מטיגארי

מטיגארי
Matigari ma Njiruungi

מידע כללי
מאת	נגוגי וה ת'יונגו
שפת המקור	קיקויו
הוצאה
תאריך הוצאה	1986

מטיגארי (בקיקויו: Matigari ma Njiruungi) הוא רומן מאת הסופר הקנייתי נגוגי וה ת'יונגו שנכתב בשנת 1986 ונחשב לאחד מהרומנים המשפיעים ביותר על הקולנוע האפריקאי, ועל יוצרים אפריקאים ברחבי העולם בפרט. ת'יונגו, אחד מגדולי היוצרים באפריקה, מגולל בספרו את מאבקו של 'מטיגארי מא נג'ירונגי' פטריוט מתנועת השחרור של המאו מאו השב מהיערות, לאחר מאבק ארוך שנים בהתיישבות הלבנה שהשתלטה על אדמות העם הקנייתי.

עלילה

מטיגארי עוזב את היערות, לאחר שהביס את המתיישב ויליאמס שהשתלט על אדמתו ולכן, מחליט להניח את נשקו. הוא קובר את נשקו תחת עץ תאנה ולאחר מכן, קורע מקליפת גזעו רצועה ומתעטף בה כ'חגורת שלום' כסמל לתום המאבק. מטיגארי יוצא למסע בארץ המשוחררת, במטרה לתקוע בקרן הצבא הפטריוטי בתרועת ניצחון ולכנס את בני עמו, המשולים למשפחתו, אל ביתם החדש. אולם, מרגע שהוא יורד מהגבעות הירוקות לעיר הגדולה, נחשף מטיגארי לראשונה לניאו קולוניאליזם המושחת ולעוני של בני עמו. כבר במפגשו הראשון עם המציאות הקפיטליסטית, נתקל מטיגארי בילדים עניים המתרוצצים במגרש הגרוטאות שמלקטים חפצים ומנוצלים על ידי המשטרה והשלטון המקומי. המחזות הקשים בהם נתקל מטיגארי גורמים לו להתעשת ולהבין שקיים פער בין המציאות בעיר הגדולה ובין תקוותו להקים בארצו המשוחררת בית חדש. מטיגארי פוגש במהלך העלילה את הנער היתום מוריוקי, את העלמה גות'רה ואת הפועל נגארורו וה קירירו, דמויות המייצגות את המעמדות המדוכאים. מטיגארי גואל את הנער מוריוקי מ'בית הקברות למכוניות' בו התגורר ומציל את גות'רה מניסיון אונס של המשטרה המקומית. בעקבות זאת, שמועות אודות גיבור לאומי משיחי בשם מטיגארי, מתחילות להתפשט במהרה ברחבי המדינה.

מטיגארי מתפעל מהשינויים שהוא רואה: אנשים נוהגים עכשיו במכוניות שלהם, והעיר גדלה במידה ניכרת. הוא מחליט להתחיל לחפש את אנשיו בבית חרושת. עם זאת, הוא מזועזע כאשר הוא מגלה כי כמה ילדים משלמים דמי כניסה כדי לחטט בזבל שבמזבלה. הילד השני, מוריוקי, מוביל אותו לחצר גרוטאות, ומסביר שהילדים משתמשים בגרוטאות של מכוניות ישנות. כאשר מטיגארי מנסה להגיע אליהם, הם זורקים עליו אבנים עד שהוא מחוסר הכרה.

פועל מפעל בשם Ngaruro מגיע לעזרתו של מטיגארי, מביא אותו למקום קריר שבו הוא יכול להתאושש מפציעות שלו. בדרך, מטיגארי מספר לנאגורו את הסיפור על איך הרג את מר ויליאמס אותו האשים בדיכוי וניצול של המקומיים: הוא רצה להרוג את מר ויליאמס כשהיה בטלפון, אך שמשרתו, מר בוי הגיח לפתע טורפד ניסיון זה. כשראה שהוא לא היה סיכוי נגד שני אנשים, מטיגארי נמלט כאשר מר ויליאמס ומשרתו רודפים אחריו. בסופו של דבר, מטיגארי הצליח להרוג את ויליאמס בהרים.

