קריית חיים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:52, 23 בנובמבר 2011

קריית חיים

(למפת חיפה רגילה)

קריית חיים

קריית חיים היא שכונה מרוחקת של חיפה השוכנת בלב גוש הקריות בעמק זבולון. הקריה נקראת על-שם חיים ארלוזורוב, שנרצח בתל אביב ב-1933. היא מונה כ-26,970 תושבים, ומתאפיינת ברוב מכריע של חילוניות בלונדיניות עם עיניים כחולותוהוכרזה לפני יומיים לעיר^[1].

קריית חיים ממוקמת בין חוף הים התיכון במערב, לבין שדרות ההסתדרות (כביש 4, כביש עכו-חיפה) וקריית ביאליק במזרח, קריית מוצקין, קריית שמואל וקריית ים בצפון, ואזור התעשייה של מפרץ חיפה בדרום. במרכז השכונה עוברת מסילת הרכבת חיפה-נהריה המחלקת את קריית חיים לשכונה מזרחית ושכונה מערבית. על מסילה זו נמצאת תחנת הרכבת קריית חיים.

היסטוריה

את אדמת ג'ידרו^[2], הקרקע שעל חלקה הוקמו קריית חיים, קריית ים, קריית מוצקין ושכונת "עיר גנים" בקריית אתא, התכוונה לרכוש הקרן הקיימת אולם לא היה בקופתה די כסף לכך. בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה פעלו בארץ ישראל מספר גופים שעסקו בגאולת קרקעות, בהם קהילת ציון אמריקאית, חברת "משק"‏, שהוקמה בגליציה כחברה כלכלית ב-1923 לשם רכישת קרקעות והתיישבות בארץ ישראל, וחברת "קדם" של יהודי גרמניה. כאשר עלתה האפשרות לרכוש את אדמות ג'ידרו הוקמה, ביוזמת יוסף לוי ובניהולו של מיכאל אלייניקוב, "חברת הכשרת מפרץ חיפה" שאיגדה את שלושת הגופים במטרה לרכוש אדמות אלו ממשפחת סורסוק. האדמות נרכשו בשנת 1924 אולם המשבר הכלכלי שבא שנתיים אחר כך, והוצאות הפיתוח הגדולות שהיו כרוכות בהכשרת הקרקע, הביאו את החברה למכור את האדמות לקרן הקיימת ולחברת PEC ‏(Palestine Economic Corporation; כיום - החברה הכלכלית לישראל).

לאחר מאורעות תרפ"ט החלה להתארגן קבוצה של פועלים שביקשו לעבור מהשכונות המעורבות לאזור שכולו יהודי. הקק"ל ביקשה ליישב את אדמותיה ועל כן ארגנה פרויקט בנייה לפועלים מאזור התעשייה בעמק זבולון. הוחלט לחכות עד להרשמה של 200 משפחות, ועל כן הבנייה החלה רק בשנת 1932 ו-160 המתיישבים הראשונים - שנשארו לאחר שחלק מהנרשמים פרשו - נכנסו לבתיהם בתחילת 1933, ובכך הייתה קריית חיים לשכונה העירונית הראשונה בעמק זבולון, והבסיס להקמתן של יתר ה"קריות". חברת הבנייה הייתה שיכון עובדים ההסתדרותית.

קריית חיים תוכננה בידי האדריכל ריכרד קאופמן כשכונת פועלים, ונועדה להיות מימוש של רעיונות אוטופיים סוציאליסטיים-עירוניים. מאפייני קריית חיים הסוציאליסטית היו הצרכניה - קואופרטיב מזון, אגודת המים, העזרה ההדדית, משקי העזר ועוד. הבתים בראשית ימי הקריה היו בנויים בצורה אחידה, עד כי אחדים מהתושבים הוותיקים מעידים כי היו מתבלבלים בין בתיהם לבתי השכנים. לאחר רצח ארלוזורוב הוחלט לקרוא לשכונה על שמו.

במפקד שנערך בראשית שנת 1948 היו בקריית חיים כ-8,300 תושבים ובכך היא הייתה הקריה הגדולה ביותר במפרץ חיפה^[3]. כמעט כל תושביה היו חברי ההסתדרות^[4].

