מזסילאש

**מזסילאש** (כפר)
**Mezőszilas**
	סמל מזסילאש סמל מזסילאש
מדינה	הונגריה
חבל	מרכז טרנסדנוביה
מחוז	פייר
נפה	שארבוגארד
מושל	János Steidl
שטח	64.97 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בכפר	1,989 (1 בינואר 2023)
קואורדינטות	46°49′04″N 18°28′28″E / 46.817711111111°N 18.474369444444°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.mezoszilas.hu
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הונגריה רגילה) בודפשט דברצן מישקולץ סגד פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. מזסילאש

מזסילאש (בהונגרית: Mezőszilas) הוא כפר של כ-2,100 תושבים במחוז פייר, בנפת שארבוגארד. לפני 1942 הוא נקרא סילאשבלהאש (Szilasbalhás).

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפר ממוקם בחלקו הדרומי של מחוז פייר, לאורך הכביש הראשי 64, בעמק נחל בוזוט, שזורם בכיוון צפון-דרום; הכפר מחובר לשארבוגרד בכביש 6306.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים גרו ביישוב ובסביבתו מאז הזמנים העתיקים ביותר. עקבות של טירת עפר פרהיסטורית נמצאו במישור אלשובוגארד. לפני הספירה אוכלס האזור על ידי אנשי האריביסקוס הקלטים. למרגלות הר יוזן נמצאו קברים קלטיים. מאוחר יותר, האזור היה תחת שלטון רומאי. באותה תקופה הייתה במקום מושבה רומאית/חיל משמר קטנה בשם פורטיאנה. בנוסף לתחנת השמירה ארכאולוגים מצאו גם שתי וילות רומאיות. לאחר נפילת האימפריה הרומית, ההונים ולאחר מכן בסביבות 600 לספירה האווארים חיו באזור, אך עקבות של גפידים, גותים ולומברדים גם נחשפו.

בין בתי הכפר, למשל, עלו על פני השטח גם קברים מתקופת הכיבוש של השבטים המדיארים ומן המאה ה-11.

על פי מקורות לשעבר, הכפר של היום הוקם על ידי מיזוג שני כפרים: סילאש ובלהאש. ניתן להתחקות אחר הפרדת שני היישובים מהמאה ה-14 ועד תחילת המאה ה-18.

סילאש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של סילאשס הוזכר לראשונה "בצ'רטר" בשנת 1436 בצורה זילאש. משנת 1536, לזמן קצר, זילאש הפך להיות רכושו של אדם בשם בולדיצאר סזילי. מאוחר יותר הוא הוזכר במקורות שונים בשנת 1564. משנות ה-40 של המאה ה-16 הכפר היה שטח כיבוש טורקי.

בלהאש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלהאש הוזכר במסמכים כמקום בגדה המערבית של נחל בוזוט כמקום מאוכלס. שמו הוזכר לראשונה בצ'רטר משנת 1346.

סילאש-בלהאש[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד הכפרים התרחש כבר בשנת 1718. על פי מפקד האוכלוסין בשנים 1784–1785, היו ביישוב 236 בתים שאוכלסו בתקופה הטורקית, האוכלוסייה הייתה אז 1739, כלומר 386 משפחות.

מגפת הכולרה ב-1831 גבתה 140 קרבנות בכפר. בשנת 1838 הוקם צלב אבן בגן הצלב להנצחת הרוגי המגפה.

במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשו קרבות בכפר בין 5 בדצמבר 1944 ל-20 במרץ 1945, אך האוכלוסייה לא עזבה את בתיה במשך יותר משלושה וחצי חודשים של הלחימה.

קהילה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש עדויות להמצאות משפחות יהודיות בכפר. בשנת 1880 היו בכפר 151 יהודים שהפעילו בית כנסת יפה ובית ספר יהודי עד 1928. רוב המשפחות היהודיות עזבו בתקופת הטרור הלבן (1920–1921). המעטים שנשארו גורשו לאושוויץ דרך גטו וספרם ביולי 1944.^[1]