לאחר מכן מכן, מטיגארי מצליח סוף סוף להגיע לבר. עם זאת, נאגורו הפועל אינו יכול להישאר איתו, מאחר שהוא צריך לחזור למפעל מוקדם. מטיגארי מזמין אוכל ושתייה אבל לא אוכל כלום. במקום זאת, הוא מוטרד ברגע שהוא פוגש את הזונה גות'רה, אשר מסתתרת מפני שני שוטרים. כשהיא רואה אותם הולכים לכיוון הבר, היא מנסה לברוח. אבל השוטרים תופסים אותה לאחר שהם משסעים בה את הכלב המשטרתי. אולם מטיגארי נרתם לעזרתה ללא חשש, ומורה לשוטרים להפסיק לאיים על אנשים חפים מפשע. אומץ לבו ונחישותו של מטיגארי מרתיעה את שני השוטרים, אשר בסופו של דבר מניחים לגותרה.

כאשר מטיגארי יושב עם גותרה בבר היא מסבירה לו כי היא שונאת את המשטרה המקומית בשל הריגתם את אביה, שנעצר כי היה פטריוט אשר נלחם למען העצמאות. כדרך להודות למטיגארי על הצלת חייה, היא מחליטה להישאר איתו ולעזור לו להגיע הביתה. הקבוצה בסופו של דבר מגיע לאחוזה ענקית אשר מטיגארי טוען לאורך הספר שהיא שייכת לו. השניים נעצרים על ידי שני גברים, שמתברר שהם בניו של ויליאמס ומר בוי. רוברט ויליאמס הוא איש חזק, אשר מכר את הבית לג'ון בוי ג'וניור. השניים דורשים לראות את שטר הבעלות על האחוזה של מטיגארי. מטיגארי מסרב לשתף פעולה והוא נעצר כאשר הוא מנסה לפתוח את השער.

הוא מוצא את עצמו בתא חשוך עם אסירים אחרים, שנעצרו על פשעים שביצעו מתוך ייאוש, ובגין "הפצת הקומוניזם". מטיגארי חולק עם האסירים את מזונו. כשהוא מספר להם איך נעצר, האסירים נדהמים לראות לגלות כי מדובר בלוחם החופש המפורסם אשר שמו הולך לפניו בכל רחבי המדינה ובערוצי הרדיו.

לאחר שהחליפו את הסיפורים שלהם, האסירים משוחררים בנסיבות מסתוריות, מה שמוביל את מטיגארי להיות אגדה, ואף מושווה למלאך אלוהי בשל יכולתו העל-טבעית להימלט מהכלא.

אנשים מכל רחבי הארץ מוסיפים עוד פנטזיה לסיפוריו, מהללים אותו כקדוש. כאשר הוא נודד בארץ במהלך המסע שלו כדי למצוא אמת וצדק, הוא מנודה כל הזמן משם מאחר שהאנשים לא מזהים אותו כלוחם החופש המהולל. הוא עובר ממקום למקום ופוגש במקומיים שונים ומגוונים עד שאישה זקנה אומרת לו ללכת לתלמידים, כיוון שגם הם גם מחפשים את האמת. לאחר מכן, הוא מחליט ללכת לכנסייה ולהתייעץ עם הכומר המקומי. הכומר, בהיותו משתף פעולה עם הממשלה, אינו מסייע למטיגארי בחיפוש אחר האמת והצדק. במקום זאת, הוא מציע למטיגארי להשתתף בפגישה מאוחר יותר באותו יום ולדבר עם שר האמת וצדק עצמו. במפגש, שנצפה על ידי נציגים ממדינות מערביות, מוצגים האסירים שברחו עם מטיגארי לפני הציבור והורשעו על ידי שופטים וחבר מושבעים של נאמני הממשלה. האיש היחיד שאינו מורשע מתברר כאחד מהמלשינים של חברי הממשלה. מטיגארי מתעמת ישירות עם שר האמת והצדק, קורא לממשלתו שלא כדין ומאשים אותו בהיותו חלק מהכוח המדכא, המנצלת את אנשיהם. השר מגדיר את מטיגארי כמשוגע, ומורה לשולחו למוסד לחולי נפש. עם זאת, אנשי האספה מתחילים לשיר שירים על מהפכה, אשר נאסרה במהירות על ידי השר. לאחר הפגישה, הממשלה מחוקקת חוקים נוקשים יותר כדי לדכא את העם במאמץ לחסל את המחשבות המהפכניות שלו. בבית החולים לחולי נפש, מטיגארי מחליט לחפור את כלי הנשק שלו ולהילחם עם המדכאים באלימות, לאחר שהוא מבין כי המילים לבדן אינן יכולות לשרתו במסגרת החיפוש אחר האמת והצדק.