ב-1951 סופחה קריית חיים לחיפה יחד עם שכנתה קריית שמואל, אך שנים רבות נשארה "קריית חיים האדומה" - שכונת פועלים המשתייכים לזרם השמאלי הסוציאליסטי דאז. שריד לתקופה זו הוא בית מפלגת העבודה השוכן בקריית חיים המזרחית, אם כי כיום דפוסי ההצבעה של הקריה אינם שונים מהותית מאזורים אחרים בארץ.

מעמד עירוני

קריית חיים מנוהלת כמינהלת מקומית שלה אוטונומיה מסוימת במסגרת עיריית חיפה, והיא מהווה רובע שכולל את קריית שמואל, קריית חיים מזרחית וקריית חיים מערבית, ובכך היא הרובע הצפוני ביותר של חיפה, אולם גם מופרדת מהעיר על ידי האזור התעשייתי הענק שקוטע את הרצף האורבני מדרום. על אף היותה חלק מחיפה, הקשר בין השכונה לחיפה, מבחינת חיי התושבים, אינו שונה מזה של כל פרוור לעיר, ובפרט מזה של ה"קריות" האחרות לחיפה, אך כדי לקרב את השירותים העירוניים אל התושבים הוקמו משרדים של עיריית חיפה בשדרות אח"י אילת, "עירונית קריית חיים". בשנות ה-70 נעשה ניסיון להפריד את קריית חיים מחיפה, כך שתהיה מועצה מקומית עצמאית. ניסיון זה לא צלח אולם מאז, מדי כמה שנים עוררו התושבים את המאבק למען הפיכת הקריה לעצמאית.

"ועד קריית חיים" (בפי העירייה: ה"מורשון"), שהוא במקור אגודת מים, הוא בסיסה של המינהלת המקומית, ובו 101 חברים. בידיו כספים הנגבים מהתושבים באמצעות "מס השקל" לטובת השקעה ביישוב. כיום עומד בראש הוועד עודד דוניץ, יליד הקריה, אשר נבחר לתפקיד בבחירות באפריל 2007.

השכונות

מודל מגדל המים ששכן במקום, בלב "גן המגדל" בשדרות בן צבי

קריית חיים המזרחית

בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 הוקמה קריית חיים במקום הקרוי כיום "קריית חיים המזרחית". כאשר נוסדה, היו כל בתיה בתים חד-קומתיים וחד-משפחתיים שהונחו על החול ללא חפירת יסודות עמוקים. לכל בית הוצמדה חלקת אדמה, אף על פי שלא תוכננו משקי עזר.

ב-1939 נוסדה "קריית חשמל" של עובדי חברת החשמל לצד קריית חיים, והקריה נהנתה מעצמאות מוניציפלית.

במהלך שנות ה-60 חלו שני שינויים באופי השכונה:

נבנו שיכונים, שבהם השתכנו בעיקר עולים חדשים ומפוני מעברת קריית חיים;
החל תהליך - שנמשך עד היום - של הוספת קומה למבנים קיימים, בניית בית נוסף על המגרש הקיים, לעתים בית של קומה אחת ולעתים יותר, והוחל בהריסת בתים קיימים על מנת לבנות במקומם בתים גדולים יותר, לרוב בעלי מספר קומות.

בקריית חיים מזרחית מתגוררים 17,800 נפש.

פרשת בית הכנסת

למן ראשית הקמת השכונה, שררו בה מגמות חילוניות מובהקות. יחד עם זאת, היו גם משתכנים שהוריהם הדתיים עברו לגור בסמוך להם, וכן מספר משתכנים דתיים וכאלה שחזרו בתשובה לאחר התיישבותם במקום. באלול תרצ"ג (1933) התארגנה מביניהם קבוצה בראשות מר משה וישנבסקי, על מנת להתקין בית כנסת ולארגן תפילות בצריף עזוב לקראת ראש השנה תרצ"ד. ההתארגנות נעשתה בחשאי, על מנת שוועד השכונה לא יתנגד לה. בליל ראש השנה נערכה תפילה, אך למחרת, כשבאו המתפללים לתפילת שחרית של ראש השנה, גילו כי הצריף מוסמר בקרשים, כך שלא ניתן להיכנס אליו. במקום אף פרצה קטטה בין המתפללים לתושבים החילוניים.

