמ' 232
^ שוחרר ברק ניר שהיה 'הנהג' ברצח במכללה האיסלאמית, מעריב, 27 באפריל 1988
^ פרשת הרב אלון: הרב דרוקמן שובר שתיקה, באתר סרוגים, ‏2019-01-10
^ הרב דרוקמן: הגדרת הציונות של השופט ברק אינה מקובלת עלי, באתר ערוץ 7, כ"ט בתמוז ה'תשס"ב, 09/07/02
^ הרב חיים דרוקמן, ‏הרב דרוקמן: הרב אבינר הפך את הבית היהודי לשק החבטות שלו, באתר כיפה, 26 בדצמבר 2014
^ תהילה עופר, אם השנה רבנית ורופאה המגדלת שבעה ילדים לתפארת, מעריב, 29 במאי 1974
^ עניין אישי עם הרבנית שרה דרוקמן

[1] הרב דרוקמן – זכרונות ילדות, ראיון של הרב הראל כהן עם הרב דרוקמן באתר ישיבה

[2] תשלומי בר־מצווה ל־40 ילד במוסד "עליה" בפ"ת, הצופה, 18 באפריל 1945

[3] דף לזכר אפרים איובי, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה

[4] דוקטור (של) כבוד הרב דרוקמן, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית"

[5] אלי שניידר, הרב דרוקמן זכה בפרס "היצירה התורנית על שם הרצי"ה", "כל הזמן", 11 ביוני 2015

[6] נמשכים המאמצים למנוע פרישת דרוקמן, דבר, 9 באפריל 1981

[7] פרוטוקול מס' 155 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אתר הכנסת

[8] פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול

[9] שחר אילן ואנשיל פפר, פרידמן מקדם את הדחת חבר בית הדין הרבני שביטל הגיורים, באתר הארץ, ספטמבר 2008

[10] מזוז דורש: להכיר בגיורי הרב דרוקמן, באתר nrg‏, 24 בספטמבר 2008; יאיר אטינגר, בג"ץ בעד דרוקמן: אלפי הגיורים עליהם חתם – חוקיים, באתר הארץ, 26 באפריל 2012

[11] אילן מרסיאנו ואפרת וייס, הקיבוץ הדתי נגד סירוב פקודה, באתר ynet, 19 באוקטובר 2004

[12] מעריב, סופשבוע 13.6.2008

[13] אחים יקרים, חגי סגל עמ' 232

[14] שוחרר ברק ניר שהיה 'הנהג' ברצח במכללה האיסלאמית, מעריב, 27 באפריל 1988

[15] פרשת הרב אלון: הרב דרוקמן שובר שתיקה, באתר סרוגים, ‏2019-01-10

[16] הרב דרוקמן: הגדרת הציונות של השופט ברק אינה מקובלת עלי, באתר ערוץ 7, כ"ט בתמוז ה'תשס"ב, 09/07/02

[17] הרב חיים דרוקמן, ‏הרב דרוקמן: הרב אבינר הפך את הבית היהודי לשק החבטות שלו, באתר כיפה, 26 בדצמבר 2014

[18] תהילה עופר, אם השנה רבנית ורופאה המגדלת שבעה ילדים לתפארת, מעריב, 29 במאי 1974

[19] עניין אישי עם הרבנית שרה דרוקמן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

