מחזיר אהבות קודמות
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יהושע קנז |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת עם עובד |
| תאריך הוצאה | 1997 |
| מספר עמודים | 280 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002719809, 001771906 |
מחזיר אהבות קודמות הוא רומן מאת יהושע קנז שיצא בשנת 1997.
כמו ביצירות אחרות של קנז דוגמת הרומנים "אחרי החגים" ו"האשה הגדולה מן החלומות", והנובלה "שורפים ארונות חשמל" גם העלילה בספר זה אינה ליניארית אלא "אנלוגית", כלומר הסופר מקדם מספר עלילות במקביל, ולמעשה אין בספר גיבור מובהק.[1] העלילה מתרחשת במרכז תל אביב ומביאה את סיפורן של מספר דמויות, סיפורים שלעיתים נוגעים ומצטלבים זה בזה.
שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מחזיר אהבות קודמות" היא כתובת על הקיר ברחוב הרצל בתל אביב המכוונת את המעוניינים לידעוני או מכשף, אשר פועל בחצר הבית ומבטיח לשבורי לב להחזיר את אהבתם שאבדה. כתובת זו מופיעה גם בצילום שבשער הספר.[2] הסופר, יהושע קנז, ראה כתובת זו בפינת רחוב הרצל ודרך שלמה בעת שהיה נוסע באוטובוס לעבודתו כעורך לשון במערכת עיתון "הארץ".[3]
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבי היא גרושה צעירה ונאה המתאהבת בחזי הנשוי למרות שהוזהרה על אופיו הנאלח. הם נפגשים בדירת מסתור ששכר חזי בבית דירות תל אביבי לשם קיום יחסי מין, תוך שגבי מוזהרת על ידי חזי לשמור על חשאיות מוחלטת. בדירה הצמודה מתגורר אבירם הרווק המזדקן יחד עם כלבו. אבירם עובד ביחד עם שותפו אילן במשרד נדל"ן, אותו משרד בו שכר חזי את דירת המסתור. באותו בניין גר גם מר שוורץ הזקן, שמכהן כיו"ר ועד הבית ומנסה ללא הצלחה להנהיג את שאר הדיירים למאבק בזוג (ככל הנראה מעדות המזרח) ששכרו את קומת המרתף ומשפצים אותה תוך הרחבה בלתי חוקית עבור בתם הסטודנטית. האישה, יפה הג'ינג'ית, מתוארת כגסת רוח ותוקפנית המאיימת ולועגת לדיירים האחרים. מאבקו של שוורץ, ראש ועד הבית המביט בעיניים כלות כיצד משתנה הבניין בו הוא גר שנים רבות, מצטייר כמאבק של ההגמוניה האשכנזית הדועכת מול הזרמים העולים בחברה הישראלית.
באותו אזור של העיר אך בבניין אחר מתגורר הזקן הנכה יעקב, שהוא אביו של חזי. יעקב הוא בעל הדירה והוא מתעקש להישאר בה למרות הקשיים והמוגבלות ולא לעבור למוסד סיעודי. יחד עמו מתגוררת לינדה, המטפלת הפיליפינית שלו. בתחילה הוא שונא אותה, את ריחה ואת שפתה, אך בהמשך הוא נקשר אליה ואל פדרו, בן זוגה שמזמין את עצמו להתגורר ולמעשה פולש אל ביתו של יעקב. בנוסף מגולל הספר את סיפורו של עזרא, קבלן השיפוצים (ששיפץ את המרתף שרכשו יפה הג'ינג'ית ובעלה), שמקדש את ערכי המשפחה, הצבא והמדינה ועולמו מתהפך כשבנו הבכור, אייל, עורק מן הצבא ונעלם תוך התנכרות להוריו. הוא מוצא משענת באשתו, רותי, ובאחיו, מנשה, אשר רואים את המציאות בדרך פחות קוטבית.
למרות אזהרות חברתה הטובה, עדה, מחליטה גבי להעביר את מגוריה לדירת המסתור. אבירם השכן, מתאהב בגבי למרות שהיא כלל איננה מתייחסת אליו וזאת בשעה, שבינו ובין מלי, אם חד הורית שהחלה לעבוד כפקידה במשרדם, מתפתחים יחסים חמים וניכר כי מלי מעוניינת בהעמקת הקשר. בשעה שסיפורו של עזרא ושל משפחתו מתקדם לכיוון סיום חיובי, בבניין הדירות, שדירת המרתף בו הוצפה אחרי גשמים כבדים, מתגלה גופת אחד הגיבורים.
ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד"ר נילי לוי, שחיברה את ספר העיון העוסק ביצירתו של קנז, "מרחוב האבן אל החתולים",[4] רואה את "הכוחות האי-רציונליים הפועלים בנפשן של דמויות שונות בספר דוחפים אותן למרדף אובססיבי אחר מה שנבצר מהן להשיג ומונעים מהן את ההשלמה עם היש", כנושא המרכזי ברומן. את עלילת המשנה הקטנה המצויה בסיפור על המכשף ה"מחזיר אהבות קודמות" היא רואה כשקף מוקטן של תמה זו.[1]
כמעט כל הדמויות בספר קשורות למושג בית, במשמעותו הקונקרטית ובמשמעותו המושאלת, המטפורית – מקום בטוח, מוגן ומוכר – אך לרוב הן נאלצות להסתפק בדירה ותו לא, קורת גג וארבעה קירות, שאינה מבטיחה חום והגנה.[דרוש מקור] הבדל זה בין בית לדירה בא לידי ביטוי בשירה של דליה רביקוביץ' אותו קוראת גבי בספר שנתנה לה עדה חברתה:
"קשה להבין מדוע הבית
מוסק ואינו חם.
נדמה לי כאילו קירות הבית
מתפתלים בכאב בתוך הסיד..."
העורך והמבקר יגאל שוורץ, רואה ביצירה "סיפור של מקום בשלושה מעגלים קונצנטריים": בית דירות תל אביבי כאילו ממשי; מופע של "הבית הלאומי" המתפורר בשנות התשעים; וסיפור על מקום במובנו האוניברסלי והמופשט יותר: הפלישה המרחבית והפסיכולוגית של הזרות אל האינטימיות של הפרט.".[5]
מחזיר אהבות קודמות הוא ידעוני או מכשף המבטיח לשבורי לב להחזיר את אהבתם שאבדה. לא מדובר באחת הדמויות ברומן אלא בדמות המופיעה בסיפור ששומעת גבי בשיחה בין שתי נשים באוטובוס. המבקר יוסף אורן[6] מציין כי מדובר באשליה המובילה לאסון – הגבר שחוזר אל האישה הוא לא הגבר שאותו אהבה. הוא מחזר אחריה מתוך ייאוש ובסוף נהרג באופן טרגי. באופן דומה, פנטזיות על אהבת אמת ועל בית, סופן אכזבה ולעיתים אסון. כך גבי, שדוחה את חיזוריו של עודד, הגבר העדין והרגיש וכמהה לאהבה דווקא מצדו של חזי קר הלב, נוחלת מפח נפש כאשר כמיהתה אינה מתגשמת. כך אבירם שלא מסתפק במלי עמיתתו לעבודה וחושק דווקא בגבי, 'החתולה הלבנה' הבלתי מושגת, עד שכמיהה זו הופכת לטירוף שבסופו רצח, וכך גם יעקב, הזקן המשותק שדוחה את האפשרות לעבור לדיור מוגן ומעדיף לפנטז כי הוא חי במשפחה בה ממלאים מטפליו הזרים את תפקיד ההורים – גם אשליה לא מציאותית זו באה אל קיצה, כמו האשליות שצוינו קודם.[7]
ניתן לראות את הדחיה של גבי, אבירם ויעקב את האפשרויות המוצעות להם, ואת הבחירה לנסות ולהשיג את מה שלא ניתן להשיג, כשרשרת של החלטות שאינן קשורות זו בזו אך הצטרפותן יחד מובילה לאסון המתרחש בסוף הספר. אם הייתה גבי נעתרת לחיזוריו של עודד הייתה עוזבת את חזי ואת דירת המסתור. אם היה יעקב מוכן לעבור מביתו לדיור המוגן הרי שלינדה לא הייתה צריכה לטפל בו, ואם היה נעתר אבירם לחיזוריה של מלי הרי שהיה נגמל, קרוב לוודאי מהפנטזיה הלא מציאותית בדבר קיום יחסי מין עם גבי ונפילה לטירוף הדעת בשל פנטזיה זו. חוסר יכולתם של השלושה להגיע לפשרה בין כיסופיהם הלא מותאמים למציאות ובין מה שניתן להשיג בפועל, גורם לצירוף מקרים המאפשר את האירוע האלים בו מסתיים הספר.[דרוש מקור]
האדם היחיד שמוכן לוותר על חלומותיו ולהתפשר עם המציאות הוא עזרא, אביו של אייל. הוא מוכן לקבל את בנו העריק גם במחיר ויתור על עקרונותיו - תמיכה חסרת פשרות במדינה ובצבא. בלשונו של עזרא: חשבתי על הכבוד שלנו, חשבתי על המדינה והצבא, ולא על הסבל שלו (עמ' 194). בזכות הפשרה שעושה עזרא הוא מקבל את בנו אייל בחזרה.[1]
לוי רואה ב"מחזיר אהבות קודמות" את חזרתו של קנז לעיקרון המבני החביב עליו, שהיא מכנה אותו "פיזור המרכז", "שבו קיימים בספר מספר נתיבים עלילתיים נפרדים, שבמרכז כל אחד מהם עומד קומפלקס יחסים מסוים. העיקרון המארגן את מבנה הרומן מושתת על תבניות סימולטניות-חלליות שהקשרים ביניהן אנלוגיים." היא טוענת שקנז נוקט במבנה זה כבר מהרומן הראשון שלו, "אחרי החגים". אך ברומאן הקודם שלו מ-1991, "בדרך אל החתולים", עבר לעלילה מרכזית ודמות מרכזית, וכאן הוא שב וחוזר לתבנית הקבועה שלו של "פיזור המרכז".[1]