בעזרתם של מוריוקי וגותרה, הוא מצליח להימלט מן המוסד לחולי נפש. הוא מתכנן לחזור ולקחת את נשקו אשר קבר תחת עץ התאנה ולתקוף את ביתו של מר ויליאמס כדי להחזיר לעצמו את אדמתו. בדרך לעץ שבו קבורים הנשק והתחמושת אשר הוא הטמין בתחילת הסיפור. הקבוצה מצליחה לגנוב מרצדס מזוג שמקיים יחסי מין במכונית, אשר מאוחר יותר מתברר כי מודבר באשתו של שר האמת והצדק.

מטיגארי אינו מצליח להגיע אל העץ, ובמקביל מתחיל מרדף של המשטרה אחר מטיגארי אשר נוהג במרצדס דרך דלת הכניסה לביתו של מר ויליאמס. בדרך, הוא רואה המוני אנשים מחכים לנס שיקרה, כשהשמועה אודות חזרתו התפשטה כאש בשדה קוצים. הבית מתפוצץ בסופו של דבר, אבל מטיגארי אינו מצליח להימלט.

גותירה, מוריוקי ומטיגארי, מנסים לברוח מהמשטרה, שרודפים אחריהם ללא הרף. ממש לפני שהגיע הנהר, אשר מטיגארי אומר יוביל לביטחונם, הוא וגוטרה הם ירו למטה. גופם נופל לתוך הנהר ומעולם לא נמצא, המוביל מיתוסים חדשים ואגדות על מטיגארי לאחר ששרדו. מורוקי, היחיד ששרד את המאבק, מגיע לבסוף לעץ התאנה, חופר את רובהו של מטיגארי ומתחיל לשיר את שיר הניצחון.

מטיגארי מעלה בפני הדמויות אותן הוא פוגש במהלך העלילה שאלות וטענות שתושבי המדינה אינם מעזים לשאול תחת שלטון הדיכוי, ומספר להן אודות מאבקו הממושך במתיישב ויליאמס. הוא מציין שניהל, ייצר והפעיל את עסקי חוותו של ויליאמס, אך התוצרת והרווחים הלכו לכיסו של המתיישב שהשתלט על ביתו של מטיגארי. בהמשך מסעו, חוזר מטיגארי עם מוריוקי וגות'רה לחוות המתיישב, אך הפעם מתעמת עם בנו, רוברט ומשרתו ג'ון בוי. הוא דורש מהם בחזרה את ביתו ובעקבות זאת, נעצר ומושלך לכלא. שם, פוגש מטיגארי בתא המעצר, שיכור, איכר, סטודנט, מורה וגנב. מרגע שכל אחד מהאסירים בתא מגולל את סיפורו, הם מגלים שהמשותף להם הוא שנעצרו משום שהיוו איום על האליטה המקומית. לבסוף, הם נמלטים מהכלא באופן מסתורי יחד עם מטיגארי והשמועות אודות יכולותיו העל טבעיות ממשיכות להתפשט ברחבי הארץ.

מטיגארי ממשיך במסע חיפושיו אך הפעם אחר אמת וצדק, ערכים מוסריים שלתפיסתו נעדרים מחייהם של בני עמו השרויים בפחד. במהלך המסע, הוא שואל אנשים מכל שכבות האוכלוסייה היכן ערכים אלו עלולים להימצא, עד שלבסוף מטיגארי מופנה לשר האמת והצדק. מטיגארי מופיע בפגישה הפומבית של מפלגת השלטון ה-KKK שעוררה עניין במשקיפים מערביים, אשר הגיעו לראות כיצד משתיקים פועלים במדינות עולם שלישי באמצעות אמת וצדק. מטיגארי שואל את השר לעיני כולם היכן יכולים להימצא האמת והצדק ובעקבות זאת, מואשם בהסתה ובגידה, נעצר שוב ומובל לבית החולים הפסיכיאטרי. התפנית בעלילה מתרחשת בנקודה שבה מטיגארי מבין שמילים לבדן אינן יכולות להביס את האויב. לכן, הוא מחליט להסיר את חגורת השלום והוא נשבע בשבועת הפטריוטים שיחזיק שוב בנשקו כדי לשחרר את עמו מעול הדיכוי.