@@ שורה 54: / שורה 54: @@
 כיהן כ[[חבר הכנסת]] וסגן [[שר הדתות]]. בשנים 2004–2012 כיהן כראש מערך ה[[גיור]] ב[[משרד ראש הממשלה]]. חתן [[פרס ישראל]] על מפעל חיים לשנת [[ה'תשע"ב]] ([[2012]]).
+מכונה "זקן רבני הציונות הדתית"
 ==קורות חייו==
@@ שורה 68: / שורה 70: @@
 בכ"ג בחשוון [[ה'תשנ"ד]] (7 בנובמבר 1993), נפצע בפיגוע ירי שבוצע לעבר רכבו בדרכו ל[[קריית ארבע]]. בפיגוע נהרג נהגו, אפי איובי{{הערה|{{לעד|38234|אפרים איובי}}}}, תושב [[כפר דרום]]. ה[[שירות הביטחון הכללי|שב"כ]], שחשש שזהו ניסיון התנקשות ברב, העמיד שמירה בסמוך לביתו ב[[מרכז שפירא]] למשך מספר חודשים.
-בשנת 1999 שיגר אליו [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[אליקים רובינשטיין]] מכתב נזיפה על כך שלא עירב את המשטרה בפרשת ה[[הטרדה מינית|הטרדות המיניות]] ב[[ישיבת נתיב מאיר|ישיבת "נתיב מאיר"]] אשר הגיעה לידיעתו, והעדיף למצות בירור פנימי תוך הרחקת החשוד מהתלמידים.
+בשנת 1999 שיגר אליו [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[אליקים רובינשטיין]] מכתב נזיפה על כך שלא עירב את המשטרה בפרשת ה ב[[ישיבת נתיב מאיר|ישיבת "נתיב מאיר"]] אשר הגיעה לידיעתו, והעדיף למצות בירור פנימי תוך הרחקת החשוד מהתלמידים.
 בשנת 2011 העניקה לו [[אוניברסיטת בר-אילן|אוניברסיטת בר־אילן]] תואר [[דוקטור של כבוד]], על פועלו בתחום החינוך ובתחום הגיור{{הערה|{{אורות||דוקטור (של) כבוד הרב דרוקמן|501}}}}.
@@ שורה 95: / שורה 97: @@
 לדברי [[חגי סגל]], לאחר מעצר [[המחתרת היהודית]] אמר הרב דרוקמן לאנשיה שהם פעלו שלא כראוי, אך הבדיל בין הפגיעה הממוקדת בראשי הערים, לפעולות אחרות, באומרו: {{ציטוטון|אם היה נעשה רק המעשה של הפגיעה בראשי הערים הערביות ב[[יהודה ושומרון|יו"ש]] הכל היה נראה אחרת}}{{הערה|'''אחים יקרים''', חגי סגל עמ' 232}}. עם זאת, ב־1988 שיגר מברק ברכה לרגל שחרורו מהכלא של ברק ניר, ששימש כנהג בפיגוע במכללה האסלאמית{{הערה|{{מעריב||שוחרר ברק ניר שהיה 'הנהג' ברצח במכללה האיסלאמית|1988/04/27|00601}}}}.
-הרב דרוקמן תמך תחילה ברב [[מוטי אלון]] והוא המשיך להעביר שיעורים בישיבתו גם לאחר שהורשע בעבירות של [[מעשה מגונה בכוח]]. בשנת 2019 חזר בו הרב דרוקמן והודיע שהרב אלון {{ציטוטון|לא יוכל להעביר שיעורים או לקיים פעילות ציבורית אחרת לקהל הרחב}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.srugim.co.il/304944-פרשת-הרב-אלון-הרב-דרוקמן-שובר-שתיקה|כותרת=פרשת הרב אלון: הרב דרוקמן שובר שתיקה|אתר=סרוגים|תאריך=2019-01-10|תאריך_וידוא=2020-05-01}}}}.
+הרב דרוקמן תמך תחילה ברב [[מוטי אלון]] והוא המשיך להעביר שיעורים בישיבתו גם לאחר שהורשע בעבירות של . בשנת 2019 חזר בו הרב דרוקמן והודיע שהרב אלון {{ציטוטון|לא יוכל להעביר שיעורים או לקיים פעילות ציבורית אחרת לקהל הרחב}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.srugim.co.il/304944-פרשת-הרב-אלון-הרב-דרוקמן-שובר-שתיקה|כותרת=פרשת הרב אלון: הרב דרוקמן שובר שתיקה|אתר=סרוגים|תאריך=2019-01-10|תאריך_וידוא=2020-05-01}}}}.
 בעקבות [[בג"ץ קעדאן]] והסתלקות הממשלה מתמיכתה הראשונית בתיקוני חוק שהציע, אמר כי {{ציטוטון|איני מעלה בדעתי ש[[ציונות]] פירושה שדווקא ביישוב יהודי יגורו ערבים}}{{הערה|{{ערוץ7||הרב דרוקמן: הגדרת הציונות של השופט ברק אינה מקובלת עלי|29734|כ"ט בתמוז ה'תשס"ב, 09/07/02}}}}.