מוש קאשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוש קאשי
לידה 4 בנובמבר 1966 (בן 57)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
מקום לימודים המדרשה לאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס האמן הצעיר (1994) עריכת הנתון בוויקינתונים
moshkashi.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוש קאשי (נולד ב-4 בנובמבר 1966 בירושלים) הוא צייר ואמן ישראלי. מרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים. ביצירותיו מעלה קאשי סוגיות העוסקות במקומו של הציור בעידן העכשווי. הציג בתערוכות בארץ ובעולם. זכה בפרס האמן הצעיר (1994), פרס עידוד היצירה (1997) ופרס שרת החינוך (2004).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאשי נולד בשנת 1966 בירושלים למשפחה בת 8 נפשות. אביו אפרים קאשי היה בנאי ב"סולל בונה" והשתתף במשך שנים בבניית מוזיאון ישראל. קאשי למד בילדותו בחוג ציור במוזיאון.

כנער למד בפנימיית בן שמן. שנים אלו הניבו מאוחר יותר את סדרת הציורים "Cronos", ובה ציורי שדות רחבים, אפלים ושחורים מקצה לקצה. הבדידות, השונות ותחושת הבית החסר במהלך לימודיו בפנימייה, חידדו אצל קאשי את מושג ה-non places, שהופיע בהמשך כמוטו חוזר במכלול עבודותיו, בהם נראים שדות, צמחייה לילית, קוצים ועצים צפים תלושים מאחיזה בקרקע, כמו גם כדורים גדולים תלת-ממדים מצוירים בסבך עד אחרון פרטיהם, ובשנות ה-2000 גם כדורי פורצלן מצופים זהב הפזורים בחלל.

בין השנים 1984–1987 למד קאשי במדרשה לאמנות ברמת השרון, ובשנים 1989–1990 השתלם בלימודי ציור בניו יורק, ארצות הברית. בשנים 1998–2000 השלים את לימודי התואר השני באמנות וחינוך באוניברסיטת ברטון–הול (Breton Hall) בלידס, בריטניה.

קאשי הציג לראשונה בשנת 1992, אז זכה בפרס קרן שרת לאמן הצעיר. ב-1994 זכה בפרס האמן הצעיר ממשרד המדע והאומנויות. ב-1996 קיבל מלגת שהייה ב-"Cité des Arts" בפריז, צרפת. באותה שנה זכה בפרס לאמן הצעיר מקרן Foundation Blumenkopf. ב-1997 קיבל את פרס עידוד היצירה. באותה שנה החל קאשי לכהן כמרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים.

ב-2003 הציג קאשי את יצירותיו ב-"Landscape Art Forum" בברלין, גרמניה. ב-2004 זכה בפרס שרת החינוך לאמנות פלסטית, ובאותה השנה קיבל מלגה מטעם מפעל הפיס לספר-אמן שיצא לכבוד תערוכת היחיד שלו "cronos" ב-2006 בגלריה נגא בתל אביב.

ב-2010 הציג קאשי מיצב בתערוכת יחיד שנקראה "שם איי הזהב", בבית ביאליק, תל אביב. בשנת 2012 הוזמן להציג תערוכת יחיד מקיפה מעבודותיו במוזיאון תפן; לכבוד התערוכה יצא לאור ספר אמן שהופק בשיתוף ובתמיכת מוזיאון תפן וגלריה נגא, תל אביב.

עבודותיו של קאשי נמצאות באוספי מוסדות ציבוריים, מוזיאונים ואנשים פרטיים בארץ ובעולם. בין האוספים, מוזיאון ישראל, המוזיאון הפתוח תפן, מוזיאון חיפה לאמנות ומוזיאון הרצליה. קאשי הציג את יצירותיו בתערוכות רבות בארץ ובעולם, בהם במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, המשכן לאמנות עין חרוד, מוזיאון חיפה לאמנות, המוזיאון הפתוח תפן, ומוזיאון מגנס בברקלי קליפורניה. הציג בירידי אמנות נבחרים בחו"ל: בברלין, ניו יורק, פריז ומיאמי.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאשי הוא פנתאיסט עכשווי ששדה המחקר הציורי שלו נסמך על מראות ודימויים מהטבע. ציוריו כוללים שדות, עצים וסבכים, נופים ומרחבים המנסים לבטא מקום שהוא עוצר זמן, שהוא ללא זמן וללא מקום. ציוריו של קאשי אינם נוצרים כציורים בודדים אלא כסדרות. כל ציור עומד בזכות עצמו ונוכחת בכל סדרה התפתחות איטית, מחקרית, של הנושא הנבחר. אופן העבודה הזה מאפשר לקאשי התעמקות, ניתוח ודיוק. ביצירתו הוא משתמש בטכניקות ציור מסורתיות, ובו זמנית יצירתו ניזונה מהתובנות והחשיבה של האמנות המודרנית והעכשווית[דרושה הבהרה].

במחקר הציורי שלו בשנים האחרונות יוצר קאשי ציורים גדולי ממדים כהתממשות של מרחב פנורמי מקצה לקצה :נופים רחבי ידיים .גוף עבודות זה הוא פרק נוסף בתימות הציוריות המעסיקות את קאשי ועיקרן בחינת הנבדלות אך גם הזיקה בין הטריוויאלי לנשגב[דרושה הבהרה] .