לאחר מכן, מטיגארי מצליח לברוח גם מבית החולים וכאשר המשטרה רודפת אחריו, בדרכו לחווה של רוברט ויליאמס, הוא מגלה שכל תושבי המדינה נוהרים לביתו של המתיישב. התושבים הזועמים, תומכים במאבקו של מטיגארי וכאות הזדהות מעלים את ביתו של ויליאמס באש וכך מטיגארי מצליח להימלט יחד עם גות'רה ומוריוקי ליערות. העלילה מסתיימת בהיעלמותו של מטיגארי ובתעלומה "במדינה כולה עמדה השאלה הגדולה בעינה: מיהו מטיגארי מא נג'ירוגי? האם הוא חי או מת?" ולכן, לא ידוע מה לבסוף עלה בגורלו. עם זאת, בסוף העלילה חוזר מוריוקי הנער לעץ התאנה ומוצא תחתיו את כל מה שהחביא מטיגארי בתחילת העלילה. הספר מסתיים כאשר מוריוקי עומד תחת עץ התאנה, מצליב את חגורת הכדורים על חזהו, מרים את הקלשניקוב על כתפו ונזכר בקולות שירת הניצחון של הפטריוטים ובני עמו.

המשמעויות הסמויות בספר

בהקדמה לספר, פונה הסופר ת'יונגו לציבור הקוראים ומציין שהסיפור, ההתרחשויות, הדמויות והמדינה הם דמיוניים וכותב "מי ייתן והסיפור יתרחש בכל מרחב שתבחר!". כך שלכאורה, ת'יונגו מציין שהספר אינו דן בתהליך היסטורי, מקום ספציפי או אירוע קונקרטי, אלא במצב סוציו-פוליטי. עם זאת, ניכר כי הספר דן בתהליך התמסדות הניאו קולוניאליזם במדינות אפריקה בכלל וקניה בפרט. כך למשל, בספר מתואר שלטון שהתמסד על ידי האליטה שתפסה את מקומו של השלטון הבריטי אשר נעלם בהדרגה, אך נותר כשלטון עקיף. זאת בדומה לתהליך בקניה. הספר מתאר כיצד התיישבותם של הבריטים באדמותיה הפוריות של קניה, דחקה את המקומיים מאדמתם החקלאית אל השטח הנחות לאחר שהשתלטו עליה ב-1895. ההתיישבות התרכזה בעיקר באדמות שבט הקיקויו בפרובינציה המרכזית ולכן, הם היו הנפגעים העיקריים ממנה. אלו שהיו מקורבים לשלטון מבין הקיקויו, זכו באדמות בשמורות הילידים וחלקם הפכו לאריסים, אך רובם נשארו חסרי כל. לכן, הם נאלצו להגר לעיר ולעבוד כשכירים בתנאי עבדות. ב-1945, החלו בני הקיקויו להביע את מורת רוחם מהדיכוי ופתחו בשביתות ומחאות עד שלבסוף הקימו את תנועת 'האיחוד האפריקני של קניה' (KAU) בראשות ג'ומו קניאטה. התנועה דרשה שוויון זכויות מלא, אך דרישותיה לא נענו ומחאותיה דוכאו. הספר משווה בין המציאות הפוסט קולוניאלית לתקופת השלטון הקולוניאלי המונופוליסטי שהפקיע מהמקומיים את ההון, הקרקעות ומשאבי הטבע כאשר רוב הרווחים זרמו מקניה לבריטניה.