בעקבות ההדים שעורר המקרה, החליט דירקטריון הקרן הקיימת לבנות על אדמות הקק"ל ברחוב ב' בשכונה בית כנסת ולחייב את האגודה ההדדית ואת תושבי השכונה לקבל רב במקום. מעשה זה עוגן בזכויות הקק"ל כפי שנוסחו בחוזה החכירה שעליו היו חתומים כל תושבי השכונה.

אבן הפינה לבית הכנסת הונחה כעבור שבועיים, בחול המועד סוכות תרצ"ד (1933). ועד קריית חיים התנה מינוי רב לשכונה בכך שהרב יהיה מפקד מוסמך בהגנה ושיעבוד כפקיד באחד המפעלים השייכים למועצת פועלי חיפה. הרב זולפק, שהתאים לשני התנאים, מונה לתפקיד על ידי הרב קוק, אך עזב את המשרה לאחר זמן קצר. אחריו מונה לתפקיד הרב ניסן בן-ציון. בתחילה הוא התקבל בהתנגדות, אך עם הזמן זכה להערכה רבה על פועלו מצד התושבים^[5]. רבני השכונה כיום הם הרב יעקב קליין והרב אברהם בלחסן.

קריית חיים המערבית

בעקבות העלייה ההמונית נוצר צורך להרחיב את קריית חיים וכך קמה קריית חיים המערבית וקריית חיים איבדה את צביונה המקורי, ובהדרגה איבדה גם את הדיונות שבין מסילת הברזל לים, שהיוו חלק חשוב מן ההווי בקריה. קריית חיים מערבית היא ביתם של 9,170 נפש.

חוף קריית חיים הוא אחד מחופי חיפה המוסדרים.

ב-2009 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את פרויקט העתקת טרמינל מכלי הדלק, שמשתרע מדרום לשדרות דגניה, אל קרקע חלופית, מה שצפוי לאפשר בנייה למגורים ולפנאי בשטח כולל של למעלה מאלף דונם.

קריית שמואל

ערך מורחב – קריית שמואל (חיפה)

קריית שמואל היא שכונה שרוב תושביה דתיים לאומיים. בתיה הראשונים נחנכו ב-1938, וב-2007 חיו בה כ-5,500 תושבים.

חינוך ותרבות

תנועות נוער

בקריית חיים פועל מאז 1935 קן השומר הצעיר, ברחוב הפלוגות. בקן פעילות חינוכית, תרבותית וצופית ענפה וייחודית. הקן ידוע בקריה בשל יום הזיכרון השנתי שנערך בו לזכר חללי צה"ל בוגרי הקן והקריה^[6]. כמו כן התפרסם הקן בשל פעולה פרובוקטיבית שנערכה בו בשנות ה-70: במהלך פעולה שרף אחד המדריכים את דגל ישראל, כדי להבהיר שלא הסמלים חשובים, כי אם הרעיונות העומדים מאחוריהם. בשנת 2006 נפתח קן חדש של השומר הצעיר בבית מפ"ם הישן שברחוב בית אלפא. בית מפ"ם היה מוקד חשוב של המפלגה במשך שנים, ובעליו, קרן חבצלת, ראו לנכון להמשיך את פעילותו כקן שומרי, גם לאחר הפיכתה של מפ"ם למפלגת מרצ. כיום פועלים באזור שלושה גרעינים של השומר הצעיר, שמתפעלים את הקינים ופועלים בבתי הספר בקריה.

גם לתנועת הנוער העובד והלומד קן בקריה. בשנות ה-90 של המאה ה-20 היה קן זה השני בגודלו מבין קיני הנוער העובד והלומד בארץ, אחרי קן בורוכוב בגבעתיים. רבים ממקימי תנועת הבוגרים של הנוער העובד הם יוצאי קן קריית חיים, ובין הבוגרים רבים שעלו לגדולות: הרמטכ"ל משה יעלון, ראש עיריית חיפה לשעבר אלוף (מיל.) עמרם מצנע, ניצב (בדימוס) יעקב בורובסקי ועוד. בלוח הזיכרון של הקן מופיעה גם חנה סנש שהדריכה בקן. הקן שכן עד ראשית שנות ה-2000 בחורשת אקליפטוסים רחבת-ידיים. כאשר הורחבה תחנת הרכבת נסגר שטח גדול סביבה, נכרתו עצים רבים בחורשה והשטח הוסב למגרש חנייה. בנוסף, נסלל כביש דרך החורשה, העובר במנהרה מתחת למסילת הרכבת. התפתחויות אלו צמצמו את השטח העומד לרשות הקן, ושינו את אופיו.