מבקר הספרות דוד זונשיין מוצא קשר בין עיצוב הדמויות ב"מחזיר אהבות קודמות" ובין ספריו של ז'ורז' סימנון שתשעה מהם תרגם קנז לעברית. הוא מוצא דמיון בין אחד מהגיבורים, אבירם, ובין גיבור ספרו של סימנון, "האיש שצפה ברכבות", קייס פופינחה. שניהם עובדים מושפלים העובדים לצד גבר הנראה להם כגבר מרשים ומושך ושניהם בעלי עולם פנימי מורכב המתפרץ ברגע של טירוף. את שניהם הוא רואה כדמויות המתאימות לחקירת המפקח מגרה (הבלש - גיבורו של סימנון) בכך ש"אלה הן אותן דמויות מרתקות שטביעות אצבעותיהן הנפשיות, האנושיות ברורות וגלויות לו יותר מטביעות ידיים בשר ודם".[8]
עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2003 יצר הבמאי עמוס גיתאי את הסרט "עלילה", שהוא עיבוד חופשי ורופף ל"מחזיר אהבות קודמות". בסרט השתתפו חנה לסלאו, אורי קלאוזנר, רונית אלקבץ, עמוס לביא, לופו ברקוביץ' ויעל אבקסיס. הסרט הוצג במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל הסרטים בוונציה, 2003.[9]
תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לגרמנית תורגם על ידי ברברה לינר ויצא לאור ב-2000 בהוצאת לוכטרהנד (אנ')[10]
- התרגום לאנגלית יצא לאור ב-2001 בהוצאת זולנד.[11]
- תרגום להולנדית על ידי שולמית למברגר, "Voor al uw liefdesverdriet", יצא לאור ב-2001.
- לצרפתית תורגם על ידי סילבי כהן ויצא לאור ב-2004 בהוצאת סטוק (אנ').[12]
- לאיטלקית תורגם על ידי אלנה לוונטל ויצא לאור ב-2010 בהוצאת ג'ונטינה (איט').[13]
- לסינית תורגם מהנוסח האנגלי על ידי הואנג פוהאי ויצא לאור ב-2010 בהוצאת התרגומים של שנחאי (אנ')[14]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף אורן: רבי מכר ורבי ערך בסיפורת הישראלית. עמ' 92–107
- בתיה גור: הכאב שבקיר, בתוך 'מבלי דלג על דף' עמ' 372–377
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמודים 6–28 בספר, באתר הוצאת עם עובד
- נילי לוי, יהושע קנז, חזרה לתבניות קודמות, עיון בספרו של יהושע קנז מחזיר אהבות קודמות, באתר משרד החינוך
- מחזיר אהבות קודמות, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 נילי לוי, יהושע קנז, חזרה לתבניות קודמות, עיון בספרו של יהושע קנז מחזיר אהבות קודמות, באתר משרד החינוך
- ^ ייתכן כי מדובר בצילום של שחזור הכתובת. עיצוב העטיפה: זיוה שליו, צילום העטיפה: שי אדם
- ^ הילו גלזר, המצאת הבדידות: מסע בעקבות יהושע קנז, באתר nrg, 2 במרץ 2012
- ^ מרחוב האבן אל החתולים / לוי נילי, באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד (הספר יצא לאור ב-1998 ואינו עוסק ב"מחזיר אהבות קודמות")
- ^ יגאל שוורץ, "מילים שזוחלות כמו תולעים ישר אל הלב", ידיעות אחרונות, 19 בדצמבר 1997 (מתוך מאמרה של חן שטרס: "התגנבות יחיד: על התקבלות יצירתו של יהושע קנז)
- ^ יוסף אורן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- ^ יוסף אורן, "רבי מכר ורבי ערך בסיפורת הישראלית", הוצאת יחד, 2000, עמ' 107-92
- ^ דוד זונשיין, תריסים מוגפים על סודות הנוסעים, באתר הארץ, 28 בפברואר 2007
- ^ "עלילה", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- ^ Hinter der Wand, באתר הוצאת לוכטרהנד, (בגרמנית)
- ^ Returning Lost Loves, באתר אמזון, (באנגלית)
- ^ Retour des amours perdues, באתר הוצאת סטוק, (בצרפתית)
- ^ Ripristinando antichi amori, באתר הוצאת ג'ונטינה, (באיטלקית)
- ^ 爱的招魂