מחלה סופנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחלה סופניתאנגלית: Terminal illness; ולעיתים אף בעברית: מחלה טרמינלית) הוא מונח רפואי אשר נפוץ במאה ה-20 כדי לתאר מחלה אשר לא ניתן לרפאה, או לטפל בה באופן מתאים כדי לשנות את מהלכה, ואשר ניתן לצפות באופן סביר כי תגרום למותו של החולה בתוך פרק זמן קצר. המונח נמצא בשימוש רב יותר לתיאור מחלות מתמשכות וקטלניות, כגון מחלות ממאירות, מחלות לב או מחלות גנטיות חשוכות מרפא, מאשר פגיעות טראומה גופנית. במובנה הפשוט מחלה סופנית היא מחלה אשר קרוב לוודאי תגרום למותו של החולה בתוך פרק זמן קצר יחסית.

חולה הלוקה במחלה סופנית מתואר לעיתים כחולה סופני. לעיתים, חולה מוגדר כחולה סופני כאשר, על פי הערכה, תוחלת חייו היא שישה חודשים או פחות, גם אם יינתן לו טיפול מיטבי ובהנחה שהמחלה תתקדם באופן האופייני לה. תיחום הזמן לשישה חודשים הוא שרירותי, והערכות תוחלת חיים עשויות להיות בלתי מדויקות[1]. לכן, אף שניתן להגדיר חולה כחולה סופני, אין כל ביטחון שתוחלת חייו לא תהיה ארוכה, או קצרה, מן התחזית. לא כל חולה הלוקה במחלה אשר קיימת סבירות גבוהה שתגרום למותו הוא חולה סופני, כך למשל תוחלת חייהם של חולים במחלת האיידס, הנמצאים במשטר טיפולי מתאים, ארוכה בהרבה משישה חודשים.

ממחקרים שנעשו נמצא שרופאים נוטים בדרך כלל להערכות מוגזמות של תוחלת חיים במחלות ממושכות ומסוכנות, ובמציאות תוחלת החיים של החולים קצרה מהניבוי של רופאיהם.[2]

טיפול רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעצם הגדרתה מחלה סופנית לא ניתנת לריפוי, או לטיפול שישנה באופן משמעותי את מהלך המחלה. אולם, סוגים מסוימים של טיפול רפואי עדיין עשויים להיות מתאימים, כגון טיפול פליאטיבי שמטרתו להקל על תסמינים של המחלה הפוגעים באיכות חייו של המטופל (מצוקה נשימתית, כאב, וכדומה).

יש חולים סופניים הבוחרים להפסיק כל טיפול שתופעות הלוואי שלו גורמות להגברת סבלם או נכותם. אחרים בוחרים להמשיך בטיפולים רפואיים, גם אם הם קשים, מתוך תקווה שתחזית הרופא לא תתגשם. יש חולים הפונים אף לשיטות טיפול מחוץ למסגרת הרפואה הקונבנציונלית, ומעדיפים לנסות טיפולי רפואה אלטרנטיבית, אף אם לא הוכחו מדעית. בחירות אלה של חולים סופניים עשויות להשתנות ככל שעובר הזמן.

טיפולים פליאטיביים הם חלק מהטיפול בחולה הסופני, ללא קשר לבחירתו באשר לטיפול במחלה, והם עשויים להקל על תסמינים ולשפר איכות חיים. אשפוז במסגרת הוספיס, או הוספיס בית, יכול לספק לחולה הסופני גם את הליווי בתמיכה רגשית ונפשית, תוך שילוב בני משפחתו בתהליך הפרידה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יחד עם זאת פרק זמן זה אומץ אף לצרכים משפטיים בישראל. ראו בחוק החולה הנוטה למות
  2. ^ Paul Glare, A systematic review of physicians' survival predictions in terminally ill cancer patients. BMJ 2003;327:195 doi: 10.1136/bmj.327.7408.195

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.