עיריית חיפה החלה להפעיל בקריית חיים גם את ארגון המד"צים (מדריכים צעירים), כשמפעילים מהארגון מגיעים לחטיבת הביניים בשכונה ופוגשים נערים ונערות שהוזמנו להיפגש עם הנציגים. הארגון גם מפגיש בין תלמידים מאזורים אחרים של חיפה. הפגישות נערכות אחת לשבוע באחד משלושה מבנים שונים, שכל תלמיד בחר לפי נוחותו - "בית יציב", "בית רסלר", ו"צ'רנה". בתוכנית לומדים את משמעות ההנהגה, ועקרונות הדרכה. לאחר שהתלמידים עוברים את הקורס, עליהם לעבוד בקייטנה או במועדונית בכדי לקבל את תעודת ההדרכה שלהם, שהופכת אותם למדריכים מוסמכים.

בתי ספר

בקריה ארבעה בתי ספר יסודיים: "ארלוזורוב" ו"מגינים" בקריית חיים המזרחית ו"גורדון" ו"דגניה" במערבית. בית ספר יסודי נוסף, "נתיבים", נסגר בראשית המאה ה-21 עקב מיעוט תלמידים. בקריה שתי חטיבות ביניים: "שקד" (המכונה "הקמפוס הישן") ו"דגן" (המכונה "הקמפוס החדש"), וחטיבה עליונה אחת - תיכון "עירוני מקיף קריית חיים", שבצמוד לקמפוס שקד. שלוש החטיבות נקראות יחד "קריית החינוך קריית חיים".

מוסדות תרבות

בקריה שוכן תיאטרון הצפון, מאולמות התיאטרון הגדולים והחדישים בישראל, במבנה שלפנים היה בית העם של קריית חיים (שבו פעל גם בית קולנוע). התיאטרון עצמו מכיל 24 שורות ויציע. אין לו להקת בית, והוא מארח מופעים נבחרים מתיאטראות הארץ.

מעברו השני של התיאטרון נמצא "בית יד לבנים" לזכר נופלי הקריה במערכות ישראל, בו נערכים בין השאר ערבי הרצאות. לצידו של בית יד לבנים גן, הנקרא גן בית העם ובו מתקיימת העצרת השנתית ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

בנוסף, בקריית חיים המזרחית פועל מרכז התרבות "בית נגלר", שבו נערכים מופעי בידור, חוגים והרצאות, כדוגמת סדרת הרצאות הבריאות של פורום רמב"ם. בקריית חיים המערבית הוקם בשנות ה-90 מרכז תרבות עצמאי, "בית היינה", על שם המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה.

הספרייה העירונית שפעלה בקריית חיים, "ספריית בורוכוב", נסגרה בשנות ה-90. הספרים נתרמו למקומות שונים, בהם קן הנוער העובד והלומד.

לאורך שדרות אח"י אילת הוקמו החל משנות ה-90 מסעדות ופאבים, שהפכו את השדרה לאזור בילוי חשוב לתושבי האזור.

ספורט

במפגש שבין קריית חיים המערבית למזרחית נמצא מעוזה הנוסטלגי של קבוצת הכדורגל הפועל חיפה, אצטדיון קריית חיים. שמו הרשמי הוא "אצטדיון ד'אלסנדרו", על שם ראש עיריית בולטימור שביקר במועצת פועלי חיפה בתחילת שנות ה-60. נכון ל-2008 האצטדיון משמש בעיקר למשחקי הליגה לנוער ולאימוני הקבוצה.

לקריית חיים מועדון כדוריד ייצוגי השייך לאגודת מכבי, בשם "הקרייתים".