הספר יצא לאור לראשונה בשפת הקיקויו ב-1986 והוא עוסק גם בתקופת שלטונו של הנשיא דניאל אראפ מוי, נשיאה השני של קניה. בתקופת שלטונו, חיזק מוי את כוחה הפוליטי של מפלגתו 'האיחוד הלאומי האפריקני של קניה' (KANU) שהייתה המפלגה הדומיננטית בקניה מאז זכתה לעצמאות ב-1963. תחת שלטונו של מוי רוכז הכוח המדיני בידי מפלגתו שדיכאה גורמים אופוזיציוניים מבית, ואף נחקק חוק שאסר על השתתפותן של מפלגות מתחרות בבחירות. בנוסף לכך, הפעיל מוי צנזורה על אמצעי התקשורת, ומעצר מתנגדים, כמו הסופר ת'יונגו עצמו, ללא משפט והגלייתם. בעקבות זאת, פרצו באותה תקופה מחאות סטודנטים כנגד מדיניות שלטונו של מוי בקניה. כך שלמעשה, הספר מתאר את מדיניות הדיכוי של מוי שכללה השתקת מתנגדי משטר, מעצר סטודנטים ומורים בעלי אידאולוגיות מרקסיסטיות וסגירת אוניברסיטאות.

מרד המאו מאו

פירוש שמו של 'מטיגארי מא נג'ירונגי' בשפת הקיקויו הוא 'הפטריוטים ששרדו את הכדורים' ולכן הוא מעיד על השתייכותו בעבר למרד תנועת ההתנגדות 'המאו מאו' שכלל פעולות גרילה נגד השלטון הבריטי ומשתפי פעולה מקומיים. מטיגארי מתאר בתחילת העלילה כיצד נשבע בשבועת הפטריוטים של המאו מאו ויצא למרד לאחר שנושל מאדמתו על ידי המתיישב ויליאמס. הספר מציג את טקס החניכה להצטרפות המאבק המזוין, שהתבצע באמצעות חיתוך העור. "דמם התמזג עם האדמה והם הפכו פטריוטים, מוכנים למאבק המזוין העתיד לבוא". התיישבותם של הבריטים שהשתלטו על אדמות העם הקנייתי, באה לידי ביטוי בעלילה בסיפורו של מטיגארי, שהקים וניהל את מפעל הקפה והתעשייה לעיבוד התה בחווה, שנגזלו ממנו על ידי המתיישב ויליאמס. הספר מתאר את המציאות הפוסט קולוניאלית, דרך עיניו של מטיגארי. כך למשל מגלה מטיגארי בתחילת העלילה כי אף על פי שהביס את המתיישבים ושחרר את עמו, קניה בפרט ואפריקה בכלל מתפקדות כפריפריה של העולם העשיר.

הספר עוסק בסיפור של מחתרת המאו מאו שפעלה בקניה והנהיגה מרד בשנים 1952–1956 כנגד הממשל הבריטי והשלטון המקומי שנוהל בחסות הבריטים. מרבית חברי התנועה היו מבני שבט הקיקויו וגם בני שבטי אמבו ומרו נמנו עימם. הבריטים הוציאו את התנועה אל מחוץ לחוק כבר בשנת 1950 כאשר החלו המאו מאו לבצע פעולות אלימות. המרד הסתיים בשנת 1956 בתבוסת המאו מאו ובחיסולם הכמעט מוחלט. עם זאת, הבריטים ששלטו בקניה מאוקטובר 1952, עזבו ארץ זו בדצמבר 1959.

אחת הסיבות לטינת הקיקויו ללבנים היה שטף המתיישבים ב"רמות הלבנות" לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנת 1952 חיו בקניה 42,000 מתיישבים לבנים ו־1.25 מיליון אפריקאים.

בשנת 1950 התנגדות הקיקויו ב"רמות הלבנות" הפכה לאלימה ובוצעו פעולות חבלה כנגד המתיישבים הלבנים. למרות זאת, אפילו נציגי הקיקויו בבית הנבחרים הקנייתי פקפקו בכך שלמאו מאו גודל משמעותי. בשנת 1952 הפעולות נגד האירופאים הפכו לשכיחות יותר והתפשטו למחוזות נקרו, נוישה ולקיפיה. באוקטובר המרד הפך למלחמה.

ראו גם

• מאו מאו