Crimzon tree
silver forest
Nuctorno
Yellow field
Bois Tree, 2009

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 - פרס קרן שרת לאמן הצעיר
  • 1994 - פרס האמן הצעיר, משרד המדע והאמנויות
  • 1996 - פרס לאמן צעיר, קרן Foundation Blumenkompf, צרפת
  • 1996 - מלגת שהייה ב-Cité des Arts, פריז
  • 1997 - פרס עידוד היצירה, משרד החינוך והתרבות
  • 2004 - פרס שרת החינוך לאמנות פלסטית[1]
  • 2004 - מלגה מטעם מפעל הפיס לספר אמן.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1996 - ציורים חדשים, Cité des Arts, פריז
  • 1997 - Double Vie, גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב[2]
  • 1997 - עבודות, משכן האמנויות, תל אביב
  • 1999 - טיסת נדנדות, גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2003 - Bois, גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב[3]
  • 2006 - Cronos, גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב[4][5]
  • 2009 - Ivory Dawn גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב[6][7]
  • 2010 - שם איי הזהב, בית ביאליק, תל אביב[8][9]
  • 2012 - מוש קאשי, מוזיאון תפן, תפן[10][11]
  • 2014 - Ash Dreamer, גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2016 - A cappella, גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2017 - Non Places, גלריה בארי, קיבוץ בארי
  • 2019 - CROWN,גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2023 - CORPUS, גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 - תערוכת זוכי קרן שרת, מוזיאון רמת-גן לאמנות ישראלית, רמת-גן
  • 1992 - פנים חדשות, בית האמנים, תל אביב
  • 1994 - תערוכת זוכי פרס האמן הצעיר, בית האמנים, תל אביב
  • 1994 - אחי השמש אחותי הלבנה, סדנאות האמנים, תל אביב
  • 1995 - פיסול קטן, גלריה שלוש, תל אביב
  • 1995 - בחירת המבקר, בית האמנים, תל אביב
  • 1995 - הבית ברחוב אלחריזי, בית האמנים, תל אביב
  • 1997 - תערוכת זוכי פרס עידוד היצירה, בית האמנים, תל אביב
  • 1999 - T-Shirt, מוזיאון רמת-גן לאמנות ישראלית, רמת-גן
  • 2000 - בקשר לגוף, פורום המוזיאונים (מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, מוזיאון ערד, מוזיאון בת-ים, משכן האמנויות ברחובות)
  • 2001 - ונוס, מוזיאון רמת-גן לאמנות ישראלית, רמת-גן
  • 2002 - שפת אם, מוזיאון עין חרוד, עין חרוד[12]
  • 2002 - עבודות חדשות, גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2003 - Landscape, ארט פורום ברלין, ברלין
  • 2003 - טבע שלא כדרך הטבע, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, גלריה אסכולה-מימד, תל אביב
  • 2004 - בושה, מיצב, המרכז לאמנות דיגיטלית חולון, חולון[13]
  • 2004 - נוף, גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2005 - אורים, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2005 - תערוכת זוכי פרס שרת החינוך והתרבות, מוזיאון תל אביב, תל אביב
  • 2006 - רומנטיקנים חסרי תקנה, נגא גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב, אוצר יוסף קריספל
  • 2006 - בכורה: רכישות חדשות של אמנות עכשווית, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2007 - יריד אמנות The Armory Show, מיאמי
  • 2007 - יריד אמנות Pulse, מיאמי
  • 2007 - הים האחר, בית האמנים, ירושלים[14]
  • 2007 - רכישות חדשות, מוזיאון חיפה לאמנות
  • 2008 - מוזיאון יהודה. ל. מגנס, ברקלי, קליפורניה
  • 2008 - רכבות לילה, הסלון ,תל אביב
  • 2009 - מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, המשכן לאמנות, עין חרוד[15]
  • 2009 - נחמה, גלריה עינגא, תל אביב
  • 2010 - יולי, גלריה נגא לאמנות עכשווית
  • 2011 - חוף ירושלים, סדנאות האמנים ירושלים, ירושלים[16]
  • 2011 - עבודות חדשות, בניין הארמורי, ניו יורק
  • 2012 - לילה טוב, מוזיאון ישראל ירושלים[17]
  • 2013 - אדם ונוף, המוזיאון הפתוח עומר
  • 2013 - מה עושים עצים, מוזיאון חיפה לאמנות
  • 2015 - One, קרן ג'ורג'יו ציני, ונציה, איטליה
  • 2015 - SummerSet, גלריה נגא, תל אביב
  • 2015 - סלון הקוביה, גלריה הקוביה, ירושלים
  • 2015 - הים האחרון-אמנות ישראלית והים, מוזיאון אשדוד לאמנות
  • 2016 - מארג, מוזיאון פתח תקווה לאמנות
  • 2016 - One, מכון Partt, ברוקלין, ארצות הברית
  • 2016 - דבר אלי בפרחים, מרכז אמנויות וגלריה, מעלות-תרשיחא
  • 2016 - Genius Loci, גלריה רוטשילד, תל אביב
  • 2017 - סלון הקוביה, גלריה הקוביה, ירושלים
  • 2017 - נופי בדיון, גלריה המרכז האקדמאי ויצו, חיפה
  • 2017 - One, גלריה ZAC פלרמו, איטליה
  • 2018 - סלון אירוטי, גלריה נגא, תל אביב
  • 2018 - עמוד ענן, מוזיאון הרמן שטרוק, חיפה.
  • 2019 - גלריה נגא חוגגת 25 שנים, גלריה נגא, תל אביב
  • 2019 - מרחב נשימה, מוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע
  • 2020 - Not) A Good Time for Love), המוזיאון היהודי והמרכז לסבלנות, מוסקבה
  • 2021 - הרף, הלובי מקום לאמנות, תל אביב
  • 2021 - מה שנעשה ומה שקרה, אוסף קופפרמן, קיבוץ לוחמי הגטאות
  • 2022 - סדרה מי יודע, הגלריה לאמנות קריית טבעון
  • 2023 - אמת קלופה, המוזיאון הגיאולוגי, רמת השרון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוש קאשי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]