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל:
	פורטל חיפה

צבי גנין, קריית חיים ארלוזורוב, ניסיון באוטופיה עירונית 1933–1983, 1984

קישורים חיצוניים

עמותת בני קריית חיים לדורותיהם
האתר של בני קריית חיים
ש. שחורי, משכונת עובדים לקריה שלמה, דבר, 29 בדצמבר 1967

הערות שוליים

^ קריית חיים: פרופיל שכונתי, באתר עיריית חיפה
^ צבי גנין, קריית חיים ארלוזורוב – ניסיון באוטופיה עירונית, 1933–1983, הוצאת ועד קריית חיים, באמצעות הוצאת מילוא, 1984
^ האוכלוסייה היהודית בחיפה: 86 אלפים, דבר, 3 ביוני 1948
^ מ. זינגר, חיפה רבתי במדינת ישראל, דבר, 13 ביולי 1948
^ על פרשה זו ראו בספר "במשוך היובל: 50 שנות בני עקיבא בישראל", הוצאת תנועת בני עקיבא בישראל, תל אביב, 1987, עמ' 31–33
^ מאיר אילת, על ערב הזיכרון בקן השומר הצעיר בקריית-חיים, באתר עיתון "הקיבוץ", 17 במאי 2007

[1] קריית חיים: פרופיל שכונתי, באתר עיריית חיפה

[2] צבי גנין, קריית חיים ארלוזורוב – ניסיון באוטופיה עירונית, 1933–1983, הוצאת ועד קריית חיים, באמצעות הוצאת מילוא, 1984

[3] האוכלוסייה היהודית בחיפה: 86 אלפים, דבר, 3 ביוני 1948

[4] מ. זינגר, חיפה רבתי במדינת ישראל, דבר, 13 ביולי 1948

[5] על פרשה זו ראו בספר "במשוך היובל: 50 שנות בני עקיבא בישראל", הוצאת תנועת בני עקיבא בישראל, תל אביב, 1987, עמ' 31–33

[6] מאיר אילת, על ערב הזיכרון בקן השומר הצעיר בקריית-חיים, באתר עיתון "הקיבוץ", 17 במאי 2007

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 }}
 [[קובץ:ביתידלבניםקרייתחיים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית [[יד לבנים]] בשדרות אח"י אילת]]
-'''קריית חיים''' היא [[שכונה]] מרוחקת של [[חיפה]] השוכנת בלב גוש [[הקריות]] ב[[עמק זבולון]]. הקריה נקראת על-שם [[חיים ארלוזורוב]], ש[[רצח ארלוזורוב|נרצח בתל אביב]] ב-[[1933]]. היא מונה כ-26,970 תושבים, ומתאפיינת ברוב מכריע של דתיים חרדים והוכרזה לפני יומיים לעיר<ref>[http://www.haifa.muni.il/Cultures/he-IL/Municipality/ironiyot/Ironit/HoodProfile/KiriatHaim.htm קריית חיים: פרופיל שכונתי], באתר עיריית חיפה</ref>.
+'''קריית חיים''' היא [[שכונה]] מרוחקת של [[חיפה]] השוכנת בלב גוש [[הקריות]] ב[[עמק זבולון]]. הקריה נקראת על-שם [[חיים ארלוזורוב]], ש[[רצח ארלוזורוב|נרצח בתל אביב]] ב-[[1933]]. היא מונה כ-26,970 תושבים, ומתאפיינת ברוב מכריע של חילוניות בלונדיניות עם עיניים כחולותוהוכרזה לפני יומיים לעיר<ref>[http://www.haifa.muni.il/Cultures/he-IL/Municipality/ironiyot/Ironit/HoodProfile/KiriatHaim.htm קריית חיים: פרופיל שכונתי], באתר עיריית חיפה</ref>.
 קריית חיים ממוקמת בין חוף [[הים התיכון]] במערב, לבין שדרות ההסתדרות ([[כביש 4]], כביש [[עכו]]-חיפה) ו[[קריית ביאליק]] במזרח, [[קריית מוצקין]], [[קריית שמואל (חיפה)|קריית שמואל]] ו[[קריית ים]] בצפון, ו[[אזור תעשייה|אזור התעשייה]] של [[מפרץ חיפה (רובע)|מפרץ חיפה]] בדרום. במרכז השכונה עוברת [[מסילת רכבת|מסילת הרכבת]] [[מסילת החוף|חיפה-נהריה]] המחלקת את קריית חיים לשכונה מזרחית ושכונה מערבית. על מסילה זו נמצאת [[תחנת הרכבת קריית חיים]].